ואע"ג דהשתא לא קרינן ביה: (דברים טו, ב) "לא יגוש" - סוף אתי לידי: "לא יגוש".
ואע"ג דהשתא. בשביעית לא קרינא ביה: "לא יגוש"' שהרי אם בא לנגשו - בלא שביעית נמי אינו יכול. לא אמרי': כיון דלא קרינן ביה לא יגוש לא קרינן ביה שמוט - דסוף אתי לידי לא יגוש. והכי משתמע ביה קרא: לא יגוש בזמנו את רעהו כי קרא שמטה קודם לכן:
מתיב רב כהנא: "אומדים כמה אדם רוצה ליתן ויהיו אלף זוז בידו בין ליתן מכאן ועד ל' יום ובין ליתן מכאן ועד עשר שנים".
ואי אמרת שביעית משמטתו - כולהו נמי בעי שלומי ליה?
אמר רבא: הב"ע במלוה על המשכון.
ובמוסר שטרותיו לב"ד.
מוסר שטרותיו לב"ד - הוא פרוזבול שהתקין הלל שכתוב בו: מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינין שבמקום פלוני שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה:
דתנן: המלוה על המשכון, והמוסר שטרותיו לב"ד - אין משמיטין.
אין משמיטין - דלא קרינן ביה: "לא יגוש", שהרי אינו תובע כלום:
איכא דאמרי א"ר יהודה אמר שמואל: המלוה את חבירו לעשר שנים - אין שביעית משמטתו. ואע"ג דאתי לידי: "לא יגוש" - השתא מיהא לא קרינן ביה: "לא יגוש".
אמר רב כהנא אף אנן נמי תנינא: אומדין כמה אדם רוצה ליתן ויהיו אלף זוז בידו בין ליתן מכאן ועד ל' יום ובין ליתן מכאן ועד עשר שנים.
ואי אמרת שביעית משמטתו כולהו נמי בעו שלומי ליה?
אמר רבא: הב"ע, במלוה על המשכון, ובמוסר שטרותיו לב"ד.
דתנן: "המלוה על המשכון, והמוסר שטרותיו לב"ד - אין משמיטין".
ואמר רב יהודה אמר שמואל: האומר לחבירו: "ע"מ שלא תשמטני שביעית" - שביעית משמטת.
לימא קסבר שמואל: מתנה על מה שכתוב בתורה הוא - וכל המתנה על מה שכתוב בתורה - תנאו בטל?
והא איתמר: האומר לחבירו על מנת שאין לך עלי אונאה:
רב אומר: יש לו עליו אונאה.
ושמואל אומר: אין לו עליו אונאה?
הא איתמר עלה: אמר רב ענן: לדידי מפרשא ליה מיניה דשמואל:
לדידי מיפרשא לי כו' אין לו עליו אונאה - שהמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו קיים ואם אמר לו ע"מ שאין בו אונאה אין זה מתנה שימחול לו אונאתו אלא הוא התנה עמו שאינו אונהו במכר זה והרי אנו רואים שיש בו אונאה ובהאי מודה שמואל דיש לו עליו אונאה ה"נ אם אמר לו. לוה הלוני על מנת שלא תשמטני אתה בשביעית תנאי הוא זה ואע"פ שהתנה על מה שכתוב בתורה תנאו קיים אבל אם אמר לו על מנת שלא תשמטני שביעית השביעית אינה מסורה בידו להתנות שלא תהא השביעית משמטת לפיכך אין כאן תנאי:
"על מנת שאין לך עלי אונאה" - אין לו עליו אונאה.
"על מנת שאין בו אונאה" - הרי יש בו אונאה.
ה"נ, "על מנת שלא תשמטני בשביעית" - אין שביעית משמטתו.
"ע"מ שלא תשמטני שביעית" - שביעית משמטתו.
תנא: המלוה את חבירו סתם - אינו רשאי לתובעו פחות מל' יום.
סבר רבה בר בר חנה קמיה דרב למימר: ה"מ במלוה בשטר דלא עבד איניש דטרח דכתב שטר בציר מתלתין יומין, אבל מלוה על פה - לא.
אמר ליה רב: הכי אמר חביבי:
חביבי - תרגום של דודי רבי חייא אחי אביו היה:
אחד המלוה בשטר ואחד המלוה על פה.
תניא נמי הכי: המלוה את חבירו סתם - אינו רשאי לתובעו פחות משלשים יום. אחד המלוה בשטר ואחד המלוה על פה.
אמר ליה שמואל לרב מתנה: לא תיתיב אכרעיך עד דמפרשת לה להא שמעתא.
מנא הא מילתא דאמור רבנן: המלוה את חבירו סתם - אינו רשאי לתובעו פחות מל' יום, אחד המלוה בשטר ואחד המלוה על פה?
א"ל: דכתיב: (דברים טו, ט) "קרבה שנת השבע שנת השמטה"?
ממשמע שנאמר: "קרבה שנת השבע", איני יודע שהיא שנת שמטה? אלא מה תלמוד לומר: "שנת השמטה"?
לומר לך: [יש] שמטה אחרת שהיא כזו.
שהוא כזו - שקרויה שנה:
ואיזו? זו המלוה את חבירו סתם - שאינו רשאי לתובעו בפחות משלשים יום.
דאמר מר: שלשים יום בשנה חשוב שנה.
ואמר רב יהודה אמר רב: הפותח בית הצואר בשבת - חייב חטאת.
הפותח בית הצואר - שעשה פה לחלוק חדש:
חייב - שתיקן כלי.
האי דנקט לה הכא משום דאמר רב יהודה לעיל המלוה את חברו לעשר שנים כו' ואותביה רב כהנא נקט נמי לכולהו הנך מילי דשמעתין דאמרינהו רב יהודה ואותביה רב כהנא:
מתקיף לה רב כהנא: וכי מה בין זה למגופת חבית?
וכי מה בין זה למגופת החבית - דאמרינן בפרק חבית שנשברה (שבת דף קמו.) דמתיז ראשה בשבת בסייף לפתוח את החבית:
א"ל: זה - חבור. וזה - אינו חבור.
זה - דבית הצואר היה חיבור, הלכך פתח - תיקון חדש הוא זה. אבל המגופה, אע"פ שהיא טוחה על פי החבית בטיט, אין זה חיבור והוה לה כפתוחה ועומדת:
חסר קורטוב לא גרסינן ברב יהודה:
ואמר רב יהודה אמר רב: שלשת לוגין מים שנפל לתוכן קורטוב של יין, ומראיהן כמראה יין, ונפלו למקוה - לא פסלוהו.
לא פסלוהו - זיל בתר חזותא, ויין אינו פוסל את המקוה. ופסול מקוה במים שאובין - מדרבנן הוא:
מתקיף לה רב כהנא: וכי מה בין זה למי צבע?
דתנן: ר' יוסי אומר: מי צבע פוסלין את המקוה בשלשת לוגין?
א"ל רבא: התם - מיא דצבעא מקרי. הכא - חמרא מזיגא מקרי.
והתני רבי חייא: הורידו את המקוה?
והתני ר' חייא - שלשת לוגין מים שנפל לתוכן קורטוב יין ומראיהן כמראה יין ונפלו למקוה:
הורידו את המקוה - מהכשרו לפסול:
אמר רבא: לא קשיא. הא רבי יוחנן בן נורי, הא רבנן.
הא ר' יוחנן בן נורי - רב כרבי יוחנן בן נורי דאזיל בתר חזותא:
דתנן: שלשת לוגין מים
תוספות
איכא דאמרי המלוה חבירו (בשטר) לעשר שנים אין שביעית משמטתו. אומר ר"ת דהלכה כלישנא בתרא דה"נ מתני' מסייע ליה וקשיא ללישנא קמא ובאזהרות הגיה ר"ת. זמן עשר (כסף) כי ילונו ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו:
המוסר שטרותיו לב"ד. פירש הקונט' דהיינו פרוזבול ולא נראה דהא במסכת שביעית (פ"י מ"ב) תני המוסר שטרותיו לב"ד והדר קתני פרוזבול אינו משמט אלמא תרי מילי נינהו לכך נראה דתרי מילי נינהו ומוסר שטרותיו לב"ד מדאורייתא אינו משמט:
ושמואל אומר אין לו עליו אונאה. וא"ת מי דמי הכא השביעית ודאי עקר אבל התם מי יימר דעקר כדאמרי' בהזהב (ב"מ דף נא:) [שמא לא יהא בו אונאה] וי"ל דה"נ מי יימר דעקר שמא יפרע לו קודם:
על מנת שאין בו אונאה הרי יש בו אונאה. פי' הקונטרס על מנת כו' כלומר אני מבטיחך מאונאה שאין בו והרי יש בו אונאה דהויא מקח טעות שכחש ולא נראה דהיכי מדמה ה"נ על מנת שלא תשמטני שביעית שביעית משמטת והתם לא שייך טעמא דמקח טעות ולכך פי' רשב"ם ע"מ שאין בו אונאה משמע שלא יחול איסור לאו דלא תונו על המקח וע"כ הוא חל שאין יכול לבטל מאותה אונאה ע"מ שאין לך עלי אונאה כלומר שלא תתבע לי האונאה אלא תמחול לי תנאו קיים וה"נ על מנת שלא תשמט שביעית כלומר שלא יחול איסור שביעית אם אקח ממך אחר השמטה שביעית משמטתו והשתא ניחא שהן שוין:
יד א מיי' פ"ט מהל' שמיטין הל' יד , סמג עשין קמט , טוש"ע ח"מ סי' סז סעיף ב וסעי' יב:
טו ב מיי' שם הל' טו , טוש"ע שם סעיף יא:
טז ג מיי' שם הל' ט , טוש"ע שם סעיף י:
יז ד מיי' פ"ו מהלכות אישות הלכה ט , סמג עשין מח , טוש"ע אה"ע סי' לח סעיף ה בהג"ה:
יח ה מיי' פי"ג מהלכות מכירה הל' ג , סמג לאוין קע , טוש"ע ח"מ סי' רכז סעיף כא:
יט ו מיי' פ"ט מהל' שמיטין הל' י , סמג עשין סז , טוש"ע ח"מ סי' סז סעיף ט:
כ ז ח מיי' פי"ג מהל' מלוה הלכה ה , סמג עשין צד , טוש"ע ח"מ סי' עג סעיף א:
כא ט מיי' פ"י מהל' שבת הלכה י , סמג לאוין סה , טוש"ע א"ח סי' שיז סעיף ג:
כב י מיי' פ"ז מהל' מקואות הלכה י , סמג עשין רמח , טוש"ע י"ד סי' רא סעיף כג:
כג כ מיי' שם הל' ח , טוש"ע שם סעיף כד וסעיף כה: