תרי עיסקי וחד שטרא - פסידא דלוה.
תרי עיסקי וחד שטרא פסידא דלוה - קבל היום ממנו במנה ולמחר במנה וכתב שטר על מאתים הפסיד הלוה כמה דפרישית שאם יהא הפסד בזה ושכר בזה לא יחשבו כל אחד לבדו אלא השכר ימלא הקרן תחילה ואח"כ יחלוקו המותר ואם כתב ב' שטרות כמשפט הזה מחשב הפסד של זה לבד והשכר של זה לבד ויקבל הבעלים עליו בהפסד החצי ובשכר השליש ועצה טובה קמ"ל רבא דבחד עיסקא לכתוב חד שטרא ובתרי עסקי נכתוב ב' שטרי ויהא הדבר שקול:
ואמר רבא: האי מאן דקביל עיסקא מן חבריה ופסיד, טרח ומלייה ולא אודעיה - לא מצי אמר ליה: "דרי מהיאך פסידא בהדאי".
ולא מצי למימר ליה - לבתר דמלייה:
דרי מהיאך פסידא קמא בהדאי - וקבל עלך חצי הפסד ובשכר טול שליש ונמצאת פוחת מן הקרן:
משום דאמר ליה: "להכי טרחת למליותיה, כי היכי דלא ליקרו לך מפסיד עיסקי".
דא"ל להכי טרחת ומליי' וכו' - דמדלא אודעתן מעיקרא נכלם היית בדבר ואדעתא דמלוי קרנא טרחת:
ואמר רבא: הני בי תרי דעבדי עיסקא בהדי הדדי, ורווח.
בי תרי דעבוד עיסקא בהדי הדדי ורווח- שני קבלנים שקבלו עיסקא מבעל הבית בשותפות שימכרוהו ויסחרו במעות עד זמן פלוני ויחלקו ביניהם ובין בעה"ב כמשפט ונשתמשו חצי הזמן ונשתכרו:
אי א"ל אידך: "נרווח טפי" - דינא הוא דמעכב.
דמעכב - עליה עד שיגיע הזמן שקבעו לבעה"ב שיחזרו לו את שלו והמותר יחלוקו:
ואי א"ל: "הב לי פלגא דרווחא". אמר ליה: "רווחא לקרנא משתעבד".
אי אמר ליה ניפלוג רווחא - השתא מפרש ואזיל מ"ט אית ליה דניעכב אי א"ל האי פלוג רווחא והקרן ניתפוס עדיין להרויח בו עד הזמן מצי א"ל אידך רווחא לקרנא משתעבד שמא בסחורה שנעשה עוד נפסיד וצריך שיהא הריוח קיים להשתכר בו עוד כדי למלאות הקרן:
ואי א"ל: "הב לי פלג' רווחא ופלגא קרנא".
ואי אמר ניפלוג - תרוויהו מצי א"ל עיסקא להדדי משתעבד ואם ניפלוג שמא אני אפסיד בסחורה שאקנה שהרי קבלתי אני להתעסק בה עד אותו הזמן ואם אפסיד שמא חלק השני ישתכר וימלא חסרון ואנו יחד קבלנו ונשתעבדו החלקים זה לזה:
אמר ליה: "עיסקא להדדי משועבד".
ואי א"ל: "נפלוג רווחא ונפלוג קרנא, ואי מטי לך פסידא, דרינא בהדך".
א"ל: "לא, מזלא דבי תרי עדיף":
מתני'
המקבל שדה מחבירו ולא רצה לנכש.
ולא רצה לנכש - התבואה:
ואמר לו: "מה איכפת לך, הואיל ואני נותן לך את חכירך" - אין שומעין לו.
אין שומעין לו - והא ליתא אלא בחכרנותא דאי בקבלנותא פשיטא מי מצי א"ל מאי איכפת לך:
מפני שיכול לומר לו: "למחר אתה יוצא ממנה ומעלת לפני עשבים":
גמרא
אי א"ל: "לבתר הכי כריבנא לה".
ואי א"ל כריבנא וכו' - השתא מפרש אמאי אין שומעין לו אי אמר לו אני אחרוש אחר הקצירה ואהפוך שרשי העשבים שנותרו בה וימותו ולא תעלה לפניך עשבים מאי מהדר ליה:
אמר ליה: "חטי מעלייתא בעינא".
ואי א"ל: "זביננא לך חטי משוקא".
א"ל: "חטי דארעאי בעינא".
א"ל אנא חטי מעליא בעינא - אותו חכירות שפסקת לי אני רוצה שיהו בריאים ולא כחושים:
ואי א"ל: "מנכישנא לך שיעור מנתיך".
א"ל: "קא מנסבת שם רע לארעאי".
מנסבת שם רע לארעאי - הרואים סבורים שניכשת ואעפ"כ היא מלאה עשבים ואתה מוציא שם רע לארעאי ומחר אם באתי למכור או להוריד לזה אריס אחר לא יהיה יורד:
והתנן: "מפני שמעלת לפני עשבים"?והא תנן וכו' - הרי לא שנה במתני' אלא טענה אחת ובשבילה קאמר אין שומעין לו ע"כ בהא תליא כולה:
אלא משום דא"ל בזרא דנפל נפל:
אלא משום דא"ל בזרא דנפל - כל: טענתו אינה אלא שמעלת עשבים לשנה הבאה וטענתו לעולם עומדת דכי א"ל כריבנא לאחר הקצירה א"ל האי נהי דעקרת לשרשים סוף סוף העשבים שתניח בה עכשיו עד שיזרעו יפלו הזרעים לארץ ויצמחו לשנה הבאה ולזו לא תועיל החרישה:
מתני'
המקבל שדה מחבירו, ולא עשתה.
המקבל שדה מחבירו ולא עשתה - תבואה אלא מעט ובא לו האריס למנוע מלהתעסק בה עוד שאין בה עוד כדי טרחו:
אם יש בה כדי להעמיד כרי, חייב לטפל בה.
אם יש בה כדי לעשות - מתבואתה כרי ובגמרא מפרש מאי שיעוריה:
חייב ליטפל בה - בעל כרחו והא ליתא אלא בקבלנותא דאי בחכרנותא מה לו לבעל השדה אם יחדל לו סוף סוף חכירו הוא נותן לו:
א"ר יהודה: מאי קצבה בכרי?
מה קצבה בכרי - מה קצבה יש אם קצבתם לו כרי לשיעור חיוב טיפול שדה גדולה לשיעור כרי ושדה קטנה לשיעור כרי:
אלא אם יש בה כדי נפילה:
אלא אם יש בה כדי נפילה - שיכול לחזור ולזורעה לשנה הבאה מתבואת שנה זו:
נפילה - זרע שמפזרים לה במפולת יד:
גמ'
ת"ר: המקבל שדה מחבירו, ולא עשתה.
אם יש בה כדי להעמיד כרי, חייב לטפל בה. שכך כותב לו: "אנא אוקים ואניר
אקום ואניר - אעמוד ואחרוש:
ואזרע ואחצוד ואעמר ואדוש ואידרי
ואדרי - אזרה המוץ ברחת או בנפה:
ואוקים כריא קדמך, ותיתי אנת ותיטול פלגא ואנא בעמלי ובנפקות ידי פלגא"
בעמלאי ובנפקות ידי - בהוצאתי:
וכמה "כדי להעמיד בה כרי"?
א"ר יוסי בר' חנינא כדי שתעמוד בו הרחת.
הרחת - פל"א שזורין המוץ ברוח מתוך התבואה:
שתעמוד בה - כשתוחבין אותה בתוכו:
איבעיא להו: רחת היוצא מהאי גיסא להאי גיסא, מאי?
מהאי גיסא ומהאי גיסא - אם נראין חודיה משני צדדין:
ת"ש: א"ר אבהו: לדידי מפרשא לי מיניה דר' יוסי בר' חנינא: כל שאין כונס שלו רואה פני החמה.
כונס שלו - פלדי"ן בלע"ז הרחת שמכניסין אותה לגבות התבואה עליה לזרות שאין רואה פני החמה וצדדין נמי בכלל כונס הם:
איתמר: לוי, אמר שלש סאין.
דבי רבי ינאי אמרי, סאתים.
אמר ר"ל: סאתים שאמרו, חוץ מן ההוצאה.
תנן התם: (עוקצין ג, ו)
תנן התם - במס' עוקצין וכו' משום אמרי דבי ר' ינאי דמפרשי שיעורא בכולהו הנך מתני' נקט להו גבי מתני' דמפרשי בה דבי ר' ינאי שיעורא:
פריצי זיתים וענבים:
פריצי זיתים - כדמפרש רשעי זיתים וענבים שהן לעולם בוסר שאין בישולן נגמר לעולם:
ב"ש מטמאין, וב"ה מטהרין.
מטהרים - מן טומאת אוכלין דלא חזי לאכילה:
מאי פריצי זיתים?
אמר רב הונא: רשעי זיתים.
אמר רב יוסף: ומאי קראה? (דניאל יא, יד, ) "[ובני] פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו".
ר"נ בר יצחק אמר מהכא (יחזקאל יח, י) "והוליד בן פריץ שופך דם".
וכמה פריצי זיתים?
וכמה פריצי - כמה הן מבושלין ועדיין פריצין הן:
ר' אלעזר אמר: ארבעת קבין לקורה.
ארבעת קבין לקורה - שמכניסין בבית הבד מהן כדי שיעור טעינת הקורה בפעם אחת ואין מוציאין אלא ארבעה קבין שמן:
דבי ר' ינאי אמרי: סאתים לקורה.
ולא פליגי: הא, באתרא דמעיילי כורא באוללא.
באוללא - בתפוחה אחת, שקורין שק. ויש מקום שבתי בד שלהן גדולין ומכניסין שלשת כורים יחד, ויש מקום שאין מכניסין אלא כור זיתים בטעינת קורה. וישער רבי אלעזר בקטנים ורבי ינאי בגדולים וסאתים הוי תלתא זימני ארבעה קבין:
הא באתרא דמעיילי תלתא כורין באוללא.
תנו רבנן: