לא אמר כלום.[1]
מאי טעמא?
כל מעשה בית דין, כמאן דנקיט שטרא בידיה דמי.
א"ל רבי חייא בר אבא לרבי יוחנן: ולא משנתינו היא זו?
(כתובות פח ב) "הוציאה גט ואין עמו כתובה - גובה כתובתה"? [2]
א"ל: אי לאו דדלאי לך חספא, לא משכחת מרגניתא תותה. [3]
אמר אביי: מאי מרגניתא?
דלמא, במקום, שאין כותבין כתובה עסקינן, דגט היינו כתובתה?
במקום שאין כותבין כתובה - אלא סומכין על תנאי ב"ד. ותגבה לעולם עד שיוציא הבעל שובר. דגט שמעיד שגירשה - הוא מוכיח שחייב הוא לה כתובה:
אבל במקום, שכותבין כתובה, אי נקיטא כתובה - גביא. אי לא - לא גביא?
אי לא - נקיט לה[1]:
לא גביא - [האשה כתובתה אם אינה מחזירה לו הכתובה, וזה שהוא מעשה בי"ד אינו מועיל . ורש"י מסביר, שאף שהבעל מסכים שחייב לה הכתובה - לא גביא עי' הע' 2] אי משום דחיישינן, דלמא הדרא ומפקא כתובה, וגביא זימנא אחריתי. א"נ: משום דאי בעי אמר: פרעתיה[2]: [4]
הדר אמר אביי: לאו מלתא היא דאמרי. [5]
דאי סלקא דעתך במקום שאין כותבין כתובה עסקינן.
אבל במקום שכותבין כתובה: אי נקיטא כתובה - גביא. אי לא - לא גביא.
לאו מלתא היא דאמרי - דבמקום שכותבין שטר כתובה יכול לטעון פרעתי[3] - דאם כן אלמנה מן האירוסין, דאף במקום שכותבין - אין כותבין מן האירוסין:
אלמנה מן האירוסין[4], במאי גביא? בעדי מיתת בעל.
במאי גביא - כתובה. על כרחך בעדי מיתת בעל:
לטעון, ולימא: פרעתיה.
לטעון - יורש ולומר: פרעתי': [6]
וכי תימא, הכי נמי[5]?
אם כן מה הועילו חכמים בתקנתן?
בתקנתן - שתקנו כתובה לארוסה, והלא הכל יטענו פרעתי:
א"ל מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי: ואלמנה מן האירוסין דאית לה כתובה, מנא לן[6]?
אילימא מהא דתנן: "נתארמלה או נתגרשה, בין מן האירוסין ובין מן הנישואין - גובה את הכל"?
גובה את הכל - בין כתובה של תנאי ב"ד, דהיינו מנה לאלמנה ומאתים לבתולה, בין תוספת:
דלמא, היכא דכתב לה?
וכי תימא, מאי למימרא?
לאפוקי מדרבי אלעזר בן עזריה.
דאמר: ד"שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה"
שלא כתב לה - את התוספת:
אצטריכא ליה.
דיקא נמי.
דיקא נמי - דבכתב לה מיירי:
דקתני: "גובה את הכל".
אי אמרת בשלמא דכתב לה - היינו דקא תני: "גובה את הכל".
אלא אי אמרת דלא כתב לה
נאמן לומר פרעתי הכל במגו דאי בעי אמר אין את אשתי וא"ת דבפרק אלמנה ניזונית (כתובות דף צו. ושם ד"ה יתומים) בעי רבי יוחנן היא אמרה לא נתנו מזונות ויתומים אמרו נתננו על מי להביא ראיה והא אית ליה הכא דלא אמר כלום וי"ל דהתם מיירי במזונות דלשעבר ולא בלהבא:
לא אמר כלום. ולא מבעי' במקום שאין כותבין כתובה או במקום שכותבין ויש עדים שנשרפה כתובתה דאינו נאמן לומר פרעתי אם יש לה עדי גירושין אלא אפי' במקום שכותבין כתובה ואינה מוציאה הכתובה אינו נאמן לומר פרעתי אפי' אם היא מודה שהכתובה היא בידה וגם הגט בידה נפרעת בעדי הגט גרידא ואע"ג דבמה שנשאר שטר כתובה בידה הוא מפסיד שאם תחזור ותתבע הכתובה הוא יכתוב שובר שלא תגבה פעם שניה ואפילו אם יפסיד שוברו יכול לומר פרעתי מנה מגו דאלמנה נשאתיך אם אין לה עדי הינומא או פרעתי הכל במגו דאין את אשתי אם אין לה עידי קדושין אבל עכשיו שהכתובה היא בידה תגבה שנית מאתים אם יפסיד שוברו שכתוב בכתובה בתולתא דא מ"מ נפרעת בעדי גירושין לבד בלא חזרת כתובתה וגט דר' יוחנן אית ליה פרק גט פשוט (ב"ב דף קעא: ושם) כותבין שובר:
הוציאה גט [ואין עמו כתובה] גובה כתובתה. והכי פירושא דמתני' לר' יוחנן הוציאה גט אפי' עדי הגט ואע"פ שמודה שכתובה וגט בידה נפרעת בעדי הגט דכותבין שובר הוציאה כתובתה ואין עמה גט פי' עדי הגט היא אומרת אבד גיטי שהלכו להם עדי הגט והוא אומר פרעתי ואבד שוברי שעשו לי שלא תגבה שנית נאמן במגו דאי בעי אמר לא גרשתיך וא"ת אם אמר לא גרשתיך יתחייב לה שאר כסות ועונה וי"ל דטענו חטין והודה לו בשעורין פטור אף מן השעורין כדאיתא בהמניח (ב"ק דף לה:) והא דתניא בריש שני דייני גזירות (כתובות דף קז:) האשה שאמרה גרשני בעלי מתפרנסת עד כדי כתובתה התם שמא אם היה הבעל בפנינו היה מודה לדבריה אבל אם היה אומר לא גרשתיך פטור אף מן המזונות וא"ת והיכי מצי אמר לא גרשתיך הא איהי מהימנא דאמר רב המנונא. אשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת יש לומר אם תובעת כתובתה או אם יש קטטה בינו לבינה אינה נאמנת כמו במת בעלה דנאמנת ובזה הענין אינה נאמנת בפ' האשה שהלכה (יבמות דף קטז. קיז.) ומן הסכנה ואילך שיראה להביא עדי הגט נפרעת אע"פ שיש לו מגו ואע"ג דבשילהי הכותב (כתובות דף פט: ושם) פריך אי ליכא עדי גירושין במאי גביא ליהמניה במגו היינו דוקא לרב דלית ליה דר' יוחנן דאמר הכא דלא אמר כלום אבל לר' יוחנן שיפה כחה קודם הסכנה שאינו נאמן לומר פרעתי לאחר הסכנה נמי יש ליפות כחה דלא יועיל מגו שלו ואיירי כולה מתני' אף במקום שכותבין כתובה ואביי נמי מסיק כר' יוחנן ומוקי מתני' אף במקום שכותבין כתובה וקשה דבפרק גט פשוט (ב"ב דף קעא:) אמר אביי אבד שוברו של זה יאכל הלה וחדי משמע דסבר דאין כותבין שובר וא"כ הוציאה גט ואין עמו כתובה אמאי נפרעת הא כיון דמפסיד במה שנשאר שטר כתובה בידה כדפירש' לא יפרע עד שתוציא כתובה ויקרעוה ויש לומר דאביי קבל דברי רבא דאמר עבד לוה לאיש מלוה ובפרק המקנא (סוטה דף ז: ושם ד"ה אמר) דתנן אמרה נטמאתי שוברת כתובתה ופריך בגמ' ש"מ דכותבין שובר אמר אביי תני מקרעת דחויא בעלמא הוא כלומר מהכא לא תדוק שגם רבא דאית ליה כותבין שובר דחי התם במקום שאין כותבין כתובה ושמואל דאית ליה אין כותבין שובר ומוקי הך מתני' פרק הכותב במקום שאין כותבין כתובה מצי סבר כר' יוחנן דלא אמר כלום והוציאה הגט היינו עדי הגט ואע"פ שמפסיד בגט שנשאר בידה שאם לא היה בידה יכול לומר פעם אחרת אם יפסיד שוברו לא גרשתיך אם אין לה עדי הגט מ"מ היא תאמר בעינא לאנסובי ביה דלית ליה דכתבינן ביה גיטא דנן קרענוהו כאביי דבסמוך והוי כמו היכא דלא אפשר דכתבינן שובר כדאיתא בשילהי הכותב (כתובות דף פט: ושם) כתובה ואין עמה גט שכך אירע שכתב לה ואין עמה גט היינו עדי הגט לא יפרע דנאמן לומר פרעתי מגו דלא גרשתיך ומן הסכנה ואילך גובה אפילו בלא עדי הגט כדפרישית לר"י ורב מוקי התם מתני' בין במקום שאין כותבין כתובה בין במקום שכותבין כתובה וגביא מנה מאתים ע"י שטר גט וקרעינן ליה דלא תיהדר ותגבי ביה וכתבינן ע"ג גיטא דנן כו' ופליג אאביי דבסמוך ותוספת ע"י כתובה לבדה עם עדי הגט שלא יהא לו מגו דלא גרשתיך ופליג נמי ארבי יוחנן דאמר לא אמר כלום וגביא בעדי הגט גרידא:
אי לאו דדלאי לך חספא כו'. וא"ת וכי דרך למצא מרגליות תחת חרסי' ומפרש ר"ת דבקרקעית הים אבנים רחבות ונראות כחרסים ותחתיהן נמצאים המרגליות ובהחובל (ב"ק דף צא.) נמי אמרינן צללת במים אדירים והעלית בידך חרס:
[7] אלמנה מן האירוסין במאי גביא. וא"ת: אלמנה[7] מן הנישואין, ובמקום שאין כותבין כתובה[8], לפרוך: "במאי גביא?[9]" אי לא אמרינן[10]: ד"לא אמר כלום"[11]?
[12]דמן האירוסין - אין יכול[13] להוכיח דאית לה כתובה [כמסקנת הגמרא י"ח, א שאין לנו הוכחה שארוסה יש לה כתובה, וא"כ למסקנא אין מזה ראי'] ולפרוך מן הנישואין במקום שאין כותבין[14]?
וי"ל. דבמקום שאין כותבין, אתי שפיר, דאינו נאמן לומר פרעתי[15]. כיון דלא נתקנה כתובה באותו מקום[16]. אלא[17] במקום שכותבין.
בשלמא אי [18]לא נתקנה כתובה אלא בשביל תוספת, אבל מנה ומאתים אינו נאמן לומר פרעתי[19] - להכי מן האירוסין דאין לה תוספת - לא תקינו כתובה[20].
אבל אי[21] אף משום מנה ומאתים[22] תקנו לכתוב כתובה[23], דנאמן לומר פרעתי[24] - מן האירוסין נמי יהא נאמן לומר פרעתי, ויתקנו לכתוב כתובה[25]:
מן האירוסין מנא ליה דאית לה כתובה. ולא מצי למיפשט מהא דתניא פ' מי שמת (ב"ב ד' קמה.) המארס את האשה בתולה גובה מאתים כו' דאיכא לדחויי נמי בדכתב לה וסיפא איצטריך ליה דקתני מקום שנהגו להחזיר קדושין כו' ומ"מ אמת הוא דארוסה יש לה כתובה אפי' לא כתב לה כדמוכח פרק האומר (קדושין ד' סה ושם) דקאמר היא אומרת קדשתני והוא אומר לא קדשתיך הוא מותר בקרובותיה ואם נתן גט מעצמו כופין אותו ונותן לה כתובה והתם ע"כ לא כתב לה דאי כתב לה היכי מצי למימר לא קדשתיך דאין דרך לכתוב כתובה קודם קדושין וכן מוכח פרק נערה (כתובות ד' מד.) וכאן אינו רוצה להוכיח אלא מן ברייתא או מן משנה ולא מן מימראות האמוראים אי נמי הכי קבעי באלמנה מן האירוסין דלא תגבי בעדי מיתה דליטעון ולימא פרעתיה אבל בגרושה אף מן האירוסין פשיטא ליה דאית לה כתובה דגובה בשטר גט כמו גרושה מן הנישואין במקום שאין כותבין וקורעין הגט ונכתוב אגביה גיטא דנן כו' ובמסקנא דסבר אביי כרבי יוחנן הטוען כו' דלא אמר כלום אפי' אלמנה מן האירוסין אית לה כתובה:
קנד ד מיי' פ"י מהל' אישות הלכה יא ועיין שם במגיד משנה , סמג שם , טור ושו"ע אה"ע סי' נה סעיף ו:
-------------------------------
[1] [אין אנו מאמינים לטענת פרעתי, וצריך להביא עדים שפרע, אף שאין לה השטר כתובה להוכיח שחייב לה, אין יכול לומר אינני פורע עד שתביא השטר כתובה אלא הבעל הוא שצריך להביא הראי ע"י עדים שפרעה]
[2] [מדברי רש"י בהמשך ד"ה לא גביא משמע שכוונת המשנה לומר: לא רק שאין הבעל יכול לטעון פרעתי, אע"פ שמוציאה רק הגט ואינה מוציאה כתובתה, אלא מדובר כשאין טוען פרעתי אבל אין רוצה לפרוע עד שתתן לו הכתובה, כמו בשאר שטרות שאין צריך לשלם אם המלוה אינו מראה ונותן לו השטר, שהטוען אחר מעשה בי"ד לא כלום. ורש"י לומד את זה מלשון המשנה שכתב "גובה כתובתה" ולא "אינו נאמן לומר פרעתי".]
[3] [ר' יוחנן השיב לר' חייא בר אבא: אי לאו דהרמתי את החרס, לא הייתה מוצא המרגלית שתחתיה. לא הייתה מבין טעם המשנה, שהוא משום מעשה בי"ד שהיא גובה כתובתה]
[4] [מאריכות לשון אביי "אבל במקום שכותבין כתובה .. גביא", נראה שלא רק שהוא חולק על ר' חייא בר אבא, שאין להביא ראי' מהמשנה לדברי ר' יוחנן, אלא שאביי חולק על הדין של ר' יוחנן, וס"ל לאביי שאפילו במעשה בי"ד אין יכולה לגבות בלי הכתובה, דלא כר' יוחנן.]
[5] [אין כוונתו לומר שמה שאמר לעיל שאפשר להעמיד המשנה במקום שאין כותבין כתובה "לאו מלתא היא". אלא שכוונתו בזה שחולק על ר' יוחנן וסובר שהאשה צריכה את הכתובה בכדי לגבות כתובתה ואינו מועיל זה שהוא מעשה בי"ד דבר זה "לאו מלתא היא". כי קושיית אביי הוא מדין אלמנה מן האירוסין שאין לה כתובה, ואיך תגבה כתובתה כשאין לה כתובה. אבל המשנה שאוקים במקום שאין כותבין כתובה ע"ז אין לו שום קושיא]
[6] [ולא יתן לה כתובתה, כי הרי אין לה שטר. א"כ מוכרחים לומר, שאין הבעל יכול לטעון פרעתי במעשה בי"ד, כדברי ר' יוחנן ש"לא אמר כלום". אלא שלכאורה קשה: שהרי החידוש של ר' יוחנן דמעשה בי"ד הוא כשטר, היינו כשכותבין שטר ואין לה השטר, ומ"מ אין יכול הבעל לומר פרעתי - כיון שהוא מעשה בי"ד הוו כאילו נקיט שטרא בידיה, אבל אלמנה מן האירוסין כיון דלית לה כתובה, ואלמנה אין לה גט, וא"כ זה שאינו יכול לטעון פרעתי, הוא לא מטעם שהוא מעשה בי"ד, אלא משום דתפסיד אם נאמין לו שפרע? ובתו' ד"ה אלמנה מן האירוסין תירצו, דאם לא ס"ל כר' יוחנן שבמעשה בי"ד אין יכול לטעון פרעתי, היו לו לרבנן לתקן לכתוב כתובה לארוסה בכדי שלא יטעון פרעתי, ולא להאמין לו כשיאמר פרעתי, ומזה שלא תקנו כתובה, יש ראיה שמשום מעשה בי"ד אין יכול לטעון פרעתי. אמנם ברש"י לא נזכר ביאור זה של התוס'. ועי' שם בתו' שהקשו ג"כ שהרי הי' אפשר לאביי להוכיח כר' יוחנן מזה שבמקום שאין כותבין כתובה, אף שהגט הוא במקום כתובה, אמנם איך תגבה אלמנה מן הנשואין את כתובתה. הרי אין לה גט? א"כ לכאורה מוכח כר' יוחנן שאין טוענים אחר מעשה בי"ד? ותירצו שבמקום שאין כותבין כתובה וסומכין על הגט, א"כ מובן שאין הבעל נאמן לומר פרעתי, לא משום שהוא מעשה בי"ד אלא משום שאין לה שום דבר להביא כהוכחה שלא שילם לה הבעל כתובתה. אבל במקום שכותבין כתובה, אם לא ס"ל כר' יוחנן, הי' צריך לתקן שיכתבו כתובה לארוסה. ומזה מוכח שס"ל כר' יוחנן, ולכן אין הבעל יכול לטעון פרעתי כיון שהוא מעשה בי"ד, והטעם שכותבין כתובה הוא משום התוס' עי' בתו']
[7][הגמרא הוכיחה מן אלמנה מן האירוסין, שאין הבעל יכול לטעון פרעתי במעשה בי"ד, כדברי ר' יוחנן, כיון שאם נאמר שיכול לטעון פרעתי, א"כ לעולם לא תוכל אלמנה מן האירוסין לגבות כתובת. ותוס' מקשים שלכאורה הי' לו להקשות מן אלמנה מן הנשואין ן]