אימתי ובמה - אינו אלא לפרש דברי חכמים.
אימתי ובמה - אימתי כגון במתניתין דהכא או במה דברים אמורים:
רבי יוחנן אמר: אימתי - לפרש. ובמה - לחלוק.
ודכולי עלמא, אימתי לפרש הוא?
גברא אגברא קא רמית?!
גברא אגברא - דרבי יהושע בן לוי ארמי בר חמא רמי בר חמא סבר אימתי דרבי יהודה לחלוק בא:
מר סבר פליגי, ומר סבר לא פליגי.
ולא פליגי?
והתניא: בין שיש לו אומנות שלא הוא, בין שאין לו אומנות אלא הוא - הרי זה פסול.
ההיא רבי יהודה משום רבי טרפון היא.
ההיא דרבי יהודה היא משום רבי טרפון - לעולם אימתי לפרש הוא ורבנן דמתניתין לא פליגי עליה ומתניתא דקתני בין שיש לו כו' דמשמע טעמא משום אסמכתא ר' יהודה גופיה אמרה משמיה דרבי טרפון ופליג אדרבנן דמתניתין דטעמייהו משום יישוב ובמתניתין ר' יהודה מילתייהו דרבנן קא מפרש:
דתניא: רבי יהודה אומר, משום רבי טרפון: לעולם אין אחד מהן נזיר, לפי שלא נתנה נזירות אלא להפלאה:
אין אחד מהן נזיר - שנים יושבין ואחד עובר זה אומר פלוני העובר נזיר הוא וזה אומר אינו נזיר ואמר אחד הריני נזיר אם כמותו הוא שהוא נזיר וחבירו אומר הריני נזיר אם כמותו הוא שאינו נזיר ושניהם מתכוונין לנזירות ונמצא כאחד מהם ואמר רבי טרפון אין אחד מהן נזיר שעל הספק אמר דבריו תחילה ואין זו הפלאה דכי יפליא איש (ויקרא כז) יפרש משמע אלמא לר' טרפון דכי תלי תנאה במידי דלאו בידיה ולא ידע לה אפילו הכי הויא אסמכתא ולא אמרינן מספיקא גמר ואקני:
מלוה ברבית:
אמר רבא: לוה ברבית - פסול לעדות.
לוה בריבית פסול לעדות - דקיי"ל (ב"מ דף עה:) המלוה והלוה עוברין בלא תעשה וכיון דחימוד ממון מעבירו על דת הוה לי' כרשע דחמס דעובר נמי על לא תעשה מפני חימוד ממון:
והאנן תנן: "מלוה ברבית"?
מלוה הבאה ברבית.
מלוה הבאה בריבית - ומשמע אתרווייהו:
בר ביניתוס אסהידו ביה תרי סהדי.
בר ביניתוס - אוזיף מלוה:
חד אמר: קמי דידי אוזיף בריביתא.
וחד אמר: לדידי אוזפי בריביתא.
פסליה רבא לבר ביניתוס.
והא רבא הוא דאמר: לוה ברבית - פסול לעדות. והוה ליה רשע, והתורה אמרה: "אל תשת רשע עד"?
והוה ליה - האי סהדא רשע דהא אודי דלווה בריבית:
רבא לטעמיה. דאמר רבא: אדם קרוב אצל עצמו. ואין אדם משים עצמו רשע.
רבא לטעמיה - בפ"ק דאין אדם משים עצמו כו' אינו יכול לפסול עצמו על פיו דהא אין קרוב מעיד לא לזכות ולא לחובה ואדם קרוב אצל עצמו:
ההוא טבחא דאישתכח דנפקא טריפתא מתותי ידיה.
פסליה רב נחמן, ועבריה.
אזל, רבי מזיה וטופריה.
רבי מזייה וטופריה - הגדיל שערו וציפורניו לנוול עצמו לעשות תשובה:
סבר רב נחמן לאכשוריה.
א"ל רבא: דילמא איערומי קא מערים.
אלא מאי תקנתיה?
כדרב אידי בר אבין.
דאמר רב אידי בר אבין: החשוד על הטריפות, אין לו תקנה עד שילך למקום שאין מכירין אותו, ויחזיר אבידה בדבר חשוב. או שיוציא טריפה מתחת ידו בדבר חשוב משלו:
שאין מכירין אותו - דתשובה דהתם לאו עירומי הוא:
ויחזיר אבידה - אם ימצא אבידת חבירו דכיון דמחזיר אבידה הוא ודאי הדר ביה מחמדת ממון:
ומפריחי יונים:
מאי מפריחי יונים?
הכא תרגומה: "אי תקדמיה יונך ליון"?
אם תקדמיה יונך ליון - ליוני אתן לך כך וכך:
רבי חמא בר אושעיא אמר: ארא.
ארא - אשתליו"ן מלומד להביא יונים ממקומן לבית בעלים על כרחן ויש בהן גזל:
מאן דאמר אי תקדמיה יונך ליון, מ"ט לא אמר ארא?
אמר לך: ארא מפני דרכי שלום בעלמא.
מפני דרכי שלום בעלמא - דתניא (חולין דף קלט:) יוני שובך ויוני עלייה יש בהן גזל מפני דרכי שלום ולא גזל גמור דלא זכה בהן בעל השובך דממילא קאתו ורבו להתם ובגמרא דהשואל (דף קב.) גרס לה:
ומאן דאמר ארא, מאי טעמא לא אמר אי תקדמיה יונך ליון?
אמר לך: היינו משחק בקוביא.
ואידך?
תנא, תולה בדעת עצמו. ותנא, תולה בדעת יונו.
תנא תולה בדעת עצמו - דהויא אסמכתא והדר תנא דתולה בדעת יונו:
וצריכא.
דאי תנא תולה בדעת עצמו, התם הוא דלא גמר ומקני.
דאמר: