יאוש שלא מדעת.
יאוש שלא מדעת - דבר שסתמו יאוש לכשידע שנפל ממנו, וכשמצאו עדיין לא ידעו הבעלים שנפל מהן:
אביי אמר: לא הוי יאוש.
לא הוי יאוש - לקמיה מפרש פלוגתייהו:
ורבא אמר: הוי יאוש.
בדבר שיש בו סימן - כולי עלמא לא פליגי, דלא הוי יאוש.
ואף על גב דשמעיניה דמיאש לסוף - לא הוי יאוש.
דמיאש לבסוף - לאחר שמצאו זה. וכללא דיאוש כגון דאמר: "ווי ליה לחסרון כיס", דגלי דעתיה שנואש מהן:
דכי אתא לידיה, באיסורא הוא דאתא לידיה.
באיסורא אתא לידיה - דדבר שאינו עשוי להתיאש הוא:
דלכי ידע דנפל מיניה - לא מיאש.
מימר אמר: "סימנא אית לי בגויה, יהבנא סימנא ושקילנא ליה".
בזוטו של ים ובשלוליתו של נהר,
זוטו של ים - מקומות בשפת הים שדרך הים לחזור לאחוריו י' פרסאות או חמשה עשר פרסאות פעמיים ביום ושוטף מה שמוצא שם והולך זוטו לשון גודל ושירוע בלשון יווני כמו שכתבו הזקנים לתלמי המלך ואל אצילי ואל זאטוטי (מגילה דף ט.):
ושלוליתו של נהר - כשהוא גדל ויוצא חוץ לגדותיו ושולל שלל ושוטף הנמצא:
- אע"ג דאית ביה סימן - רחמנא שרייה.
רחמנא שרייה - ואפי' באת ליד המוצא לפני יאוש:
כדבעינן למימר לקמן.
לקמן - בשמעתין מנין לאבידה ששטפה נהר כו':
כי פליגי: בדבר שאין בו סימן.
אביי אמר: לא הוי יאוש - דהא לא ידע דנפל מיניה.
רבא אמר: הוי יאוש - דלכי ידע דנפל מיניה - מיאש.
מימר אמר: "סימנא לית לי בגויה".
מהשתא הוא דמיאש.
מהשתא הוי יאוש - שהרי נפל וכשיודע שוב אין דעתו עליו:
(סימן פמג"ש ממקגט"י ככסע"ז)
תא שמע: "פירות מפוזרין [הרי אלו שלו]".
הא לא ידע דנפל מיניה?
הא אמר רב עוקבא בר חמא: הכא במכנשתא דביזרי [דבי דרי (ב"ח)] עסקינן, דאבידה מדעת היא.
דאבידה מדעת היא - שלא נפלו ממנו, ומדעת הניחם הפקר:
ת"ש: "מעות מפוזרות - הרי אלו שלו".
אמאי? הא לא ידע דנפל מיניה?
התם נמי [תירוץ על קושיא זו, בא לאחרי שתירץ ר' יצחק על הברייתא בהמשך ולכן אומר "נמי"] כדרבי יצחק: דאמר: אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה ושעה.
עשוי למשמש - וקודם שמצאו זה נודע לבעלים שנפלו ונואשו:
הכא נמי אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה ושעה.
ת"ש: "עיגולי דבילה, וככרות של נחתום - הרי אלו שלו".
אמאי? והא לא ידע דנפל מיניה?
התם נמי, אגב דיקירי - מידע ידע בהו.
דיקירי - כבד משא:
ת"ש: "ולשונות של ארגמן - הרי אלו שלו".
ואמאי? הא לא ידע דנפל מיניה?
התם נמי, אגב דחשיבי - משמושי ממשמש בהו. וכדרבי יצחק.
ת"ש: המוצא מעות בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ובכל מקום שהרבים מצויין שם - הרי אלו שלו. מפני שהבעלים מתיאשין מהן.
והא לא ידע דנפל מיניה?
אמר רבי יצחק: אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה.
ת"ש: מאימתי כל אדם מותרים בלקט?
משילכו בה הנמושות.
ואמרינן: "מאי נמושות?"
וא"ר יוחנן: סבי דאזלי אתיגרא.
סבי דאזלי אתיגרא - זקנים עניים הולכים על משענתם בנחת, ורואין כל שבולת ושבולת. ולשון נמושות, כמו: "לא ימושו" (ישעיהו נט) שממשמשין והולכים:
ריש לקיש אמר: לקוטי בתר לקוטי.
לקוטי בתר לקוטי - לשון נמושות כמו: "לא ימיש" (שמות יג), שנוטלין ומשין הכל מלפניהם:
ואמאי?
ואמאי - אי יאוש שלא מדעת לאו יאוש הוא:
נהי דעניים דהכא מיאשי, איכא עניים בדוכתא אחריתא דלא מיאשי?
נהי - דלגבי עניים דהכא הוי יאוש מדעת שראו שהלכו בה הנמושות ונתיאשו, אלא עניים דעיר אחרת עדיין לא ידעי והיאך מותרין בו. אלא משום כיון דלכי ידעי מיאשי הוי יאוש משעה שהלכו בו ובהיתר באו ליד זה:
אמרי: כיון דאיכא עניים הכא, הנך, מעיקרא איאושי מיאש, ואמרי: "עניים דהתם מלקטי ליה".
ת"ש: קציעות בדרך,
קציעות - תאנים שקוצצין אותם באיזמל ומוהל שלהן זב ושוטחן בשדה ליבש:
ואפילו בצד שדה קציעות.
ואפי' בצד שדה קציעות - שדה ששוטחים בה קציעות דידע דמהנהו אתו:
וכן תאנה הנוטה לדרך, ומצא תאנים תחתיה
- מותרות משום גזל,
מותרות משום גזל - אע"ג דכי נפל לא ידע כיון דלכי ידע מיאש מהשתא הוי יאוש כרבא:
ופטורות מן המעשר.
ופטורות מן המעשר - כדין הפקר דהפקר פטור מן המעשר:
בזיתים ובחרובים - אסור.
בזיתים ובחרובים אסור - כאביי:
בשלמא רישא [קציעות] לאביי לא קשיא.
אגב דחשיבי ממשמש בהו.
בשלמא רישא לאביי - מצי לתרוצי דמעיקרא ידע ואיאש כדמפרש ואזיל:
תאנה נמי - מידע ידיע דנתרא.
אלא סיפא לרבא קשיא?
דקתני: "בזיתים ובחרובים - אסור"?
דקתני בזיתים ובחרובין אסור - וסלקא דעתך משום דלא עבידי דנתרי וליכא למימר ידע דאיאש ואע"ג דלכי ידע מיאש לא הוי יאוש מהשתא:
אמר רבי אבהו: שאני זית [וחרוב] הואיל וחזותו מוכיח עליו.
ואע"ג דנתרין זיתי, מידע ידיע, דוכתא דאיניש - איניש הוא.
חזותו מוכיח עליו - מראיתו ניכר של מי הוא הלכך מריה לכי ידע דנפיל לא מיאש, דמימר אמר כולי עלמא ידעי דדידי נינהו ולא הפקר הן ולא שקלי להו:
אי הכי, אפילו רישא נמי?
אמר רב פפא: תאנה עם נפילתה נמאסת. [וה"ה קציעות בדרך נמאסת]
עם נפילתה נמאסת - הלכך כיון דידיע דנתרא מעיקרא מיאש משום מאיסותא דמכי נפלה לא חשיבא עליה ומפקר לה:
לא ידיע - לא גרסינן ופירוש היה משובש בספרים:
תא שמע: הגנב: שנטל מזה ונתן לזה.
וכן גזלן: שנטל מזה ונתן לזה
תוספות
דלכי נפל מיניה לא מיאש. ואע"ג דהשתא מיאש אקראי בעלמא הוא ומתחילה לא היה עומד ליאש:
ת"ש המוצא מעות כו'. תימה כיון דכבר הקשה ממתני' דמעות מפוזרות אמאי פריך תו מהך ברייתא ורבי יצחק נמי אמאי לא אמר למלתיה אמתני' וי"ל דברייתא אלימא ליה לאקשויי דמשמע דבכל ענין הרי אלו שלו אע"ג דאיכא סימן מדמוקי טעמא שהרבים מצויין שם ומשמע נמי אע"ג דכשזה הגביה עדיין היה בעל אבידה בבית המדרש ולא ידע שנפל מיניה:
ופטורות ממעשר. במס' פאה (פ"א מ"ו) מוכח דוקא בהפקיר קודם גמר מלאכה פטור מן המעשר אבל אם הפקיר לאחר גמר מלאכה שנתחייב כבר במעשר אין בכך כלום וה"נ מיירי קודם גמר מלאכה שלא נתייבשו עדיין כדמוכח בביצה פרק המביא (דף לד:) דתאנים העומדין לשוטחן בשדה ולעשות מהן קציעות לא נגמר מלאכתן למעשר עד שיתייבשו ואפילו זכה בהן המוצא קודם שיתייבשו פטורות מן המעשר כדאמרינן בב"ק (דף כח.) המפקיר כרמו והשכים בבקר ובצרו פטור מן המעשר וגבי הקדש אינו כן שאם הקדיש קודם גמר מלאכה ונפדה קודם גמר מלאכה חייב במעשר כדמוכח קצת בפרק האומר (סב:.) תאנה נמי מידע ידיע דנתרא. פירוש בשלמא לאביי תאנה מותרת כיון דרגילות היא דנתרא מעיקרא מתיאש לפי שסבור שהמוצא יקחנה כי הוא לא ידע שנפלה מן האילן אלא סבור הוא מעוברי דרכים נפלה ובזיתים ובחרובין אסור דלא עבידי דנתרי אע"ג דאם היה יודע דנפלו היה מתיאש לפי שעוברי דרכים יקחו כי יתלו דנפל מעוברי דרכים השתא דלא ידע סבור שלא נפלו אסורה דהוה ליה יאוש שלא מדעת אבל לרבא דהוי יאוש אמאי אסור וא"ת אם דין הוא לתלות בעוברי דרכים ולא באילן שאצלו אמאי אסור בזיתים ובחרובין וי"ל דבדין ודאי אין לתלות בעוברי דרכים אלא באילן אלא שהבעלים מתיאשים לפי שסבורין שעוברי דרכים דלא מעלי יורו היתירא בפירות שמוצאים ויתלום בעוברי דרכים וא"ת אם כן מאי פריך לרבא נימא דזיתים וחרובין אסירי משום דאף לאחר שידעו הבעלים שנפלו לא נתיאשו לפי שיודעין שהמוצא לא יקחם שיתלה שנפלו מן האילן כאשר הוא האמת שאין לתלות בעוברי דרכים וי"ל דאם אינן מתיאשים בתאנה אמאי מותרים מיהו אית ספרים דגרסינן שאני זית הואיל וזיתו מוכיח עליו דבזה מתורץ מה שהקשינו כלומר לפי שהם תחת הזית יחשבו הבעלים שהמוצא לא יקחם לתלות בעוברי דרכים אבל תאנה עם נפילתה נמאסת פירוש מתלכלכת ונמאסת בעיניו ומפקירה אבל ברוב ספרים גרסינן הואיל וחזותו מוכיח עליו ואע"ג דמנתרא מידע ידעי דוכתא דאיניש איניש פירוש זיתים שנפלו דומין לזיתים שעומדין באילן ולפיכך אף כשידעו הבעלים שנפלו לא יתיאשו דיודעין שהמוצאם לא יקחם אבל תאנה עם נפילתה נמסת כן גרסינן בערוך נמסת בלא אל"ף ואין דומין לאותן שבאילן אי נמי גרסינן נמאסת ומחמת שמתלכלכת אינה דומה לתאנה שבאילן