ועל ידי שלשה בני קרח.
ירמיה כתב ספרו וספר מלכים וקינות.
חזקיה וסיעתו כתבו (ימש"ק סימן) ישעיה משלי שיר השירים וקהלת.
חזקיה וסיעתו - בני דורו שהאריכו ימים אחריו:
כתבו ישעיה - שהרגו מנשה ולא כתב ספרו שלא היו הנביאים כותבים ספריהן אלא לפני מותן:
משלי קהלת - דכתיב בספר משלי (כד) אשר העתיקו אנשי חזקיה וגו' ועל שחזקיה גרם להן לעסוק בתורה כדאמרינן בחלק (סנהדרין דף צד:) נעץ חרב על פתח בית המדרש כו' נקרא הדבר על שמו:
אנשי כנסת הגדולה כתבו (קנד"ג סימן) יחזקאל ושנים עשר דניאל ומגילת אסתר.
אנשי כנסת הגדולה - חגי זכריה ומלאכי זרובבל ומרדכי וחבריהם:
כתבו יחזקאל - שנתנבא בגולה ואיני יודע למה לא כתבו יחזקאל בעצמו אם לא מפני שלא נתנה נבואה ליכתב בחוצה לארץ וכתבום אלו לאחר שבאו לארץ וכן ספר דניאל שהיה בגולה וכן מגילת אסתר ושנים עשר מתוך שהיו נבואותיהם קטנות לא כתבום הנביאים עצמם איש איש ספרו ובאו חגי זכריה ומלאכי וראו שרוח הקדש מסתלקת שהיו הם נביאים אחרונים ועמדו וכתבו נבואותיהם וצרפו נבואות קטנות עמם ועשאום ספר גדול שלא יאבדו מחמת קטנם:
עזרא כתב ספרו ויחס של דברי הימים עד לו.
עד לו - עד שייחס עצמו:
מסייעא ליה לרב: דאמר רב יהודה אמר רב: לא עלה עזרא מבבל עד שיחס עצמו ועלה.
מסייע לי' כו' עד שייחס עצמו - שכתב דברי הימים עד שייחס בו את עצמו:
ומאן אסקיה?
ומאן אסקיה - מי סיימו:
נחמיה בן חכליה.
אמר מר: יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה.
תניא כמאן דאמר: שמונה פסוקים שבתורה יהושע כתבן.
תניא כמאן דאמר - כל הך דקתני לעיל יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה אתיא כי הא תנא דלקמיה דאמר נמי יהושע כתבן:
דתניא: (דברים לד, ה) "וימת שם משה עבד ה'". אפשר משה (מת) וכתב: "וימת שם משה"?
דתניא - פלוגתא דתנאי בהאי וימת שם משה כו':
אלא עד כאן כתב משה. מכאן ואילך, כתב יהושע. דברי ר"י. ואמרי לה ר' נחמיה.
אמר לו ר"ש: אפשר ס"ת חסר אות אחת, וכתיב: (דברים לא, כו) "לקוח את ספר התורה הזה"?
אלא עד כאן, הקב"ה אומר, ומשה אומר וכותב. מכאן ואילך, הקב"ה אומר, ומשה כותב בדמע.
כמו שנאמר להלן: (ירמיהו לו, יח) "ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה, ואני כותב על הספר בדיו".
כמו שנאמר להלן כו' - אכולה מילתא קאי דקאמר הקב"ה אומר ומשה כותב כמה שמצינו שהנביאים כותבים מפי רבם:
כמאן אזלא הא דא"ר יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב: "שמונה פסוקים שבתורה יחיד קורא אותן"?
יחיד קורא אותן - כלומר אין מפסיקין בהן:
לימא (ר"י היא) ודלא כר"ש?
לימא ר"י היא - דאמר לא כתבם משה לפיכך נשתנו משאר התורה ודלא כר"ש:
אפילו תימא ר"ש, הואיל ואשתנו אשתנו:
הואיל ואישתנו - לכתוב בדמע אישתנו:
"יהושע כתב ספרו": והכתיב: (יהושע כד, כט) "וימת יהושע בן נון עבד ה'"?
דאסקיה אלעזר.
והכתיב: (יהושע כד, לג) "ואלעזר בן אהרן מת"?
דאסקיה פנחס.
"שמואל כתב ספרו": והכתיב: (שמואל א כח, ג) "ושמואל מת"?
דאסקיה גד החוזה ונתן הנביא.
"דוד כתב ספר תהלים על ידי עשרה זקנים": וליחשוב נמי איתן האזרחי?
אמר רב: איתן האזרחי זה הוא אברהם. כתיב הכא: (תהלים פט, א) "איתן האזרחי", וכתיב התם: (ישעיהו מא, ב) "מי העיר ממזרח צדק [וגו']".
ואימא יעקב כו' - לא גרסינן לה: ל"א גרסינן [למתניתא] דלעיל במניינא דעשרה זקנים דקא חשיב אברהם ואיתן האזרחי ולא קא חשיב אסף דקסבר משלשה בני קרח הוא:
קא חשיב משה וקא חשיב הימן, והאמר רב: "הימן זה משה". כתיב הכא: "הימן", וכתיב התם: (במדבר יב, ז) "בכל ביתי נאמן הוא"?
והא אמר רב כו' - גבי ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי וגו' (מלכים א ד) איתמר וכן הך דהימן זה משה אהימן דההוא קרא איתמר דכתיב ביה והימן וכלכל וגו':
תרי הימן הוו.
תרי הימן הוו - משכיל להימן האזרחי הימן אחרינא הוה:
"משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב". מסייעא ליה לר' לוי בר לחמא. דא"ר לוי בר לחמא: איוב בימי משה היה. כתיב הכא: (איוב יט, כג) "מי יתן אפוא ויכתבון מלי". וכתיב התם: (שמות לג, טז) "ובמה יודע אפוא".
ואימא בימי יצחק, דכתיב: (בראשית כז, לג) "מי אפוא הוא הצד ציד"?
ואימא בימי יעקב, דכתיב: (בראשית מג, יא) "אם כן אפוא זאת עשו"?
ואימא בימי יוסף, דכתיב: (בראשית לז, טז) "איפה הם רועים"?
לא ס"ד. דכתיב: (איוב יט, כג) "מי יתן בספר ויוחקו", ומשה הוא דאיקרי מחוקק. דכתיב: (דברים לג, כא) "וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון".
רבא אמר: איוב בימי מרגלים היה. כתיב הכא: (איוב א, א) "איש היה בארץ עוץ איוב שמו". וכתיב התם: (במדבר יג, כ) "היש בה עץ".
מי דמי, הכא עוץ, התם עץ?
הכי קאמר להו משה לישראל: "ישנו לאותו אדם ששנותיו ארוכות כעץ, ומגין על דורו כעץ".
ששנותיו כעץ - איוב שהאריך ימים רבים:
יתיב ההוא מרבנן קמיה דר' שמואל בר נחמני, ויתיב וקאמר: "איוב לא היה ולא נברא, אלא משל היה".
משל היה - ללמוד ממנו תשובות למקטרגים על מדת הדין ושאין אדם נתפס על צערו:
א"ל: "עליך אמר קרא: "איש היה בארץ עוץ, איוב שמו".
איש היה - אלמא הוה:
אלא מעתה: (שמואל ב יב, ג) "ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה וגו'" מי הוה?
אלא מעתה ולרש אין כל וכו' - וסיפיה דקרא ותהי לו לבת:
מי הוה - משום דכתיב ותהי
אלא משל בעלמא, הכא נמי משל בעלמא?
א"כ, שמו ושם עירו למה?
רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו: איוב מעולי גולה היה, ובית מדרשו בטבריא היה.
מיתיבי: ימי שנותיו של איוב, משעה שנכנסו ישראל למצרים ועד שיצאו