ראה תניא:

ראה תניא - ראה טליתו ביד האומן שרואה עכשיו ובעדים אבל זה אינו רואה טליתו ביד זה האומן וגם העדים  כשראוהו לא הכירוהו אם זה הוא:

אמר רב אשי: ואי חכים, משוי ליה ראה.

ואי חכים - התובע מצי משוי ליה ראה יכול לישתדל לאומן בדברים עד שיראהו לו בפני עדים וכיון שיראהו יוכל  להוציאו ממנו דאומן אין לו חזקה היכא דראה:

דאמר ליה: "אמאי תפיסת ליה? לאו משום דאית לך גבאי, השתא אפקינהו ושימינהו, שקול את דידך ואשקול אנא דידי".

דא"ל - דרך ערמה בחשאי:

אמאי תפסת - טלית דידי:

לאו משום דאית לך - זוזי גבאי ואתה ירא שלא אכפור בך איני כופר בך ואף אתה אל תכפור לי ולעכבה בהיתר  כנגד מה שאני חייב לך אפקה בפני בני אדם שבקיאין בשומא ונשיימיה ושקול דידך והחזר לי המותר אם יש יותר:

א"ל רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי: מצי א"ל: "לא צריכנא לשומא דידך, כבר שמוה קמאי דקמך":

מצי א"ל כו' - כלומר גם האומן כ"ש שיהא ערום ומכיר בערמתו ויאמר לא צריכנא לשומא דידך כבר שיימוה  ראשונים לפני בואך ואין שוה כלום יותר מן החוב שאתה חייב לי:

אריס אין לו חזקה:

אריס - שיודעין בו שבאריסות ירד לשדה זו אין לו חזקה:

אמאי עד האידנא פלגא והשתא כולה?

אמאי - אין לו חזקה והלא עד האידנא שהיה באריסות פלגא היה נוטל כדין אריס והשתא אכלה כולה שלש  שנים ואין זה דרך אריסים והיה לו לבעל השדה למחות:

א"ר יוחנן: באריסי בתי אבות.

א"ר יוחנן - מתני' באריסי בתי אבות מיירי שרגילין לשמור שדות של משפחה זו מעולם הן ואבותיהן באריסות  ולא היו יכולים להחליפו באריסים אחרים ואותן אריסים נוהגים לאכול כל הפירות ב' וג' שנים ואחרי כן יאכלו הבעלים כמו כן הלכך אין להם חזקה אבל שאר אריסין יש להן חזקה:

אמר רב נחמן: אריס שהוריד אריסין תחתיו - יש לו חזקה.

אריס - של בתי אבות שהוריד אריסין תחתיו אותן ג' שנים שהיה לו לאכול והוא לא עשה עמהן כלום:

יש לו חזקה - דלא עביד בעה"ב דנחתי אריסין נכרים בארעיה בלא רשותו ושתיק שמא יקלקלו שדותיו אא"כ  עושה האריס עצמו עמהן ורואה מה הם עושים כדלקמיה:

מאי טעמא?

דלא עביד אינש דנחתי אריסי לארעיה ושתיק.

א"ר יוחנן: אריס שחלק לאריסין - אין לו חזקה.

אריס - של בתי אבות:

שחלק לאריסין - לכל אחד מסר לעשות חלקו בשדה וגם הוא עושה עמהן:

אין לו חזקה - דאע"ג דהיכא דהוריד תחתיו יש לו חזקה הכא אין לו חזקה דכה"ג לא קפיד בעל השדה מאחר  שגם הוא עושה עמהן:

מאי טעמא?

אימור הרמניא בעלמא שויוה.

ואיכא למימר הרמניא שויוה - רשות נתנו לו להוריד אריסין עמו אם טורח הוא לו לעשות לבדו:

שלח ליה ר"נ בר רב חסדא לר"נ בר יעקב: ילמדנו רבינו: אריס מעיד או אינו מעיד?

אריס - שהורידהו ראובן ובא שמעון לערער עליו מי מצי אריס להעיד לו לראובן להעמיד בידו מי הוי נוגע  בעדות משום דנהנה מן פירות השדה או לא:

הוה יתיב רב יוסף קמיה.

אמר ליה: הכי אמר שמואל: אריס מעיד.

א"ל - רב יוסף דיתיב קמיה הכי אמר שמואל כו':

והתניא: אינו מעיד?

לא קשיא.

הא דאיכא פירא בארעא.

הא דאיכא פירא בארעא - שעדיין לא נטל האריס חלקו אינו מעיד דניחא ליה דתיקו ביד ראובן דאי שקיל ליה  שמעון יטול גם הפירות כדין נגזל:

והא דליכא פירא בארעא.

דליכא פירא בארעא - וגם לא טרח בה האריס כלום בשנה זו מצי להעיד דלא מרויח מידי בהאי עדות ואם  משום שאם נשאר הקרקע ביד ראובן היה מורידו באריסות הרבה ימצא שדה באריסות וגם מי יודע אם יעשנו אריס שלו אם ירצה יעשה ואם ירצה יחדל:

(עמלק סימן)

תנו רבנן: ערב מעיד ללוה.

ערב - של לוה כנגד המלוה מעיד ללוה על קרקע שלו להוציאה מן המערער ואימת מעיד:

והוא דאית ליה ארעא אחריתי.

והוא דאית ליה - ללוה:

ארעא אחריתי - שיוכל המלוה לגבות הימנה את חובו ויפטר הערב ונמצא שאין הערב מרויח כלום במה  שמעמיד שדה זו ביד לוה והא ליכא למימר דלכך מתכוין הערב דניחא ליה שיהו שדות הרבה ביד הלוה שאם חייב הלוה עדיין לבעל חוב אחר שיגבה תחלה קרקע האחת ויגבה הערב קרקע השנית ונוגע בעדותו הוא ליכא למימר הכי דכולי האי לא חייש שמא לא יפרע הלוה בזמנו ואת"ל לא יפרע שמא יבא מלוה אחר ויגבה ואח"כ יבא מלוה זה ויפרע ממנו שני חששות לא תייש והלכך לאו נוגע בעדות הוא וכי האי גוונא איכא לתרוצי גבי מלוה מעיד ללוה:

מלוה מעיד ללוה.

והוא דאית ליה ארעא אחריתי.

לוקח ראשון מעיד ללוקח שני.

לוקח ראשון מעיד ללוקח שני - כגון ראובן שמכר שדה אחת ללוי ואחר כך שדה אחרת ליהודה ואתא איניש  מעלמא ומערער על של יהודה לומר גזלה ראובן ממני מעיד לו לוי ליהודה דהיינו לוקח ראשון ללוקח שני ומעיד לו שהיא שלו ולא של מערער והוא דאית ליה ליהודה עוד קרקע אחרת שלקח מראובן שיוכל בעל חוב דראובן לגבות חובו הימנה כדין בעל חוב שגובה מלוקח אחרון ואם אין לו גובה משלפניו והלכך כיון דאית לית ליהודה עוד קרקע אחרת המשועבדת לבעל חוב דראובן אי נמי יש לו לראובן קרקע אחרת בת חורין דליהדר עלה בעל חוב דידיה מצי לוי לאסהודי ליהודה אהך קרקע דלאו נוגע בעדותו הוא דהא אפי' מפיק ליה מערער מיהודה לא אתי בעל חוב דראובן וטריף מלוי אלא מקרקע אחרת שיש לו ליהודה מראובן או לקרקע אחרת שיש לו לראובן עוד אבל אי ליכא קרקע אחרת לא מסהיד לוי ליהודה מפני שמעמידה לוי בפני בעל חוב דראובן פן יבא ויטרוף הימנו ודוקא לוקח ראשון אין מעיד ללוקח שני [היכא דלית ליה ארעא אחריתי] אבל לוקח שני מעיד ללוקח ראשון אפילו היכא דלית ליה למוכר קרקע אחרת דהא בעל חוב דמוכר לעולם אלוקח שני הדר בין שיש קרקע ללוקח ראשון ובין אין לו והלכך לא מרויח מידי בעדותו וכגון שמכר מוכר ללוקח ראשון שלא באחריות אבל אם מכר לו באחריות לא מסהיד ליה שני לראשון אלא אם כן יש לו קרקע למוכר דליהדר לוקח ראשון עלויה דנוגע בעדותו הוא דחייש דאי מפקי ליה מלוקח ראשון הדר לוקח ראשון עילוואי שקניתי אחריו קרקע המשועבדת לו כן נראה בעיני:

והוא דאית ליה ארעא אחריתי.