מאי לאו, באותן הנשבעין ולא משלמין, דהוה ליה כמחול לך?

באותן הנשבעין - לפטור עצמן שלא ישלמו דתובע קאמר דור לי ואני מוחל לך:

לא. באותן הנשבעין ונוטלין, דהוה ליה כאתן לך.

הנשבעין ונוטלין - השכיר והנגזל וכיוצא בהן דנתבע קאמר ליה דור לי ואתן לך:

והא תנא ליה רישא?

והא תנא לה רישא - דאוקמת לה באתן לך ותרתי למה לי:

תנא, תולה בדעת אחרים.

תולה בדעת אחרים - אבא ואביך:

ותנא, תולה בדעת עצמו.

בדעת עצמו - של חבירו בעל דין:

וצריכא.

דאי תנא תולה בדעת אחרים, בהא קאמר ר' מאיר דמצי הדר ביה, משום דלא גמר ומקני.

דאמר: "מי יימר דמזכי ליה".

מי יימר דמזכי ליה - ואי הוה ידע דמזכי ליה לא הוה אמר הלכך הדר:

אבל תולה בדעת עצמו, אימא מודי להו לרבנן.

אבל תולה בדעת עצמו - של בעל דין אסיק אדעתיה דודאי נדר ליה כדי להפטר וידע ומחיל:

ואי אשמעינן בהא, בהא קאמרי רבנן, אבל בההיא אימא מודו ליה רבנן לר' מאיר.

צריכא.

אמר ריש לקיש: מחלוקת לפני גמר דין.

אבל לאחר גמר דין - דברי הכל אין יכול לחזור בו.

ור' יוחנן אמר: לאחר גמר דין מחלוקת.

איבעיא להו: לאחר גמר דין מחלוקת, אבל לפני גמר דין דברי הכל יכול לחזור בו.

או דילמא, בין בזו ובין בזו מחלוקת?

ת"ש.

דאמר רבא: ^אקיבל עליו קרוב או פסול - לפני גמר דין יכול לחזור בו. לאחר גמר דין - אין יכול לחזור בו.

אי אמרת בשלמא לאחר גמר דין מחלוקת, אבל לפני גמר דין ד"ה יכול לחזור בו, רבא דאמר כרבי יוחנן, ואליבא דרבנן.

רבא - דפסיק הלכתא דחוזר לפני גמר דין ולא לאחר גמר דין דאמר כר' יוחנן ואליבא דרבנן:

אלא אי אמרת בין בזו בין בזו מחלוקת, רבא דאמר כמאן?

אלא אי אמרת - לר' יוחנן בין בזה ובין בזה מחלוקת:

רבא דאמר כמאן - בין לריש לקיש בין לר' יוחנן לרבנן לפני גמר דין קאמרי דלא הדר והא ליכא למימר דרבא כריש לקיש ואליבא דר"מ אמרה לשמעתיה דלא שביק רבנן ועביד  כר"מ דפסקינן לקמן הלכה כחכמים ולא שייך למימר הכא רבא טעמא דנפשיה קאמר וסבירא ליה דכי פליגי רבנן לאחר גמר דין אבל לפני גמר דין מודו אבל לרבי יוחנן בין בזו ובין בזו מחלוקת דהא לא איירי רבא בפלוגתא כלל אלא מיפסק פסק דינא:

אלא לאו ש"מ, לאחר גמר דין מחלוקת.

ש"מ.

שלח ליה רב נחמן בר רב (חסדא) לרב נחמן בר יעקב ילמדנו רבינו: לפני גמר דין מחלוקת, או לאחר גמר דין מחלוקת?

והלכה כדברי מי?

שלח ליה: לאחר גמר דין מחלוקת.

והלכה כדברי חכמים.

רב אשי אמר: הכי שלח ליה: באתן לך מחלוקת או במחול לך מחלוקת?

והלכה כדברי מי?

שלח ליה: ^בבאתן לך מחלוקת.

והלכה כדברי חכמים.

בסורא מתני הכי.

בפומבדיתא מתני הכי.

א"ר חנינא בר שלמיה: שלחו ליה מבי רב לשמואל: ילמדנו רבינו: לפני גמר דין וקנו מידו מאי?

וקנו מידו - מתחלה שלא יחזור:

שלח להו: ^גאין לאחר קניין כלום:

מתני' 

ואלו הן הפסולין: 

ואלו הן הפסולים - לדון ולהעיד:

^דהמשחק בקובי'. 

המשחק בקוביא - כולהו מפרש בגמ' וכולן מעין גזלנין הן והתורה אמרה (שמות כג) אל תשת רשע עד וכל שכן דיין:

^הוהמלוה בריבית. 

^וומפריחי יונים. 

^זוסוחרי שביעית.

וסוחרי שביעית - הואיל וחימוד ממון מעבירו על דברי תורה הוה ליה כרשע דחמס ופסול לדון ולהעיד שנוטה אחרי הבצע:

אמר רבי שמעון: בתחילה היו קורין אותן: "אוספי שביעית". משרבו האנסין, חזרו לקרותן: "סוחרי שביעית".

בתחילה היו קוראין אותן כו' - מפרש בגמ':

א"ר יהודה: ^חאימתי, בזמן שאין להן אומנות אלא הוא.

שאין לו אומנות אלא הוא - דהואיל ואין עסוקין ביישובו של עולם אינן בקיאין בטיב דינין ומשא ומתן ואינן יראי חטא:

אבל יש להן אומנות שלא הוא - כשרין:

גמ' 

משחק בקוביא מאי קא עביד?

אמר רמי בר חמא משום דהוה אסמכתא, ואסמכתא לא קניא.

אסמכתא - היינו דבר דאינו נותן לו מדעתו אלא סומך על דבר שאינו דסבור שהוא יכול לנצח ופעמים שמנצחין אותו:

לא קניא - והוה ליה כעין גזילה בידו:

רב ששת אמר כל כי האי גוונא לאו אסמכתא היא.

כל כי האי גוונא לאו אסמכתא היא - והיכי דמי אסמכתא כגון דאם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא (ב"מ דף עו.) וכגון משליש את שטרו דגט פשוט (ב"ב דף קסח.) דסומך על לא  דבר דסבור כל זה בידי לעשות ומרישא כי מתני אדעתא דלא יהיב ליה לאסמכתא קא מתני דטועה וסבור לא יבא לידי כך אבל הכא לא סמיך אמידי דהא לא ידע אי נצח אי לא נצח ואפי' הכי אתני שמע מינה מספיקא אתני גמר ואקני ולא גזילה היא:

אלא ^טלפי שאין עסוקין ביישובו של עולם.

מאי בינייהו?

איכא בינייהו דגמר אומנותא אחריתי.

(ותנן): א"ר יהודה: אימתי בזמן שאין להן אומנות אלא הוא, אבל יש להן אומנות שלא הוא - (הרי זה) כשרים.

אלמא טעמא דמתניתין משום יישובו של עולם הוא.

קשיא לרמי בר חמא?

וכי תימא פליגי רבנן עליה דר' יהודה?

והא"ר יהושע בן לוי: כל מקום שא"ר יהודה