אימא: כמשעה שנכנסו ישראל למצרים ועד [שעה] שיצאו.
אימא כמשעה שנכנסו כו' - מאתים ועשר דכתיב (איוב מב) ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה אף שנותיו הוכפלו דכתיב ויחי איוב אחר זאת מאה וארבעים שנה למדנו שהיה בן שבעים כשבאו יסורין עליו הרי מאתים ועשר ולעולם מעולי גולה היה:
מיתיבי: שבעה נביאים נתנבאו לאומות העולם. ואלו הן: בלעם ואביו ואיוב אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי ואליהוא בן ברכאל הבוזי.
נתנבאו לאומות העולם - אלמא נכרי היה:
(א"ל): וליטעמיך, אליהוא בן ברכאל לאו מישראל הוה?! והא כתי': "ממשפחת רם"?
אליהוא - על כרחך מדייחסיה קרא בשמו [ושם אביו] ושם משפחתו ישראל הוה ואית דאמרי ממשפחת רם היה היינו אברהם:
אלא אינבוי אינבי לאומות העולם, ה"נ איוב, אינבוי אינבי [לאומות העולם].
אטו כולהו נביאי מי לא אינבוי לאומות העולם?
התם עיקר נביאותייהו לישראל, הכא עיקר נביאותייהו לאומות העולם.
מיתיבי: חסיד היה באומות העולם ואיוב שמו, ולא בא לעולם אלא כדי לקבל שכרו. הביא הקב"ה עליו יסורין, התחיל מחרף ומגדף. כפל לו הקב"ה שכרו בעוה"ז, [כדי] לטרדו מן העולם הבא.
תנאי היא. דתניא: רבי אלעזר אומר: איוב בימי שפוט השופטים היה. שנאמר: (איוב כז, יב) "הן אתם כולכם חזיתם ולמה זה הבל תהבלו". איזה דור שכולו הבל? הוי אומר זה דורו של שפוט השופטים.
שכולו הבל - הטובים שבהן לא היו כלום כדאמרינן לקמן שהנשפט היה לו פתחון פה לשפוט את שופטו ומוכיחו:
רבי יהושע בן קרחה אומר: איוב בימי אחשורוש היה. שנאמר: (איוב מב, טו) "ולא נמצא נשים יפות כבנות איוב בכל הארץ". איזהו דור שנתבקשו בו נשים יפות? הוי אומר זה דורו של אחשורוש.
ואימא בימי דוד? דכתיב: (מלכים א א, ג) "ויבקשו נערה יפה"?
התם בכל גבול ישראל, הכא בכל הארץ.
רבי נתן אומר: איוב בימי מלכות שבא היה. שנאמר: (איוב א, טו) "ותפל שבא ותקחם".
בימי מלכות שבא היה - ובא גדוד מכשדים עליו:
וחכ"א: איוב בימי כשדים היה. שנאמר: (איוב א, יז) "כשדים שמו שלשה ראשים".
וחכ"א בימי מלכות כשדים - בימי נבוכדנצר היה ובא גם משבא גדוד עליו:
ויש אומרים: איוב בימי יעקב היה, ודינה בת יעקב נשא. כתיב הכא: (איוב ב, י) "כדבר אחת הנבלות תדברי". וכתיב התם: (בראשית לד, ז) "כי נבלה עשה בישראל".
וכולהו תנאי סבירא להו, דאיוב מישראל הוה, לבר מיש אומרים.
וכולהו הני תנאי כו' - מסקנא דתירוצא הוא דתריץ לעיל תנאי היא ההוא מתניתא דלעיל ס"ל עובד כוכבים הוה והני תנאי דהך מתניתא כולהו סבירא להו דישראל הוה בר מיש אומרים דאמרי בימי יעקב הוה:
דאי ס"ד מאומות העולם הוה, בתר דשכיב משה מי שריא שכינה על עובדי כוכבים? והא אמר מר: בקש משה שלא תשרה שכינה על עובדי כוכבים, ונתן לו. שנאמר: (שמות לג, טז) "ונפלינו אני ועמך".
והא אמר מר - בפ"ק דברכות (דף ז.):
ונפלינו - ונבדלנו בלכתך עמנו מכל האומות:
א"ר יוחנן: דורו של איוב שטוף בזמה היה. שנאמר: "הן אתם כולכם חזיתם, ולמה זה הבל תהבלו". וכתיב: (שיר השירים ז, א) "שובי שובי השולמית, שובי שובי ונחזה בך".
ונחזה בך - לשון זימה [הוא זה] להסתכל בנשים שעובדי כוכבים אומרים לישראל שובי לתורתנו ותזני עמנו:
אימא בנבואה? דכתיב: (ישעיהו א, א) "חזון ישעיהו בן אמוץ"?
א"כ: "למה זה הבל תהבלו" למה לי?
וא"ר יוחנן מאי דכתיב: (רות א, א) "ויהי בימי שפוט השופטים", דור ששופט את שופטיו.
ששופט את שופטיו - שהיו השופטין עצמן מקולקלים והיה פתחון פה לנשפט להוכיח את מוכיחו שאם אמר לו השופט טול קיסם מבין עיניך הסתלק ופרוש מעבירה קטנה שבידך יכול זה לומר טול קורה מבין עיניך פרוש מעבירה חמורה שבידך:
אומר לו: "טול קיסם מבין (עיניך)".
אומר לו: "טול קורה מבין עיניך".
אמר לו: (ישעיהו א, כב) "כספך היה לסיגים".
אמר לו: "סבאך מהול במים".
סבאך - יינך כמו אל תהי בסבאי יין (משלי כג):
מהול - מעורב וכן כל לשון הוללות שבתורה לשון ערבוב:
א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן: כל האומר מלכת שבא אשה היתה, אינו אלא טועה.
מאי: "מלכת שבא"?
מלכותא דשבא.
(איוב א, ו) "ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על ה', ויבא גם השטן בתוכם. ויאמר ה' אל השטן: מאין תבא? ויען השטן וגו'".
אמר לפניו: "רבש"ע, שטתי בכל העולם כולו ולא מצאתי נאמן כעבדך אברהם. שאמרת לו: (בראשית יג, יז) "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה", ואפילו הכי בשעה שלא מצא מקום לקבור את שרה, [עד שקנה בד' מאות שקל כסף] לא הרהר אחר מדותיך".
קום התהלך - היינו דקאמר ומהתהלך בה מאותו שאמרת לו התהלך בארץ אני בא:
"ויאמר ה' אל השטן, השמת לבך אל עבדי איוב, כי אין כמוהו בארץ וגו'".
א"ר יוחנן: גדול הנאמר באיוב יותר ממה שנאמר באברהם. דאילו באברהם כתיב: (בראשית כב, יב) "כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה". ובאיוב כתיב: (איוב א, ח) "איש תם וישר ירא אלהים [וסר מרע]".
מאי: "וסר מרע"?
א"ר אבא בר שמואל: איוב וותרן בממונו היה. מנהגו של עולם, נותן חצי פרוטה לחנוני. איוב, ויתרה משלו.
ה"ג מנהג עולם נותן חצי פרוטה לחנוני - מי שיש לו מלאכה מועטת לעשות אומר לפועל חצי פרוטה אני נותן לך ונלך אצל חנוני ונקנה בפרוטה ככר או ביצים ונחלוק ואיוב ויתרה לחצי השני משלו ונותן לו כל הפרוטה שהיה רע בעיניו לדקדק בדבר קל שאינו ממון:
(איוב א, ט) "ויען השטן את ה' ויאמר החנם ירא איוב אלהים, הלא אתה סכת בעדו ובעד ביתו וגו'".
מאי: "מעשה ידיו ברכת"?
א"ר שמואל בר רב יצחק: כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך.
מאי: (איוב א, י) "ומקנהו פרץ בארץ"?
א"ר יוסי בר חנינא מקנהו של איוב פרצו גדרו של עולם. מנהגו של עולם, זאבים הורגים העזים. מקנהו של איוב, עזים הורגים את הזאבים.
(איוב א, יא) "ואולם שלח נא ידך וגע בכל אשר לו, אם לא על פניך יברכך".
(איוב א, יב) "ויאמר ה' אל השטן הנה כל אשר לו בידך, רק אליו אל תשלח ידך וגו'".
(איוב א, יג) "ויהי היום ובניו ובנותיו אוכלים ושותים יין בבית אחיהם הבכור ומלאך בא אל איוב ויאמר הבקר היו חורשות וגו'".
מאי: "הבקר היו חורשות והאתונות רועות על ידיהם"?
והאתונות רועות [וגו'] - ע"י הבקר דריש ליה לקרא שאוכלת חזיז מתלם המענה שהזרע צומח בשעתו:
א"ר יוחנן: מלמד שהטעימו הקב"ה לאיוב