דשיילינן להו לסהדי, אי פרוע אי לא פרוע.
דשיילינן להו - אם ראו הפרעון. ואם לאו - נאמן המלוה לומר שלא נכתב אלא להיות מוכן לכשיפרע:
ת"ש: "סמפון שיש עליו עדים - כשר"?
מאי עדים - עדי קיום.
עדי קיום - שכתבו הנפק. דבי דינא לא מקיימי ליה אלא א"כ פרע:
הכי נמי מסתברא.
מדקתני סיפא: "ושאין עליו עדים - פסול".
מאי: "אין עליו עדים"?
אילימא, דליכא עלויה עדים כלל?
צריכא למימר דפסול?!
אלא לאו עדי קיום.
גופא. "סמפון שיש עליו עדים
סמפון שיש עליו עדים - בעדי קיום מוקמינן לה:
- יתקיים בחותמיו.
יתקיים בחותמיו - ואפי' יוצא מתחת יד מלוה כשר:
אין עליו עדים,
אין עליו עדי קיום - אבל עדים חתומין עליו:
ויוצא מתחת ידי שליש,
ויוצא מתחת ידי שליש - שאין הלוה מוציאו ולא המלוה אלא שליש שביניהם נאמן:
או שיוצא לאחר חיתום שטרות
או שיצא אחר חיתום שטרות - שיצא לפנינו כשהוא כתוב בשטר חוב אחר החתימה כשר:
- כשר".
"יוצא מתחת ידי שליש" - דהא הימניה מלוה לשליש.
דהא הימניה מלוה לשליש - דעל כרחך אין כותב שובר אלא מלוה, והוא מסרו ליד השליש:
"יוצא לאחר חיתום שטרות" נמי - דאי לאו דפריע לא הוה מרע ליה לשטריה:
הדרן עלך שנים אוחזין
מתני'
אלו מציאות שלו, [מפורשים במשנה זו] ואלו חייב להכריז [מפורש במשנה לקמן].
אלו מציאות שלו:
מצא פירות מפוזרין.
מצא פירות מפוזרין - נתייאשו הבעלים מהן כדאמר בגמרא והפקר הן:
מעות מפוזרות.
מעות מפוזרות - הואיל ואין להם סימן ניכר - איאושי מיאש והוו להו הפקר. וזהו טעם כולם:
כריכות ברשות הרבים.
כריכות - עומרים קטנים. כמו: "מאלמים אלומים", ומתרגמינן בירושלמי "מכרכן כריכן" (בראשית לז):
ברה"ר - שהכל דשין עלייהו, ואם היה סימן נקשר עליהן הרי הוא נשחת:
ועגולי דבילה.
ככרות של נחתום.
של נחתום - כל ככרות הנחתומין שוין. אבל ככרות של בעל הבית, יש בהן סימן:
מחרוזות של דגים.
וחתיכות של בשר.
וגיזי צמר הלקוחין ממדינתן.
ממדינתן - כמות שהן גזוזות, כשאר כל גיזת המדינה, לאפוקי הבאות מבית האומן כדקתני סיפא:
ואניצי פשתן.
אניצי פשתן - רישט"א בל' אשכנז, ובמקומינו פופי"ר:
ולשונות של ארגמן
ולשון של ארגמן - צמר סרוק ומשוך כמין לשון, וצבוע ארגמן, ומצויין הן:
הרי אלו שלו. דברי רבי מאיר.
ר' יהודה אומר: כל שיש בו שינוי - חייב להכריז.
כיצד?
מצא עגול ובתוכו חרס,
מצא עיגול - של דבילה:
ככר ובתוכו מעות.
רבי שמעון בן אלעזר אומר: כל כלי אנפוריא - אין חייב להכריז:
אנפוריא - בגמ' מפרש
גמ'
"מצא פירות מפוזרין".
וכמה?
וכמה - חשוב פיזור:
א"ר יצחק: קב בארבע אמות.
קב - מפוזר בארבע אמות, אבל בג' אמות לא הוי פיזור. וטעמא מפרש ואזיל:
היכי דמי?
אי דרך נפילה?
אי דרך נפילה - אם מצאם דרך נפילה, שיש לדעת שלא הונחו שם מדעת אלא נפלו:
אפילו טובא נמי?
אפילו טובא - מקב נמי, דכיון דאין בהן סימן, איאושי מיאש:
ואי דרך הינוח?
ואי דרך הינוח וכו' - עתיד לחזור וליטלן:
אפילו בציר מהכי, נמי לא?
א"ר עוקבא בר חמא: במכנשתא דבי דרי עסקינן.
במכנשתא דבי דרי - בשעת אסיפת גרנות, וכאן דשן בעליהן. ונשאו את העיקר ונותרו אלו:
קב בארבע אמות דנפיש טרחייהו - לא טרח איניש, ולא הדר אתי ושקיל להו, אפקורי מפקר להו.
נפיש טרחייהו - לקבצן:
בציר מהכי - טרח, והדר אתי ושקיל להו, ולא מפקר להו.
בציר מהכי - אם היה פזורן בפחות מכן:
בעי רבי ירמיה: חצי קב בשתי אמות, מהו?
קב בארבע אמות טעמא מאי - משום דנפיש טרחייהו.
חצי קב בשתי אמות, כיון דלא נפיש טרחייהו - לא מפקר להו.
או דלמא, משום דלא חשיבי.
משום דלא חשיבי - עליה קב פירות לטרוח עליהן טורח קיבוץ של ארבע אמות:
וחצי קב בשתי אמות - כיון דלא חשיבי - מפקר להו?
קביים בשמונה אמות - מהו?
קב בארבע אמות טעמא מאי - משום דנפיש טרחייהו, וכ"ש קביים בשמונה אמות כיון דנפישא טרחייהו טפי - מפקר להו.
או דלמא משום דלא חשיבי, וקביים בשמונה אמות כיון דחשיבי - לא מפקר להו?
קב שומשמין בארבע אמות, מהו?
שומשמין - דקין מאד ויש טורח בקיבוצן יותר מחטין אבל דמיהן יקרין:
קב בארבע אמות טעמא מאי משום דלא חשיבי, ושומשמין כיון דחשיבי - לא מפקר להו.
או דלמא משום דנפיש טרחייהו, וכ"ש שומשמין, כיון דנפיש טרחייהו טפי - מפקר להו?
קב תמרי בארבע אמות; קב רמוני בארבע אמות - מהו?
תמרים ורמונין - גסים הן ואין טורח בקבוצן:
קב בארבע אמות טעמא מאי, משום דלא חשיבי.
קב תמרי בארבע אמות קב רמוני בארבע אמות נמי - כיון דלא חשיבי - מפקר להו.
או דלמא משום דנפישא טרחייהו. וקב תמרי בארבע אמות וקב רמוני בארבע אמות - כיון דלא נפיש טרחייהו - לא מפקר להו?
מאי?
תיקו:
איתמר:
_____
Questions on Elu Perek Elu Metzios 21a