אלא מאי אית לך למימר?

אלא מאי אית לך למימר - למה לא חייבוהו לעשר ממה נפשך:

עשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק.

עשירי ודאי - הצריך הכתוב לעשר ולא הצריך לעשר את הספק וכל עשירי שבכאן ספק הן שאפילו יצא הפטור בחמישי שוב אין העשירי קרוי עשירי אלא תשיעי שהפטור אינו מן המנין:

הכא נמי, עשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק.

א"ל רב אחא מדפתי לרבינא: מאי ספיקות?

מאי ספיקות - דאמרן לעיל הספיקות נכנסין לדיר להתעשר:

אילימא ספק בכורות?

(ויקרא כז, ט) "יהיה קדש" אמר רחמנא, ולא שכבר קדוש.

אלא ספק פדיון פטר חמור.

ספק פדיון פטר חמור - טלה שהופרש על ספק פטר חמור שאפילו הוא פטר חמור ודאי אין בטלה זה של פדיון משום קדושה:

וכדרב נחמן.

דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: ^אישראל שיש לו עשרה ספק פטרי חמור בתוך ביתו - מפריש עליהן עשרה שיין, ומעשרן, והן שלו.

עשרה שיין - לאפקועי איסורייהו למשרי להו בעבודה:

מאי הוי עלה דמסותא?

ת"ש. דא"ר חייא בר אבין: הוה עובדא בי רב חסדא ורב חסדא בי רב הונא.

עובדא הוה בי רב חסדא ורב חסדא בי רב הונא - מעשה היה ובא לפני רב חסדא ורב חסדא הביאו לפני רב הונא:

ופשטה מהא דאמר רב נחמן: כל ממון שאין יכול להוציאו בדיינין - הקדישו אינו קדוש.

שאינה יכול להוציאו כו' - והאי נמי דחזינן ליה דאין יכול להוציאו בדיינין שאין לו ראיה בדבר אין הקדישו קדוש:

הא יכול להוציאו בדיינין - הקדישו קדוש אע"ג דלא אפקיה?

הא יכול להוציאו כו' - בתמיה:

והאמר ר' יוחנן: ^בגזל ולא נתייאשו הבעלים - שניהם אינם יכולין להקדישו. זה, לפי שאינה שלו. וזה, לפי שאינה ברשותו.

שאינו ברשותו - והא סתם גזילה יכולין להוציאו בדיינין הוא:

מי סברת במסותא מטלטלין עסקינן

במסותא מטלטלין - כגון גיגית:

 ^גבמסותא מקרקעי עסקינן, דכי יכול להוציאה בדיינין - ברשותיה קיימא.

מקרקעי - דכל היכא דאיתיה ברשות מרי' קיימא דקרקע אינה נגזלת ושפיר פשיטנא מהא דאי הוה ליה ראיה עלה הקדישו הקדש:

 

תני רב תחליפא בר מערבא קמיה דר' אבהו:

בר מערבא - מארץ ישראל:

^דשנים אדוקים בטלית: זה נוטל עד מקום שידו מגעת, וזה נוטל עד מקום שידו מגעת, והשאר חולקין בשוה.

מחוי ליה רבי אבהו ^הובשבועה.

מחוי ליה - מראה באצבעותיו כלפי מעלה:

אלא מתניתין דקתני דפלגי בהדדי, ולא קתני: זה נוטל עד מקום שידו מגעת - היכי משכחת לה?

אמר רב פפא: ^ודתפיסי בכרכשתא.

בכרכשתא - בגרדין שבשני ראשין שקורין ברניי"ש:

 

אמר רב משרשיא: ש"מ:

ש"מ - מדקתני: עד מקום שידו מגעת קנוי לו:

^זהאי סודרא, כיון דתפיס ביה שלש על שלש - קרינן ביה: (רות ד, ז) "ונתן לרעהו", דכמאן דפסיק דמי, וקני.

האי סודרא - של קונה, שקונין בו קנין:

כיון דתפיס ביה - מקנה, שלש על שלש -  קרינא ביה: "ושלף איש נעלו ונתן לרעהו":

דכמאן דפסיק דמי - וקנייה מקנה. והמכר נקנה בו ללוקח. ודוקא נקט שלש על שלש - דכלי בעינן. דכתיב: (רות ד) "נעלו", ובציר משלש אצבעות לאו בגד הוא, כדאשכחן גבי טומאה:

ומאי שנא מדרב חסדא?

דאמר רב חסדא: ^חגט בידה ומשיחה בידו: 

גט בידה - שנתנו לה:

ומשיחה - שקשור בה בידו. אם יש כח באותו חוט שיכול לנתקו לגט מידה ולהביאו אצלו:

אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו - אינה מגורשת. ואם לאו - מגורשת?

אינה מגורשת - אלמא לאו נתינה היא:

התם, "כריתות" בעינן - וליכא. הכא, נתינה בעינן - והא איכא.

 

אמר רבא: ^טאם היתה טלית מוזהבת - חולקין.

אם היתה טלית מוזהבת - כלומר אפילו היא מוזהבת חולקים:

פשיטא?

לא, צריכא. דקאי דהבא בי מצעי.

הא נמי פשיטא?

לא, צריכא. דמיקרב לגבי דחד. מהו דתימא דא"ל: "פלוג הכי".

פלוג הכי - לרוחבה ויהא הזהב לאחד מהם:

קמ"ל, דא"ל: "מאי חזית דפלגת הכי, פלוג הכי":

קא משמע לן דא"ל כו' פלוג - לאורכה:

 

ת"ר: שנים אדוקין בשטר:

שנים אדוקים בשטר - המלוה והלוה:

מלוה אומר: שלי הוא, ונפל ממני, ומצאתיו.

ולוה אמר שלך הוא ופרעתיו לך.

שלך הוא ופרעתיו לך - והחזרת לי וממני נפל:

יתקיים השטר בחותמיו. דברי רבי.

יתקיים השטר בחותמיו - קס"ד דהכי קאמר אם השטר כשר שיקיימוהו חותמיו לומר כתב ידינו הוא הרי הוא בחזקתו:

רשב"ג אומר: יחלוקו.

נפל ליד דיין - לא יוציאו עולמית.

נפל השטר ליד הדיין - משמע דהכי קאמר: אם מצאו דיין - לא יוציאו אותו עולמית מיד דיין. ולקמן פריך מאי שנא דיין מאינשי דעלמא:

ר' יוסי אומר: הרי הוא בחזקתו.

אמר מר: יתקיים השטר בחותמיו.

וגבי ליה מלוה כוליה?!

וגבי ליה מלוה כוליה. בתמיה:

ולית ליה מתני': "שנים אוחזין כו'"?

אמר רבא אמר רב נחמן: ^כבמקוים, דברי הכל יחלוקו.

במקוים - שכתוב בו הנפק, שיצא כבר בבית דין והעידו עדים על חתימת ידן, וכותבין הדיינין בו שטרא דנן נפק קדמנא ואסהידו פלוני ופלוני על חתימת ידייהו, ואשרנוהו וקיימנוהו כדחזי:

כולי עלמא לא פליגי דיחלוקו - דכי אמרינן: דיתקיים השטר בחותמיו - לא למגבי מלוה כולו קאמר, אלא למגבי פלגיה. ופלוגתייהו כשאינו מקוים. רבי סבר: אף על פי שהלוה מודה ליה שכתב שטר זה ולוה לו מעות - צריך המלוה לקיימו בחותמיו. ואפילו השטר בידו - נאמן הלוה לומר פרעתיך. דכל זמן שאינו מקוים מאן קמשוי ליה שטרא לוה, שמודה לו שכתבו - הא אמר דפריע. אבל משהשטר מוחזק על פי עדיו - אין הלוה נאמן לומר פרעתי. הלכך זה ששניהם מוחזקים אי מקיים ליה מלוה בעדות ומשוי ליה שטר מעליא - אין הלוה נאמן באמירתו אלא על ידי חזקה זה שאדוק בו, והרי הוא כשאר מציאה ופליג:

כי פליגי בשאינו מקוים.

רבי סבר: ^למודה בשטר שכתבו - צריך לקיימו.

ואי מקיים ליה - פליג.

ואי לא מקיים ליה - לא פליג.

ואי לא לא פליג - שאפילו כולו ביד המלוה נאמן הלוה לומר פרעתי:

מאי טעמא? חספא בעלמא הוא. מאן קא משוי ליה להאי שטרא? לוה - הא קאמר דפריע.

ורבי שמעון בן גמליאל סבר: מודה בשטר שכתבו - אין צריך לקיימו. ואע"ג דלא מקיים ליה, יחלוקו.

נפל ליד דיין - לא יוציאו עולמית

תוספות

ולא עשירי ספק. אין להקשות איצטריך קרא למעוטי ספיקא כדפריך במסכת חולין (דף כב: ד"ה איצטריך):

מפריש עליהן עשרה שיין. תימה דבפ"ק דבכורות (דף יא. ושם) אמרי' דשה אחד פוטר כמה פטרי חמורים ומה צריך עשרה שיים ותו מאי קא משמע לן מתני' היא הספיקות נכנסים לדיר להתעשר ותו כיון דאמר מעשרן מה צריך להשמיענו דהן שלו פשיטא כיון דמעשרן דהן שלו דאילו היו של כהן לא היה מעשרן דהוו להו כלקוח דתנן (שם דף נה:) הלקוח והניתן לו במתנה פטור ואי קמ"ל דאע"ג דמעשרן עדיין הם שלו פשיטא דמעשר בהמה של בעלים הוא:

מחוי ר' אבהו והשאר בשבועה. נראה דלא גרסי' והשאר דאף במה שידו מגעת ישבע כיון דנתקנה השבועה שלא יהא אדם הולך ותוקף מטעם זה ישבע אף במה שהוא תופס ומכל מקום שפיר מוכח בסמוך דבקנין מאי דתפיס כמאן דפסיק דמי כיון דהכא לאחר שבועה נוטל כל מה שהוא תופס אפילו יותר ממחצה והשבועה היא בשביל הטענה ומפני התקנה:

אם יכול לנתקו. נראה דאם היתה ידה פתוחה בשעת שנתן גט לידה ונשארה המשיחה בידו וקפצה ידה בחוזק שאם מושך המשיחה לא יוכל להביאו אצלו שאינה מגורשת שהרי כשנתן בידה קודם שקפצה ידה היה יכול להביאו אצלו והקפיצה לא עשה הוא אלא היא והוה כטלי גיטך מעל גבי קרקע דאינה מגורשת דלא קרינן ביה ונתן בידה והכא דקאמר אם אינו יכול להביאו אצלו דמגורשת כגון שהיתה ידה קפוצה והוא תחב בידה כל כך בחוזק שאם ימשוך המשיחה לא יביא הגט אצלו ור"ת (נמי) פירש אם הגט כבד כל כך שאם רוצה למשוך הגט אליו תנתק המשיחה מגורשת ומיירי בידה פתוחה ולא קפצה ולא עשתה שום דבר:

עין משפט ונר מצוה

מתוך: עין משפט ונר מצוה/בבא מציעא/פרק א (עריכה)

מא א מיי' פ"יב מהל' בכורים הלכה כג , סמ"ג עשין קמו:

מב ב מיי' פ"ו מהל' ערכין הלכה כד , סמ"ג עשין קלב , טור ושו"ע חו"מ סי' שנד סעיף ו , וטור ושו"ע יו"ד סי' רנח סעיף ו:

מג ג מיי' פ"ו מהל' ערכין הלכה כג , סמג שם , טור ושו"ע יו"ד סי' רנח סעיף ו , [ רב אלפס כאן , ובב"ק פ"ד דף כ. ]

מד ד ה ו מיי' פ"ט מהל' טוען ונטען הלכה ט והלכה י , סמ"ג עשין צה , טור ושו"ע חו"מ סי' קלח סעיף ג:

מה ז מיי' פ"ה מהל' מכירה הלכה ז , סמ"ג עשין פב , טור ושו"ע חו"מ סי' קצה סעיף ד:

מו ח מיי' פ"ה מהל' גירושין הלכה טז , סמ"ג עשין נ , טור ושו"ע אה"ע סי' קלח סעיף ב:

מז ט י מיי' פ"ט מהל' טוען ונטען הלכה י , סמ"ג עשין צה , טור ושו"ע חו"מ סי' קלח סעיף ג:

מח כ מיי' פ"יד מהל' מלוה ולוה הלכה יד , סמ"ג עשין צד , טור ושו"ע חו"מ סי' סה סעיף טו:

מט ל מיי' פ"יד מהל' מלוה ולוה הלכה יד , וסמג שם , טור ושו"ע חו"מ סי' פב סעיף א: