מעין העולם הבא.
(איוב א, טז-כב. ב, א-ב) "עוד זה מדבר וזה בא. ויאמר אש אלהים וגו'. עוד זה מדבר וזה בא ויאמר כשדים שמו שלשה ראשים ויפשטו על הגמלים ויקחום וגו'. עוד זה מדבר וזה בא ויאמר בניך ובנותיך אוכלים ושותים יין בבית אחיהם הבכור. והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר ויגע בארבע פנות הבית ויפול על הנערים וגו'. ויקם איוב ויקרע את מעילו ויגז את ראשו וגו'. ויאמר ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה. ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך. בכל זאת לא חטא איוב ולא נתן תפלה לאלהים. ויהי היום ויבואו בני האלהים להתיצב וגו'. ויאמר ה' אל השטן אי מזה תבא ויען השטן את ה' ויאמר משוט בארץ [וגו']".
אמר לפניו: "רבש"ע שטתי בכל העולם ולא מצאתי כעבדך אברהם. שאמרת לו: (בראשית יג, יז) "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה", ובשעה שבקש לקבור שרה לא מצא מקום לקוברה. ולא הרהר אחר מדותיך".
(איוב ב, ג) "ויאמר ה' אל השטן השמת לבך אל עבדי איוב כי אין כמוהו בארץ וגו' ועודנו מחזיק בתומתו ותסיתני בו לבלעו חנם".
אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו. כאדם שמסיתין אותו וניסת.
במתניתא תנא: יורד ומתעה, ועולה ומרגיז, נוטל רשות ונוטל נשמה.
(איוב ב, ד-ו) "ויען השטן את ה' ויאמר עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו אולם שלח נא ידך וגע אל עצמו ואל בשרו אם לא (על) פניך יברכך. ויאמר ה' אל השטן הנו בידך אך את נפשו שמור ויצא השטן מאת פני ה' ויך את איוב וגו'".
אמר רבי יצחק: קשה צערו של שטן יותר משל איוב. משל לעבד שאמר לו רבו: "שבור חבית ושמור את יינה".
אמר ר"ל: הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות.
הוא שטן - דכתיב: (איוב ב, ז) "ויצא השטן מאת פני ה'".
הוא יצר הרע - כתיב התם: (בראשית ו, ה) "רק רע כל היום". וכתיב הכא: ("רק את נפשו שמור") [(איוב א, יב) "רק אליו אל תשלח ידך"]
הוא מלאך המות - דכתיב ((איוב ב, ו) "רק) [אך] את נפשו שמור". אלמא בדידיה קיימא.
א"ר לוי: שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו.
שטן - כיון דחזיא להקדוש ברוך הוא דנטיה דעתיה בתר איוב, אמר: "חס ושלום מינשי ליה לרחמנותיה דאברהם".
פנינה - דכתיב: (שמואל א א, ו) "וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה".
דרשה רב אחא בר יעקב בפפוניא. אתא שטן נשקיה לכרעיה.
(איוב ב, י) "בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו". אמר רבא: בשפתיו לא חטא, בלבו חטא.
מאי קאמר: (איוב ט, כד) "ארץ נתנה ביד רשע פני שופטיה יכסה, אם לא איפו מי הוא".
אמר רבא: בקש איוב להפוך קערה על פיה.
אמר ליה אביי: לא דבר איוב אלא כנגד השטן.
כתנאי. "ארץ נתנה ביד רשע".
רבי אליעזר אומר: בקש איוב להפוך קערה על פיה. אמר לו רבי יהושע: לא דבר איוב אלא כלפי שטן.
(איוב י, ז) "על דעתך כי לא ארשע ואין מידך מציל".
אמר רבא: בקש איוב לפטור את כל העולם כולו מן הדין.
אמר לפניו: "רבונו של עולם: בראת שור פרסותיו סדוקות, בראת חמור פרסותיו קלוטות.
בראת גן עדן, בראת גיהנם.
מי מעכב על ידך?"
ומאי אהדרו ליה חבריה [דאיוב]?
(איוב טו, ד) "אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל". ברא הקדוש ברוך הוא יצר הרע, ברא לו תורה תבלין.
דרש רבא: מאי דכתיב: (איוב כט, יג) "ברכת אובד עלי תבא ולב אלמנה ארנין"?
"ברכת אובד עלי תבא", מלמד שהיה גוזל שדה מיתומים ומשביחה, ומחזירה להן.
"ולב אלמנה ארנין", דכל היכא דהוה (איכא) אלמנה דלא הוו נסבי לה, הוה אזיל שדי שמיה עילווה, והוו אתו נסבי לה.
(איוב ו, ב) "לו שקול ישקל כעשי והותי במאזנים ישאו יחד".
אמר רב: עפרא לפומיה דאיוב. חברותא כלפי שמיא?!
(איוב ט, לג) "לו יש בינינו מוכיח, ישת ידו על שנינו".
אמר רב: עפרא לפומיה דאיוב. כלום יש עבד שמוכיח את רבו?!
(איוב לא, א) "ברית כרתי לעיני, ומה אתבונן על בתולה".
אמר רבא: עפרא לפומיה דאיוב. איהו באחרניתא, אברהם אפילו בדידיה לא איסתכל. דכתיב: (בראשית יב, יא) "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את", מכלל דמעיקרא לא הוה ידע לה.
(איוב ז, ט) "כלה ענן וילך, כן יורד שאול לא יעלה".
אמר רבא: מכאן שכפר איוב בתחיית המתים.
(איוב ט, יז) "אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם".
אמר רבה: איוב בסערה חרף, ובסערה השיבוהו.
בסערה חרף. דכתיב: "אשר בשערה ישופני". אמר לפניו: "רבונו של עולם, שמא רוח סערה עברה לפניך ונתחלף לך בין איוב לאויב".
בסערה השיבוהו. דכתיב: (איוב לח, א -ג) "ויען ה' את איוב מן הסערה ויאמר [וגו'] אזר נא כגבר חלציך אשאלך והודיעני".
אמר לו: הרבה נימין בראתי באדם, וכל נימא ונימא בראתי לה גומא בפני עצמה, שלא יהו שתים יונקות מגומא אחת, שאלמלי שתים יונקות מגומא אחת מחשיכות מאור עיניו של אדם. בין גומא לגומא לא נתחלף לי בין איוב לאויב נתחלף לי?!
(איוב לח, כה) "מי פלג לשטף תעלה [וגו']".
הרבה טיפין בראתי בעבים, וכל טיפה וטיפה בראתי לה דפוס בפני עצמה, כדי שלא יהו שתי טיפין יוצאות מדפוס אחד, שאלמלי שתי טיפין יוצאות מדפוס אחד מטשטשות את הארץ ואינה מוציאה פירות. בין טיפה לטיפה לא נתחלף לי בין איוב לאויב נתחלף לי?!
מאי משמע דהאי "תעלה" לישנא דדפוס היא?
אמר רבה בר שילא: דכתיב: (מלכים א יח, לב) "ויעש תעלה כבית סאתים זרע".
(איוב לח, כה) "ודרך לחזיז קולות".
הרבה קולות בראתי בעבים, וכל קול וקול בראתי לו שביל בפני עצמו, כדי שלא יהו שתי קולות יוצאות משביל אחד. שאלמלי שתי קולות יוצאות משביל אחד מחריבין את כל העולם. בין קול לקול לא נתחלף לי, בין איוב לאויב נתחלף לי?!
(איוב לט, א) "הידעת עת לדת יעלי סלע חולל אילות תשמור".
יעלה זו אכזרית על בניה בשעה שכורעת
מעין העולם הבא - כדכתיב (ירמיהו לא) הרה ויולדת יחדו הריון ולידה ביום אחד הכי דרשינן ליה במסכת שבת (דף ל:): הכי גרסינן במתניתא תנא יורד ומתעה ועולה ומרגיז נוטל רשות ונוטל נשמה. [וה"פ] יורד למטה ומתעה את הבריות לחטוא ועולה למעלה ומרגיז את חמת המלך בהשטנותו נוטל ממנו רשות להרוג את החוטא מכיון שנתנו רשות דכתיב ותסיתני בו:
צערו של שטן - שהוזקק לשמור את נפש איוב שלא תצא:
אלמא בדידיה קיימא - ליטול את הנפש והזהירו שלא ליטלה:
בעבור הרעימה - שתתרעם על שהיא עקרה ותתפלל:
להפוך קערה על פיה - לעקור כל כבוד שחירף וגידף:
לפטור את כל העולם כולו - מדינו של הקב"ה לומר שאנוסין הן ע"י הקב"ה שברא יצה"ר והכי קאמר על דעתך כי לא ארשע אם היית חפץ לא הייתי רשע:
בראת שור בפרסות סדוקות וחמור בפרסות קלוטות - את זה טהרת ואת זה טמאת הכל בא על ידך אתה בראת בו סימני הטומאה:
בראת צדיקים - ע"י יצר טוב:
בראת רשעים - על ידי יצר הרע לפיכך אין ניצול מידך כי מי יעכב אנוסין הן החוטאין:
ברא לו תורה - הן תבלין שהיא מבטלת את הרהורי עבירה כדאמר בעלמא (קדושין דף ל:) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח כו' הלכך לאו אנוסין נינהו שהרי יכולין להציל עצמן:
ברכת עובד - שהיה סבור שהיה אובד את שדהו:
שדי שמיה עלווה - אומר שהיא קרובתו או מדבר בה להשיאנה:
חברותא כלפי שמיא - מדבר לפני השכינה כאדם המתווכח לחבירו בא ונשקול מי חייב לחבירו:
מן הסערה - לשון שיער כדקתני הרבה נימין בראתי באדם:
מטשטשות את הארץ - עושות את הארץ כטיט: