צורת הדף באתר היברובוקס

עלו באילן שכוחו רע. ובסוכה שכוחה רע - טמא.

עלו - זב וטהור לאילן שכחו רע או לסוכה ענף אילן שכוחה רע:

טמא - הטהור שכיון שהאילן או הסוכה כחה רע נכפפת תחתיהן וכבד העליון על התחתון ונשען עליו מכחו של עליון ובין זב שנשען על הטהור ובין טהור שנשען על הזב טמא: שאין בעיקרן לחוק: ברחבו רובע הקב:

היכי דמי אילן שכוחו רע?

אמרי דבי ר' ינאי: כל שאין בעיקרו לחוק רובע.

היכי דמי סוכה שכוחה רע?

אמר ר"ל: כל שנחבאת בחזיונה.

שנחבאת בחזיונה - שנטמנת באחיזתה שהאוחז בה טומנה בכף ידו:

תנן התם: המהלך בבית הפרס, על גבי אבנים שיכול להסיט, על האדם ועל הבהמה שכוחן רע - טמא.

המהלך בבית הפרס - שדה שנחרש . בה קבר חשו לעצם כשעורה שמטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל והיו שם אבנים שאינן תקועות וקבועות בארץ והן נסטות מחמת העובר עליהן ועצם כשעורה ניסט מכחו או רכב מי שרוצה לאכול טהרות על אדם או בהמה שכוחן רע והוליכוהו עליהן טמא הרוכב לא מיבעיא נרכב דטמא דבלאו היסט אבנים נמי טמא המהלך בבית הפרס אלא אף הרוכב טמא דכיון דכח התחתון רע מחמת משא העליון ניסטו והרי כאילו מסיטו הוא וכח התחתון אינו מועיל להצילו אא"כ כחו יפה אבל אם היה כחו יפה לא חשיב משא העליון ואינו כמסיטו:

ה"ד אדם שכוחו רע?

אמר ר"ל: כל שרוכבו וארכבותיו נוקשות.

נוקשות - זו לזו:

ה"ד בהמה שכוחה רע?

אמרי דבי ר' ינאי: כל שרוכבה, מטילה גללים.

 

אמרי דבי ר' ינאי: לתפלה ולתפילין ד' קבין.

ארבעה קבין - הוי שיעור משוי:

לתפלה מאי היא?

דתניא: הנושא משאוי על כתיפו והגיע זמן תפלה - פחות מד' קבין

ארבעה קבין - הוי שיעור משוי:

מפשילין לאחוריו ומתפלל.

מפשילן לאחוריו - שאין כובדן מונע מלהתכוין לבו:

ארבעה קבין מניח ע"ג קרקע ומתפלל.

לתפילין מאי היא?

דתניא: היה נושא משאוי על ראשו ותפילין בראשו.

אם היו תפילין רוצצות - אסור.

רוצצות - מתמעכות תחת המשא:

ואם לאו - מותר.

ואם לאו - שהוא קל או שאינו מוטל עליהן:

באיזו משאוי אמרו?

באיזה משאוי - הוי רציצה:

במשאוי של ארבעת קבין.

תני רבי חייא: המוציא זבל על ראשו ותפילין בראשו - ה"ז לא יסלקם לצדדין. ולא יקשרם במתניו, מפני שהוא נוהג בהן מנהג בזיון.

אבל קושרם על זרועו במקום תפילין.

במקום תפילין - אצל תפילין של יד:

משום דבי שילא אמרו: אפילו מטפחת שלהן

אפילו מטפחת שלהן - שכורכין בה תפילין בלילה:

אסור להניח על הראש שיש בו תפילין.

אסור - להניח לשם משאוי על הראש בשעה שתפילין במקומן מונחין:

וכמה?

וכמה - יהא במשאוי ויהא אסור להניחו על הראש אליבא דר' שילא:

אמר אביי: אפילו רבעא דרבעא דפומבדיתא:

ריבעא דריבעא - רביע ליטרא דבר מועט הוא:

אמר ר' יהודה: מאי קצבה בכרי אלא אם יש בו כדי נפילה:

וכמה כדי נפילה?

ר' אמי אמר רבי יוחנן: ארבעה סאין, לכור.

ד' סאין [זרע] לכור. לבית קרקע כור והוא אלף וחמש מאות אמה אורך של נ' אמה רוחב דחצר המשכן הוי סאתים והוא מאה על נ' וכור ל' סאין ובין מרובע ובין ארוך וקצר לפי חשבון זה שיעורו:

רבי אמי דיליה אמר: שמונת סאין, לכור.

אמר ליה ההוא סבא לרב חמא בריה דרבה בר אבוה: אסברה לך.

אסברא לך - לאו דרבי אמי פליג אדרבי יוחנן רביה אלא שהעולם מתקלקל והולך:

בשני דרבי יוחנן הוה שמינה ארעא.

בימי ר' יוחנן הוה שמינה ארעא - ודיו לבית כור בד' סאין ובשני דר' אמי כבר הוכחשה וצריכה ח' סאין:

בשני דרבי אמי, הוה כחישא ארעא.

תנן התם: (פאה ה, א) הרוח שפיזרה את העומרין.

הרוח שפיזרה את העומרים - בשדה וכיסו את הלקט של עניים המפוזר בשדה ואין ידוע כמה לקט היה שם למטה מן העומרים שמין אותו ב"ד הולכין עליה ושמין כמה לקט שדה זו ראויה להעשות בכל שנה:

אומדים אותה כמה לקט ראויה לעשות, ונותן לעניים.

רשב"ג אומר נותן לעניים כדי נפילה.

רשב"ג אומר - אין הדבר צריך אומד כבר קצוב כדי נפילה ועומד ונותן לעניים כדי ניפול לקט הקצוב ולקמן מפרש להו:

וכמה כדי נפילה?

כי אתא רב דימי, אמר ר' אלעזר, ואיתימא ר' יוחנן: ארבעת קבין, לכור.

בעי רבי ירמיה: לכור זרע, או לכור תבואה?

לכור זרע - לשדה שזרעו בה כור או לשדה שלוקט בה כור תבואה ואם תמצא לומר לכור זרע:

למפולת יד או למפולת שוורים?

למפולת יד או למפולת שוורים - יש מקום שזורעין את התבואה ביד ויש מקום שנותנין הזרע בעגלה מנוקבת ומוליכין השוורים את העגלה על המחרישה והזרע הוא נופל והולך והרבה זרע צריך למפולת שוורים יותר ממפולת יד וקא מיבעיא לן לשדה של זרע כור למפולת יד שלה שיערנו בלקט שלה ארבעת קבין או לכור זרע למפולת שוורים:

ת"ש: דכי אתי רבין א"ר אבוה א"ר אלעזר, ואמרי לה אמר ר' יוחנן: ארבעת קבין לכור זרע.

ועדיין תיבעי לך למפולת יד או למפולת שוורים?

תיקו:

 

מתני'

המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או נשדפה:

אם מכת מדינה היא, מנכה לו מן חכורו.

מכת מדינה - מפרש בגמ' והא ליתא אלא בחכרנותא דאי בקבלנותא מאי מנכה איכא מה שימצאו יחלוקו:

אם אינה מכת מדינה, אין מנכה לו מן חכורו.

אינו מנכה - דאמר לו מזלך גרם:

ר' יהודה אומר: אם קיבלה הימנו במעות, בין כך ובין כך, אינו מנכה לו מחכורו:

בין כך ובין כך - אפילו היא מכת מדינה אינו מנכה שעל המעות לא נגזרה גזירה הלכך לא עליה היתה פורענות זו:

גמ'

ה"ד מכת מדינה?

אמר רב יהודה כגון דאישדוף רובא דבאגא.

רובא דבאגא - רוב הבקעה שזו בתוכה:

עולא אמר: כגון שנשתדפו ארבע שדות מארבע רוחותיה.

אמר עולא: בעו במערבא: נשדף תלם אחד על פני כולה, מאי?

נשדף תלם אחד - ולא יותר, משדות שהן סביבותיה, ואותו תלם כל סביבות שדה זו:

תלם - שורות המענה:

נשתייר תלם אחד על פני כולה, מהו?

נשתייר תלם אחד - כל סביבותיה שלא נשדף וארבע שדות שסביבותיה נשדפו וגם זו נשדפה:

מהו - מי אמרינן דכיון דנשתייר תלם אחד על פני כולה שלא לקתה אין זו מכת מדינה אלא מזלו או דלמא האי שיורא לאו כלום היא:

אפסיקא בירא מאי?

איפסיק בירא מהו - אם היו ארבע שדות שהן סביבותיה בורות ושאר שדות סביב סביב נשדפו מי אמרינן ד' שדות שסביבותיה לא נשדפו א"ד אמר ליה אם היו זרועות אף הם נשדפו:

איפסיק בירא - שדה בור הפסיק בין השדופות לזו:

אספסתא

אספסתא - היו אותן שסביבותיה זרועות שחת למאכל בהמה ולא נשדפו והן הפסיקו בין השדופות לזו: