סירוגו מתוכו.
סירוגו - קשירתו:
מתוכו - שיש נקבים בארכבותיו ותוחבין בהן ראשי רצועות התלויות בעור ועונבים ואין מרכיבין הרצועה על גבי ארוכות המטה:
מטה - סירוגה מעל גבה.
סירוגה מעל גבה - החבלים מרכיבין על ארוכות המטה מיכן ומיכן ואורג והוא סירוג:
מיתיבי: אכלי עץ מאימתי מקבלין טומאה?
המטה והעריסה - משישופם בעור הדג.
העריסה - עריסת תינוקות בריי"ץ:
משישופם בעור הדג - משפשפם בעור הדג כדי להחליק הארוכות ליפותם:
ואי מטה מסורגת (היא) מעל גבה, למה לי שיפת עור הדג?
למה לי שיפת עור הדג - הלא אין יופיה ניכר שהרי מכוסות הן תמיד בראשי החבלים המסורגין על גבן:
אלא הא והא, מתוכו.
מטה - אעולי ואפוקי, בבזיוני.
מטה אעולי ואפוקי בבזיוניה - בבזעים ונקבים של ארוכות מכניס ומוציא ראש החבל ומסרג:
דרגש - אעולי ואפוקי, באבקתא
באבקתא - לולאות התלויות בנקבי ארכובותיו ובהן מכניסין ראשי רצועות התלויות בשפת העור:
אמר ר' יעקב אמר ר' יהושע בן לוי: הלכה כרשב"ג.
אמר רבי יעקב בר אמי: במטה שנקליטיה יוצאין - זוקפה, ודיו:
שנקליטיה יוצאין - נקליטין שני עצים ארוכים ומעמידין אותן באמצע דופני המטה אחד מראשותיה ואחד מרגלותיה ומפוצלין הן בראשותיהן ומניחין קנה מזה לזה ועליו פורסין הכילה ויש שמחברין אותן נקליטין למטה והיינו יוצאין שמחוברין ויוצאין מן המטה ואין יכול לכפותה מפני נקליטיה:
זוקפה - על מראשותיה או על מרגלותיה וארכובותיה למעלה ודיו:
מתני'
גומוציא למלחמת הרשות על פי בית דין של שבעים ואחד.
דופורץ לעשות לו דרך, ואין ממחה בידו.
ופורץ - גדרות אחרים:
לעשות לו דרך - לשדהו ולכרמו:
הדרך המלך אין לו שיעור.
ווכל העם בוזזין ונותנין לו.
והוא נוטל חלק בראש:
חלק בראש - חלק היפה בורר ראשון ונוטל מחצה:
גמ'
תנינא חדא זימנא?
אין מוציאין למלחמת הרשות, אלא ע"פ ב"ד של שבעים ואחד?
איידי דתנא כל מילי דמלך, תנא נמי מוציאין למלחמת הרשות.
אמר רב יהודה אמר שמואל: זכל האמור בפרשת מלך - מלך מותר בו.
בפרשת מלך - בספר שמואל (א ח) בניכם ובנותיכם יקח וכיוצא בהם:
רב אמר: לא נאמרה פרשה זו אלא לאיים עליהם.
רב אמר לא נאמרה פרשה - דשמואל אלא לאיים עליהם שתהא אימת מלכם עליהם אבל אינו מותר לעשות:
ה"ג רבי יהודה אומר לא נאמרה פרשה זו אלא לאיים עליהם - ולא גרס ליראם ולבהלם דהא לרבי יהודה יפה כיוונו שהרי נצטוו ישראל על כך והכי גרס לה בתוספתא:
שנאמר: (דברים יז, טו) "שום תשים עליך מלך", שתהא אימתו עליך.
כתנאי: ר' יוסי אומר: כל האמור בפרשת מלך - מלך מותר בו.
ר' יהודה אומר: לא נאמרה פרשה זו, אלא כדי לאיים עליהם.
לא נאמרה פרשה זו - דשום תשים עליך מלך משום מצוה אלא כנגד תרעומתם שגלוי לפניו שעתידים להתרעם על כך ולומר והיינו גם אנחנו ככל הגוים שנאמר ואמרת אשימה עתידין אתם לומר כן:
שנאמר: "שום תשים עליך מלך", שתהא אימתו עליך.
וכן היה רבי יהודה אומר: ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ:
שלש מצות - להכי נקט שלש הללו שהן תלויות זו בזו לעשותן כסדרן כדמפרש לקמן בתחלה מלך ואחריה עמלק ואחריה בית הבחירה:
בכניסתם לארץ - דבכולהו כתיב ירושה וישיבה וירשתה וישבת בה ואמרת אשימה עלי מלך (דברים יז) בעמלק כתיב (שם כה) והיה בהניח ה' וגו' ובבנין בית הבחירה כתיב (שם יב) ועברתם את הירדן וישבתם בארץ וגו' והדר כתיב והיה המקום וגו':
להעמיד להם מלך.
ולהכרית זרעו של עמלק.
ולבנות להם בית הבחירה.
רבי נהוראי אומר: לא נאמרה פרשה זו, אלא כנגד תרעומתן.
ר' נהוראי אמר כו' לא גרסינן ליה בתוספתא ותדע דשיבוש הוא דהא קי"ל בעירובין (דף ינ:) דהוא רבי נחמיה הוא רבי נהוראי:
שנאמר: (דברים יז, יד) "ואמרת אשימה עלי מלך וגו'".
תניא: ר"א אומר: זקנים שבדור כהוגן שאלו.
שנאמר: (שמואל א ח, ו) "תנה לנו מלך לשפטנו".
אבל עמי הארץ שבהן קלקלו.
עמי הארץ קלקלו - דאילו זקנים שאלוהו לשופטם ולרדות הסרבנים שבהם אבל עמי הארץ תלו עליו מלחמותיהם שאמרו ויצא בראשינו ונלחם את מלחמתנו:
שנאמר: (שמואל א ח, כ) "והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו".
תניא: רבי יוסי אומר: חשלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ:
להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה.
ואיני יודע איזה מהן תחילה?
כשהוא אומר: (שמות יז, טז) "כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק".
הוי אומר: טלהעמיד להם מלך תחילה.
ואין כסא אלא מלך.
שנאמר: (דברי הימים א כט, כג) "וישב שלמה על כסא ה' למלך".
ועדיין איני יודע, אם לבנות להם בית הבחירה תחלה או להכרית זרעו של עמלק תחלה?
כשהוא אומר: (דברים יב, י) "והניח לכם מכל אויביכם וגו' והיה המקום אשר יבחר ה' וגו'".
הוי אומר: ילהכרית זרעו של עמלק תחלה.
וכן בדוד הוא אומר: (שמואל ב ז, א) "ויהי כי ישב המלך דוד בביתו, וה' הניח לו מסביב".
וכתיב: (שמואל ב ז, ב) "ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וגו'".
אמר ריש לקיש בתחילה מלך שלמה על העליונים.
בתחילה - קודם שנשא שלמה נשים נכריות מלך אף על עליונים:
שנאמר: (דברי הימים א כט, כג) "וישב שלמה על כסא ה'".
ולבסוף מלך על התחתונים.
שנאמר: (מלכים א ה, ד) "כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה".
רב ושמואל: חד אמר: תפסח בסוף העולם ועזה בסוף העולם.
וחד אמר: תפסח ועזה בהדי הדדי הוו יתבו.
וכשם שמלך על תפסח ועל עזה, כך מלך על כל העולם כולו.
וכשם שמלך על תפסח ועזה כך מלך על כל העולם כולו - והכי קאמר קרא כי הוא רודה בכל עבר הנהר כמתפסח ועד עזה:
ולבסוף לא מלך אלא על ישראל.
שנאמר: (קהלת א, יב) "אני קהלת הייתי מלך על ישראל וגו'".
ולבסוף לא מלך אלא על ירושלים.
שנאמר: (קהלת א, א) "דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים".
ולבסוף לא מלך אלא על מטתו.
שנאמר: (שיר השירים ג, ז) "הנה מטתו שלשלמה וגו'".
ולבסוף לא מלך אלא על מקלו.
על מקלו - שהשליכו אשמדאי מכסאו כדאמרינן במסכת גיטין (דף סח:):
שנאמר: (קהלת ב, י) "זה היה חלקי מכל עמלי".
רב ושמואל: חד אמר: מקלו. וחד אמר: גונדו.
גונדו - טליתו ובסדר טהרות (כלים. פרק טז) פירש רב האיי מקידה הוא מקידה של חרש ודומה לו חד אמר קודו וחד אמר מקלו (ויקרא רבה פרשה אחרי) והוא מקידה ששותה בה מים:
הדר או לא הדר?
רב ושמואל: חד אמר: הדר. וחד אמר: לא הדר.
מאן דאמר לא הדר - מלך והדיוט.
מלך והדיוט - ושוב לא חזר למלכותו:
ומאן דאמר הדר - מלך והדיוט ומלך:
פורץ לעשות לו דרך:
ת"ר: כאוצרות מלכים - למלך. ושאר ביזה שבוזזין - מחצה למלך ומחצה לעם.
אמר ליה אביי לרב דימי: ואמרי לה לרב אחא: בשלמא אוצרות מלכים למלך אורחא דמלתא.
אלא שאר ביזה שבוזזין - מחצה למלך ומחצה לעם, מנלן?
דכתיב: