ומה נחש שממית ומרבה טומאה - טהור.

מה נחש שממית - אדם ובהמה ומרבה טומאת נבילות וטומאת מת בעולם הרי הוא טהור כשהוא מת שאינו בכלל שמנה שרצים:

שרץ שאינו ממית ומרבה טומאה - אינו דין שיהא טהור?!

ולא היא.

מידי דהוה אקוץ בעלמא.

ולא היא - לאו קל וחומר הוא דאין זה חומר אם הוא ממית ומרבה טומאה שהרי כמו כן יש קוצים שהן ממיתין ומרבין טומאה והן טהורין:

אמר רב יהודה אמר רב: ^אכל עיר שאין בה שנים לדבר ואחד לשמוע - אין מושיבין בה סנהדרי.

שנים לדבר - בשבעים לשון ואחד לשמוע שיהא מבין בשבעים לשון אע"פ שאינו יודע להשיב:

ובביתר, הוו שלשה. וביבנה, ארבעה: רבי אליעזר ורבי יהושע ור"ע ושמעון התימני.

שמעון התימני - תלמיד היה ולא נסמך שלא בא לכלל זקנה:

דן לפניהם בקרקע.

מיתיבי: שלישית - חכמה.

שלישית חכמה - סנהדרין שיש בה שלשה מדברים בשבעים לשון חכמה היא וכשירה אלמא שלשה בעינן לדבר:

רביעית - אין למעלה הימנה?

הוא דאמר כי האי תנא.

דתניא: שניה - חכמה. שלישית - אין למעלה הימנה.

"למידין לפני חכמים" - לוי מרבי.

למידין לפני חכמים - כל היכא דאיתמר למידין לפני חכמים היינו לוי שהיה למד לפני רבי:

"דנין לפני חכמים" - שמעון בן עזאי, ושמעון בן זומא, וחנן המצרי, וחנניא בן חכינאי.

רב נחמן בר יצחק מתני: חמשה. שמעון, שמעון, ושמעון, חנן, וחנניה.

רב נחמן - מוסיף שמעון התימני וחמשתן לא באו לזקנה ויושבין בקרקע ומשיבין תשובות קושיות לזקנים והיינו דנין בהלכה:

"רבותינו שבבבל- רב ושמואל.

"רבותינו שבארץ ישראל" - רבי אבא.

"דייני גולה" - קרנא.

"דייני דארץ ישראל" - רבי אמי ורבי אסי.

"דייני דפומבדיתא" - רב פפא בר שמואל.

"דייני דנהרדעא" - רב אדא בר מניומי.

"סבי דסורא" - רב הונא ורב חסדא.

"סבי דפומבדיתא" - רב יהודה ורב עינא.

"חריפי דפומבדיתא" - עיפה ואבימי בני רחבה.

"אמוראי דפומבדיתא" - רבה ורב יוסף.

"אמוראי דנהרדעי" - רב חמא.

"נהרבלאי מתנו" - רמי בר ברבי.

"אמרי בי רב" - רב הונא.

והאמר רב הונא: "אמרי בי רב"?

אלא: רב המנונא.

"אמרי במערבא" - רבי ירמיה.

"שלחו מתם" - ר' יוסי בר חנינא.

"מחכו עלה במערבא" - ר' אלעזר.

והא שלחו מתם: "לדברי רבי יוסי בר חנינא"?

והא שלחו מתם לדברי רבי יוסי בר חנינא - מוציא [אני] מכלל רבנן בפ' א' דיני ממונות (לקמן לד.) אלמא שלחו מתם לאו ר' יוסי ברבי חנינא היא:

אלא איפוך.

"שלחו מתם" - ר' אלעזר.

"מחכו עלה במערבא" - רבי יוסי בר חנינא:

וכמה יהא בעיר ויהא ראויה לסנהדרין מאה ועשרים וכו':

מאה ועשרים.

מאי עבידתייהו? 

^בעשרים ושלשה - כנגד סנהדרי קטנה.

ושלש שורות של עשרים ושלשה - הרי תשעים ותרתי.

שלש שורות - לקמן תנינן להו באחד דיני ממונות (דף לז.) שאם הוצרכו לסמוך ולהוסיף על הדיינין סומכין מהן:

ועשרה בטלנין של בית הכנסת - הרי מאה ותרי.

ועשרה בטלנין - עשרה בני אדם בטילין מכל מלאכה להיות מזומנין לבית הכנסת שחרית וערבית דאמרינן בברכות (דף ו:) כיון שבא הקב"ה לבית הכנסת ולא מצא שם עשרה מיד  כועס דקיימא לן (מגילה דף נ:) כל כרך שאין בו עשרה בטלנין נידון ככפר הלכך אי ליתנהו לא חזיא לסנהדרי:

ושני סופרים,

שני סופרים - ליכתוב דברי המזכין ודברי המחייבין וכל שעה יושבין לפני הדיינין לקמן בפרק היו בודקין (דף מ.):

ושני חזנין,

ושני חזנין - שמשי ב"ד להלקות החייב ולהזמין בעלי דינים לדין:

ושני בעלי דינין,

ושני בעלי דינין - שאם לא כן את מי הם דנין:

ושני עדים,

ושני זוממין,

ושני זוממין - שיתייראו העדים להעיד שקר שלא יזומו:

ושני זוממי זוממין - הרי מאה וארביסר.

ושני זוממי זוממין - שמא יתחייב בעל דין על פי עדים וישכיר שנים להזימן לפיכך צריך שנים אחרים בעיר שיתייראו אלו מהם אם נבוא להזים העדים יבאו אלו השנים ויזימו אותנו:

ותניא: ^גכל עיר שאין בה עשרה דברים הללו,

עשרה דברים - ב"ד והגבאין מחלקין להם והוי להו תלת מילי: 

אין תלמיד חכם רשאי לדור בתוכה:

1 בית דין מכין ועונשין,

2 וקופה של צדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה, [אולי זה נחשב לשתים, ולא הטבח. עי' ברש"י בהמשך]

3 ובית הכנסת,

4 ובית המרחץ,

5 וביהכ"ס,

6 רופא,

רופא - למול תינוקות:

7 ואומן,

אומן - מקיז דם:

8 ולבלר,

לבלר - לכתוב ספרים:

9 (וטבח)

10 ומלמד תינוקות.

בית דין מכין וחובשין - הא חשבינן להו לעיל דאיכא סנהדרי [ולכן זה אינו מוסיף להחשבון]. "גובין ומחלקין" הוי להו חמשא משיתא דבצרי לעיל [וממילא חסר אחד]. רופא ואומן ולבלר ומלמד חד גברא הוי לכל הני:

משום ר' עקיבא אמרו: אף מיני פירא. מפני שמיני פירא מאירין את העינים:

ר' נחמיה אומר וכו':

תניא רבי אומר: