חיישינן לשני שוירי.

חיישינן לשני שוירי - אע"פ שבשוירי הידוע לנו אין בה שני יוסף בן שמעון - שמא יש שוירי אחרת שיש שם יוסף בן שמעון, ושם נכתב, ומשליח אחר נפל:

א"ל רב חסדא לרבה: פוק עיין, דלאורתא בעי לה רב הונא מינך.

נפק, דק ואשכח.

דתנן: "כל מעשה ב"ד הרי זה יחזיר".

הרי זה יחזיר - דכיון דלא הוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת - לעיר אחרת שאינה ידועה לנו, לא חיישינן:

א"ל רב עמרם לרבה: היכי פשיט מר איסורא מממונא?

א"ל^[1]: תרדא.

תרדא - משועמם:

"שטרי חליצה ומיאונין" תנן.

פקע ארזא דבי רב.

פקע ארזא דבי רב - נשבר העמוד שבית המדרש נשען עליו:

מר אמר^[2]: משום לתאי דידי פקע.

מר אמר משום לתאי דידי פקע - בשביל מזלי, שקינא על שגדפתני:

ומר אמר^[3] משום לתאי דידי פקע:

ומר אמר משום לתאי דידי פקע - שהשבת על דברי, לביישני בבית המדרש:

מצא בחפיסה או בדלוסקמא:

מאי חפיסה?

אמר רבה בר בר חנה: חמת קטנה.

חמת - של עור שנותנין בו יין:

מאי דלוסקמא?

אמר רבה בר שמואל: טליקא דסבי:

טליקא דסבי - טסקא שהזקנים מצניעים בה כלי תשמישן, שלא יצטרכו לחפש אחריהם:

תכריך של שטרות או אגודה של שטרות וכו':

ת"ר: כמה הוא תכריך של שטרות?

שלשה כרוכין זה בזה.

כרוכין זה בזה - וזהו סימן שהבעלים נותנים בהם. זה יכריז: מציאה שטרות מצאתי. וזה יאמר: שלי הם ושלשה הן כרוכין הן זה בזה:

וכמה היא אגודה של שטרות?

שלשה קשורין זה בזה.

שמעת מינה, קשר סימן?

ש"מ קשר סימן - שיש קשרים שאינן דומין זה לזה, ויאמר: כך וכך הוא עשוי. דאי לא תימא הכי, מאי סימנא איכא הכא?  ותפשוט מינה בעלמא דקשר סימן? ובעיא בעלמא היא. ומשני: מהכא לא תפשוט דתני רבי חייא ג' כרוכין זה בזה הוא אגודה - דכרך הוי סימן. דכולי עלמא כרכי שטרא שטרא לעצמו, וקושרין אותן יחד. וזה כרך שלשתן יחד:

הא תני רבי חייא: שלשה כרוכין זה בזה.

אי הכי היינו תכריך? 

תכריך, כל חד וחד בראשה דחבריה.

אגודה, דרמו אהדדי.

דרמו אהדדי - השכיבן זה על זה אורכו על אורכו של חבירו:

וכרוכות מאי מכריז?

מאי מכריז - המוצא מאי מכריז:

מנין.

מנין - ג' שטרות. וזה בא ונותן סימן שכרוכין היו יחד:

מאי אריא תלתא אפילו תרין נמי?

אפי' תרי נמי - הואיל ואין צריך לבעלים לתת סימן אלא כריכתן:

אלא כדאמר רבינא:

כדאמר רבינא - באלו מציאות (דף כה.):

טבעא מכריז, הכא נמי שטרי מכריז:

שטרי מכריז - "שטרות מצאתי". וזה צריך שיאמר: "כך וכך היו, וכרוכין היו". הלכך דוקא תלתא. אבל תרי, מידע ידיע דמיעוט שטרות שתים, ואין מנין סימן:

 

רשב"ג אומר אחד הלוה משלשה יחזיר ללוה וכו':

דאי ס"ד דמלוין נינהו, מאי בעו גבי הדדי?

דלמא לקיומינהו אזלי?

ודלמא לקיומינהו אזלי - אצל סופר הדיינין הכותב הנפק לכל השטרות:

דמקיימי.

דלמא מידא דספרא נפיל?

לא משהי איניש קיומיה בידא דספרא:

 

שלשה שלוו מאחד יחזיר למלוה וכו':

דאי ס"ד דלוין נינהו,

דלווין היו - שפרעום והוחזרו להם:

מאי בעו גבי הדדי?

דלמא למכתבנהו אזלי 

למכתבנהו אזלי - ומן הסופר נפל ומעולם לא לוו:

דכתיבי בתלת ידי ספרי.

ודלמא לקיומינהו אזלי?

מלוה מקיים שטריה, לוה לא מקיים שטריה:

 

אם יש עמהן סמפונות יעשה מה שבסמפונות:

אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב: ^וסמפון

סמפון - שובר המבטל שטר. וכל דבר המבטל דבר קרי סמפון. כדאמר גבי קדושי אשה ומכירת עבד, שהמום קרוי סמפון, מפני שמבטל את המקח:

היוצא מתחת ידי מלוה

היוצא מתחת ידי מלוה - שהוא מונח בידו ולא ביד הלוה:

אע"פ שכתוב בכתב ידו - אינו אלא כמשחק, ופסול.

לא מבעיא כתוב בכתב יד סופר, דאיכא למימר: ספרא אתרמי ליה וכתב.

ספרא אתרמי ליה - וסבר אם יבא בעל חובי לפרעני, ואני אין שטרי עכשיו בידי^[4] ואם לא יהא שובר מוכן לי לא יפרע כלום:

אלא אפילו כתוב בכתב ידו - פסול.

אפי' כתוב בכתב ידו - שיש לומר אם לא שנפרע, למה ליה למהר ולכתוב לפני פרעון, הואיל ויודע לכתוב:

סבר: דלמא מתרמי ואתי בין השמשות, וקא פרע לי, דאי לא יהיבנא ליה - לא יהיב לי זוזי. אכתוב אנא, דכי אייתי לי זוזי אתן ליה.

תנן: אם יש עמהן סמפונות יעשה מה שבסמפונות?

ואם יש עמהן סמפון - והכא במלוה עסקינן, דקתני: מצא שטר בין שטרותיו כו':

כדאמר רב ספרא:

כדאמר רב ספרא - לקמן בשמעתין:

שנמצא בין שטרות קרועין.

שנמצא לו - השטר שהשובר יוצא עליו:

בין שטרותיו קרועים - והוא אינו קרוע, לפיכך סומכין על השובר. שמקום השטר מוכיח על השובר שהוא אמת. שאם לא נפרע, לא היה נותן השטר אצל השטרות קרועין. כך שמעתי. ולי נראה שנמצא השובר בין השטרות קרועין, הלכך איכא למימר שנתקבל החוב, והשובר הזה אין צריך למלוה הזה אלא ללוה. והלוה שכח ביד זה. לפיכך נתנו זה עם השטרות שאין צריכין לו. דאי ס"ד מלוה כתבו להיות מוכן לו כשירצה לוה לפרעו, לא נתנו עם שטרות שאין צריכין לו:

הכא נמי, שמצאו בין שטרות קרועין

ת"ש ^"נמצא לאחד בין שטרותיו שטרו של יוסף בן שמעון פרוע -

נמצא בין שטרותיו - מתני' היא בגט פשוט (ב"ב דף קעב.) שני יוסף בן שמעון בעיר אחת ונמצא שובר לאדם אחד בין שטרותיו וכתוב בו שטרו של יוסף בן שמעון שבידי פרוע הוא והיה לו שני שטרות על שניהם:

שטרות שניהם פרועין"?

שטרות שניהם פרועין - שכל אחד יכול לומר על שלי נכתב שובר. ובבבא בתרא פרכינן בלא שובר נמי הא תנן: "אין אחד יכול להוציא שטר חוב עליהם"? ומוקמינן ליה: במשולשין בשטר ואין משולשין בשובר. והא הכא דיוצא מתחת יד מלוה הוא:

כדאמר רב ספרא: שנמצא בין שטרות קרועין.

שנמצא - השטר בין השטרות פרועין, וכל אחד אמר: זהו שטר שלי:

הכא נמי שנמצא בין שטרות קרועין.

ת"ש. "שבועה שלא פקדנו אבא

שבועה שלא פקדנו אבא - משנה היא בשבועות (דף מה.) יתומין מן היתומין לא יפרעו אלא בשבועה. ומהו שבועתן? "שבועה שלא פקדנו אבא בצואת מיתה, ושלא אמר לנו קודם לכן, ושלא מצינו שובר בין שטרותיו של אבא על שטר זה שיהא פרוע". הא אם מצאו סמכינן עליה:

ושלא אמר לנו אבא, ושלא מצאנו בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע"?

אמר רב ספרא: שנמצא בין שטרות קרועין.

ת"ש: "סמפון שיש עליו עדים - יתקיים בחותמיו"?

יתקיים בחותמיו - קא ס"ד, אם אמר מלוה: לא נפרעתי, ותדע, שהרי לא מסרתי לידך" - יתקיים בחותמיו. ע"פ חותמיו יתקיים. אם החותמיו מעידין שחתמוהו - אין המלוה נאמן. אבל כל כמה דלא מקיים - מהימן. דמאן מפיק ליה מלוה, ומלוה הא אמר פסול הוא:

אימא: יתקיים מחותמיו