צורת הדף באתר היברובוקס

דשפוכאי ישראל נינהו.

דשפוכאי - שופכי יין מן החבית לנודות למכור לעוברי דרכים במדינה זאת כדמסיים ואזיל:

וה"מ ברברבי, אבל זוטרי אימור מעוברי דרכים נפול.

ברברבי - דליכא למיחש לרובא דעלמא למימר מעוברי דרכים נפול:

ואי איכא רברבי בהדייהו, אימור באברורי הוה מנחי:

ואי איכא רברבי בהדייהו - אף הקטנים מותרין דברברבי לאו אורחייהו דעוברי דרכים אלא כולהו מלוקח יין  של מדינה זו נינהו וישראל הן וקטנים שאין דרך ללוקח יין להביאם:

אימור באברורי הוה מנחי - להשוות משא החמור כשיש שתי נודות זה גדול מזה מעט ומכביד המשא לצד  אחד מניחין נוד קטן אצלו להשוות המשא:

 

מתני'

מרחיקין את האילן מן העיר, עשרים וחמש אמה. מתני' מרחיקין את האילן מן העיר - בגמרא מפרש משום נויי העיר לפי שנוי לעיר כשיש מרחב פנוי לפניה:

ובחרוב ובשקמה, חמשים אמה.

חרוב ושקמה - ענפיהם רבים:

אבא שאול אומר: כל אילן סרק חמשים אמה.

ואילן סרק - גנאי הוא לעיר:

ואם העיר קדמה, קוצץ ואינו נותן דמים.

ואם אילן קדם, קוצץ ונותן דמים.

ונותן דמים - מי שהעיר שלו:

ספק זה קדם וספק זה קדם, קוצץ ואינו נותן דמים:

 

גמ' 

מאי טעמא?

אמר עולא: משום נויי העיר.

ותיפוק ליה, דאין עושין שדה מגרש, ולא  מגרש שדה? גמ' ותיפוק ליה דאין עושין מגרש שדה - משנה היא בפ' אחרון של ערכין (דף לג:) ומגרש אלף אמה הוא וכל  אלף אמה אסור לעשותו שדה וקס"ד לא שדה לבן ולא שדה אילן:

לא צריכא.

לר"א דאמר: עושין שדה מגרש ומגרש שדה - הכא משום נויי העיר לא עבדינן. 

לא צריכא לר' אלעזר - דפליג התם ואמר בד"א בערי הלוים אבל בערי ישראל כו':

ולרבנן נמי דאמרי: אין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה - ה"מ זרעים, אבל אילנות עבדינן.

ה"ג ולרבנן דאמרי אין  עושין הני מילי בזרעים אבל באילנות עושין. בתוך אלף אמה:

והכא משום נויי העיר, לא.

והכא - בתוך עשרים וחמש אמה משום נויי העיר אין עושין:

ומנא תימרא דשאני בין זרעין לאילנות?

דתניא: קרפף יותר מבית סאתים שהוקף לדירה:

קרפף יותר מבית סאתים שהוקף לדירה - סאתים הוא שיעור חצר המשכן ונתנוהו חכמים שיעור לכל היקף  שלא הוקף לדור בתוכו או להשתמש מן הבית לתוכו כגון קרפף שבבקעה אבל המוקף לדירה אפי' בית עשרה כורין מטלטלין בו וקאמר הכא יתר מבית סאתים שהוקף לדירה הוא מותר לטלטל בכולו:

נזרע רובו, הרי הוא כגינה ואסור.

נזרע רובו - בטלו הזרעים שם דירה ממנו והרי הוא כגינה שאין הקפה לדירה הואיל ויתר מבית סאתים הוא אין  מטלטלין בו עוד:

ניטע רובו, הרי הוא כחצר ומותר:

אבל ניטע רובו - באילנות אין האילנות מבטלין תורת דירתו ממנו והרי הוא כחצר שלפני הבתים שהקיפוה  לדירה ומותר:

 

ואם העיר קדמה קוצץ ואינו נותן דמים וכו':

מ"ש גבי בור דקתני: "קוצץ ונותן דמים", ומאי שנא הכא, דקתני: "קוצץ ואינו נותן דמים"?

מאי שנא בור - דבעינן נמי הרחקה וקתני נמי אם הבור קדמה קוצץ ונותן בעל הבור דמי האילן לבעל האילן:

אמר רב כהנא: קידרא דבי שותפי, לא חמימא ולא קרירא.

לא חמימא ולא קרירא - שזה סומך על זה אף כאן דמי האילן מי יתנם אם באת להטילם על בני העיר כל אחד  אומר ממני לא יתחילו ונמצא האילן עומד והעיר מגונה ואין זו תפארת ארץ ישראל:

ומאי קושיא, דלמא שאני הזיקא דרבים מהזיקא דיחיד?

ומאי קושיא - מבור לעיר דאיצטריך לשנויי הכי דלמא שאני היזק דרבים מהזיקא דיחיד לא חייבו חכמים לקוץ  אילנו בשביל בור היחיד בלא דמים אבל בשביל היזק רבים חייבוהו לקוץ:

אלא אי איתמר דרב כהנא אסיפא איתמר. "אם האילן קדם, קוצץ ונותן דמים".

ולימא להו: "הבו לי ברישא דמי והדר איקוץ"?

אמר רב כהנא: קידרא דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא:

לא חמימא כו' - אם באת להמתין עד מתן מעות עמוד זה לאורך ימים בני העיר סומכין זה על זה ובעל האילן  רוצה בכך לפיכך יקוץ ואחרי כן יגבה מעותיו מהן בב"ד:

 

ספק זה קדם וספק זה קדם קוצץ ואינו נותן דמים:

מאי שנא מבור, דאמרת לא יקוץ?

התם דודאי לאו למיקץ קאי, ספיקו נמי לא אמרינן ליה "קוץ".

התם - גבי בור דודאי של אילן אם ודאי קדם לאו למיקץ קאי כדקתני אם האילן קדם לא יקוץ ספיקו נמי לא  אמר ליה קוץ שעל הניזק להביא ראיה:

הכא דודאי למיקץ קאי, ספיקו נמי אמרינן ליה: "קוץ".

הכא דודאי - נמי למיקץ קאי אלא שנוטל דמים כדקתני אם האילן קדם קוצץ ונותן דמים ספיקו נמי אמר ליה  קוץ ממ"נ על כרחך וכשבא לגבות דמים אמר ליה אייתי ראיה דאת קדמת ושקל:

ואי משום דמי, אמרינן ליה: "אייתי ראיה ושקול":

 

מתני'

מרחיקין את גורן קבוע מן העיר חמשים אמה.

מתני' גורן קבוע - בגמ' מפרש מאי קביעותא:

חמשים אמה - מפני המוץ המזיק את בני העיר כשהוא זורה וגם הזרעים הוא מייבש:

לא יעשה אדם גורן קבוע בתוך שלו, אא"כ יש לו חמשים אמה לכל רוח.

ומרחיק מנטיעותיו של חבירו, ומנירו בכדי שלא יזיק:

ומנירו של חבירו - ובגמרא מפרש מאי היזק דמוץ לניר ניר היא חרישה שחורשין בימי הקיץ ואין זורעין בו עד ימות החורף כדי שימותו שרשי הקוצים והעשבים כדכתיב נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים (ירמיהו ד):

בכדי שלא יזיק - האי שיעורא משמע בציר מחמשים אמה ובגמרא פריך מ"ש מרישא דאמרת אלא אם כן יש  לו חמשים אמה לכל רוח:

 

גמ' 

מ"ש רישא ומאי שנא סיפא?

אמר אביי סיפא אתאן לגורן שאינו קבוע.

היכי דמי  גורן שאינו קבוע?

א"ר יוסי בר' חנינא: כל שאינו זורה ברחת.

שאינו זורה ברחת - שאין הכרי גדול וא"צ לזרות ברחת אלא הרוח מנשבת בכרי והמוץ נדף מאליו רחת  פל"ה בלע"ז כשהכרי גדול צריך להגביה התבואה ברחת וזורק כלפי מעלה והרוח מנשבת ודוחפת המוץ למרחוק:

רב אשי אמר: מה טעם קאמר.

רב אשי אמר - שיעורא דסיפא כרישא ומה טעם קאמר:

מאי טעמא מרחיקין גורן קבוע מן העיר חמשים אמה? כדי שלא יזיק.

מיתיבי: מרחיקין גורן קבוע מן העיר, חמשים אמה. וכשם שמרחיקין מן העיר חמשים אמה, כך מרחיקין מדלועיו ומקשואיו ומנטיעותיו ומנירו של חבירו חמשים אמה, כדי שלא יזיק.

מקשואיו ומדלועיו - נטיעה שהקשואין והדלועין גדילין בה:

בשלמא לרב אשי ניחא.

אלא לאביי קשיא?

קשיא.

בשלמא ממקשואיו ומדלועיו, דאזיל אבקא ואתי בליביה ומצוי ליה.

אלא מנירו אמאי?

א"ר אבא בר זבדא, ואיתימא ר' אבא בר זוטרא: מפני