צורת הדף

מתני' 

בת חלל זכר - פסולה מן הכהונה. 

בת חלל זכר - ודוקא נקט כדקתני ואזיל דבת חללה שנשאת לישראל כשירה לכהונה:

לעולם.

לעולם - בת בנו ובת בן בנו עד סוף כל הדורות של חללים זכר בן זכר בת האחרון פסולה כבת הראשון אבל בת בתו מישראל כשרה דלא חמירא בת חלל מחללה דאמרי' בתה של חללה מישראל כשירה לכהונה:

ישראל שנשא חללה - בתו כשירה לכהונה.

ישראל שנשא חללה בתו כשירה לכהונה - וטעמא יליף בגמרא ודוקא ישראל אבל כהן שנשא חללה בתו חללה דכל ולד הנולד בביאת איסור כהונה הוי חלל:

חלל שנשא בת ישראל - בתו פסולה לכהונה.

חלל שנשא בת ישראל בתו פסולה - בגמ' פריך הא תנא ליה רישא:

רבי יהודה אומר: בת גר זכר כבת חלל זכר.

חלל שנשא בת ישראל בתו פסולה - בגמ' פריך הא תנא ליה רישא:

רבי אליעזר בן יעקב אומר: ישראל שנשא גיורת - בתו כשירה לכהונה.

ר' אליעזר בן יעקב אומר כו' - לית ליה האי דינא דלקמן (דף עח.) צד השוה דשאינו ברוב קהל לא פריך דהיינו דומיא דשיש בהן צד חמור ואין חומר שלהם שוה ואיכא למ"ד בעלמא (מכות דף ד:) צד חמור לא פריך ומיהו גר שנשא גיורת בתו פסולה דבעי' מזרע בית ישראל כדמפרש בגמרא:

וגר שנשא בת ישראל - בתו כשירה לכהונה.

אבל גר שנשא גיורת - בתו פסולה לכהונה.

אחד גר ואחד עבדים משוחררים.

אפי' עד י' דורות.

עד שתהא אמו מישראל.

ר' יוסי אומר: אף גר שנשא גיורת - בתו כשירה לכהונה:

גמ' 

מאי: לעולם?

מהו דתימא מידי דהוה אמצרי ואדומי, מה להלן לאחר שלשה דורות

גמ' מה להלן - לענין טומאה הזכרים הוזהרו עליה ולא נקבות דכתיב בני אהרן ולא בנות אהרן:

- אף כאן נמי לאחר שלשה דורות.

אף - בפסולי חללות זכרים נפסלו ולא נקבות:

קא משמע לן:

ישראל שנשא חללה:

מנא הני מילי?

אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון: נאמר כאן (ויקרא כא, טו): ולא יחלל זרעו בעמיו, ונאמר להלן (ויקרא כא, ד): לא יטמא בעל בעמיו.

מה להלן: זכרים ולא נקבות.

אף כאן: זכרים ולא נקבות.

אלא מעתה בתו של כ"ג תישתרי?

בתו של כ"ג - מן האלמנה תישתרי דהא אמרי' נקבות מותרות:

מי כתיב: בנו - זרעו כתיב.

זרעו כתיב - ואפי' נקבות וכי אהני גזירה שוה לבת בתו אהני:

לא יחלל זרעו בעמיו.

בת בנו תישתרי?

בת בנו - חלל תישתרי דתהני ליה גזירה שוה ולא אפיק קרא אלא זרעו אבל זרע זרעו תכשר בנקבות מג"ש:

כתיב: לא יחלל זרעו.

מקיש זרעו לו.

זרעו - האב והזרע הוזכרו בתיבה זו והיינו הקישא:

מה הוא בתו פסולה, אף בנו בתו פסולה.

בת בתו תיתסר?

בת בתו - חללה תיתסר מהך הקישא:

אם כן גזירה שוה מאי אהני ליה:

חלל שנשא בת ישראל בתו פסולה:

הא תנא ליה רישא: בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם?

איידי דתנא רישא: ישראל שנשא חללה. תנא נמי סיפא: חלל שנשא בת ישראל.

מתניתין דלא כרבי דוסתאי בן יהודה.

דתניא: רבי דוסתאי בן יהודה אומר: כשם שבני ישראל מקוה טהרה לחללות.

כשם שבני ישראל מקוה טהרה לחללות - להכשיר את בתה ממנו לכהונה כך בנות ישראל מקוה טהרה לחללים להכשיר את בתו ממנו לכהונה:

כך בנות ישראל מקוה טהרה לחללים.

מאי טעמיה דר' דוסתאי בר' יהודה?

אמר קרא: לא יחלל זרעו בעמיו.

בעמיו - מדלא כתיב בעממיו משמע שאין זרעו מחלל את בתו אלא כשהוא ואשתו מעם אחד ששניהם חללים:

בעם אחד הוא דמיחל בשני עממים אינו מיחל.

תנו רבנן: לא יחלל זרעו - אין לי אלא זרעו היא עצמה מנין?

היא עצמה מנין - שהאלמנה מתחללת בביאתו מן התרומה ומן הכהונה ללקות כהן הדיוט הבא עליה אחריו משום חללה:

אמרת קל וחומר: מה זרעו שלא עבר עבירה מתחלל, היא שעברה עבירה אינו דין שמתחללת.

היא שעברה עבירה - דכתיב לא יקחו להזהיר אשה על ידי האיש ביבמות בפ' יש מותרות (דף פד:):

הוא עצמו יוכיח - שעבר עבירה ואין מתחלל?

ואין מתחלל - דהא לא יחלל זרעו כתיב ולא את עצמו דתנן (בכורות דף מה:) הנושא נשים בעבירה פסול עד שידור הנאה וכי הדירה ממנו עובד עבודה:

מה להוא שכן אין מתחלל בכל מקום תאמר בהיא שמתחללת בכ"מ.

מה להוא שאין מתחלל בכ"מ - אפילו בא על השפחה ועל הזונה תאמר באשה שנפסלת בכ"מ שאם בא עליה כותי חלל נתין ממזר פסולה כדאמרינן לעיל (דף עד:) ונפקא לן ביבמות (דף סח.) מן ובת כהן כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה והואיל ונפסלת בשאר ביאות איסור תיפסל אף כאן:

ואם נפשך לומר, אמר קרא: לא יחלל זרעו - לא יחולל זה שהיה כשר ונתחלל.

ואם נפשך לומר - שום תשובה על ק"ו זה ותבא להכשירה הרי לך מקרא מן התורה שהיא מתחללת דכתיב ולא יחלל עיקר חילול האמור כאן משמע ביאת עצמה שהיתה כשרה ונתחללה אבל זרעו מעיקרו הוא נפסל ואין זה לשון חילול:

מאי: אם נפשך לומר?

מאי ואם נפשך לומר - מה היה לנו להשיב על ק"ו דאיצטריך לפרושי קראי:

וכי תימא איכא למיפרך מה לזרעו שכן יצירתו בעבירה.

הכי קא קשיא ליה - וכי תימא מעיקרא דדינא דמייתית היא עצמה מק"ו מזרעו שלא עבר עבירה ונתחללה איכא למיפרך מה לזרעו כו':

אמר קרא: לא יחלל לא יחולל זה שהיה כשר ונתחלל.

תנו רבנן: איזו היא חללה כל שנולדה מן הפסולים.

מאי פסולים? אילימא פסולים לו

אי נימא פסולה לו - ואפי' הוא ישראל אם ביאתו בעבירה שאינו של ממזרת הוי הולד חלל:

- הרי מחזיר גרושתו דפסולה לו ובניה כשרים.

והרי מחזיר גרושתו - כשנישאת לאחר דפסולה דכתיב (דברים כד) לא יוכל בעלה וגו':

ובניה כשרים - בתו כשרה לכהונה אם ישראל הוא:

דכתי' (דברים כד, ד): תועבה היא - היא תועבה ואין בניה תועבים.

היא תועבה - כלומר בעונש עבירה:

אמר רב יהודה: הכי קאמר: איזו היא חללה - כל שנולדה מן פסול כהונה.

נולדה אין לא נולדה לא?

הרי אלמנה וגרושה זונה דלא נולדה וקא הויא חללה?

והרי אלמנה - לכ"ג וגרושה לכהן הדיוט שמתחללת בביאתו וכן זונה מביאת פסולין שבא עליה כהן הדיוט נקראת חללה ללקות עליה משום חללה דכל איסור כהונה עושה אותה חללה בביאתו:

אמר רבה: ה"ק: איזו חללה מוזכרת

מוזכרת - מפרש לקמן:

שלא היה לה שעת הכושר כלל - כל שנולדה מן פסול כהונה.

מאי: מוזכרת?

אמר רב יצחק בר אבין: ה"ק: איזו היא חללה שעיקרה מדברי תורה ואין צריכין לפרש מדברי סופרים

ה"ק איזו היא חללה - המוזכרת בתורה שעיקרה ממשמעות המקרא שכתב חללה לא יקחו ואין צריכין לפרש מידי סופרים דמקרא נפקא בהדיא:

- כל שנולדה מן פסולי כהונה.

כל שנולדה מאיסור כהונה - דסתם חלל היינו ולד פסול לכהונה מדכתיב ולא יחלל זרעו אבל חללה הנעשית חללה ע"י ביאה הוצרכו לדרוש בה מקראות כגון זו שהיתה כשרה ונתחללה:

ת"ר: אלמנה אלמנה אלמנה

אלמנה אלמנה אלמנה - בא על אלמנה שיש בה שלש שמות של אלמנות:

- אינו חייב אלא אחת.

אינו חייב אלא אחת - לקמן מפרש לה:

גרושה גרושה גרושה - אינו חייב אלא אחת.

(ויקרא כא, יד) אלמנה וגרושה וחללה זונה - בזמן שהם כסדר חייב על כל אחת ואחת.

אינו חייב אלא אחת - לקמן מפרש לה:

זינתה

זינתה - מקרובים או מממזר:

ונתחללה

זינתה - מקרובים או מממזר:

ונתגרשה ונתארמלה - אינו חייב אלא אחת.

אמר מר אלמנה אלמנה אלמנה אינו חייב אלא אחת.

האי אלמנה היכי דמי?

אילימא שבא על אלמנת ראובן ועל אלמנת שמעון ועל אלמנת לוי - אמאי אינו חייב אלא אחת?