צורת הדף

א"ר זירא אמר שמואל, ליבן סכין ושחט בה,

ליבן - באור. בלשון חכמים נקרא ליבון, ובלשון הלועזים קורין באדמותי':

שחיטתו כשרה.

שחיטתו כשרה - ולא אמר שריפה היא זו ולא שחיטה:

חידודה קודם לליבונה.

חידודה קודם לליבונה - מקדים וממהר לחתוך קודם שתכוה הבהמה מן האור:

והאיכא צדדין?

והאיכא צדדין - דסכין כשנכנס לתוך החתך קודם שתשחט רוב הסימנים, היא שורפת את הסימנים ונמצאת שהיא נשרפה קודם שחיטה, שהרי ושט נקובתו במשהו ליטרף ושריפה כנקב הוא:

בית השחיטה מירווח רווח.

מירווח רווח - מתרחב החתך מצדי הסכין מכאן ומכאן ואין נוגע הסימן אלא חידודו של סכין:

 

איבעיא להו, ליבן שפוד והכה בו,

והכה בו - את האדם מכה בכח:

משום - שחין נדון, או משום - מכוה נדון?

משום שחין נדון - לענין נגעים כדמפרש לקמן. שחין בא ע"י חום שמתחמם מחמת כח ההכאה, ומכוה באה מחמת האור. והכא דאיכא תרוייהו בהי מינייהו דיינינן ליה:

למאי נפקא מינה?

למאי נפקא מינה - באיזה דבר חלוק דין מכוה משחין דתיבעי לך:

לכדתניא: "שחין ומכוה, מטמאין בשבוע אחד, בשני סימנין: בשער לבן ובפסיון

מטמאים בשבוע אחד בשני סימנים בשער לבן ובפסיון - שאין בהן הסגר שני, כמו שכתוב (ויקרא יג) בשאת ובספחת ב' הסגרות. שאם עמד בעיניו ולא פשה שבוע ראשון מסגיר אותו בשניה שמא יפשה ויחליטנו. אבל בשחין ומכוה לא נאמר אלא הסגר אחד. ואם עמד בעיניו בשבוע ראשון - שוב אין מסגירו לטמאו אלא פוטרו והולך:

בשני סימנין - הנך דמפרש:

שער לבן ופסיון - אם פשה. ולא כנתק שסימן טומאתו בשער צהוב:

ולמה חלקן הכתוב?

ולמה חלקן הכתוב - בשתי פרשיות. ופירש משפט כל אחת בה ולא צירפם יחד - שהרי משפטן שוה, והיה לו לכתוב כי יהיה בו בעורו שחין או מכוה:

לומר שאין מצטרפין זה עם זה".

שאין מצטרפין זה עם זה - לשיעור נגע כגריס, חצי פול. שאם עלה בו חצי גריס מחמת חום מכה שלא ע"י האור וחצי גריס אצלה ע"י כויית האור - אין מצטרפין:

ותניא:^[1] "איזהו שחין

שחין - לשון חמימות. כמו (יומא דף נג:) שנה שחונה. וכדמתרגם יונתן: "חמותי ראיתי אור"^[2] - שחינית (ישעיהו מד):

ואיזהו מכוה?

לקה בעץ, באבן,

לקה באבן - הכהו בכח באבן, אפילו בלא חבורה - דכל מכה מתחמם הבשר מיד ע"י ההכאה:

בגפת,

בגפת - שהטמין ידו בפסולת של זיתים, והוא חם מאד מאיליו, ונכוה:

בחמי טבריא. 

ובכל דבר שלא בא מחמת האור.

לאתויי, אבר מעיקרו.

אבר מעיקרו - ממקום שעוקרים העופרת והוא חם:

- זהו שחין.

 

ואיזהו מכוה?

נכוה בגחלת.

גחלת - פחם שלא כבה:

ברמץ.

רמץ - אפר חם וכך שמו בלשון ערבי:

בסיד רותח.

בגפסית רותח.

גפסית - מין סיד, ושורפין אותו כמין סיד:

ובכל דבר הבא מחמת האור.

לאתויי חמי האור.

זו היא מכוה".

 

ותניא:, "שחין ומכוה,

ותניא שחין ומכוה כו' - כולהי הנך מתנייתא מצטרכי הכא לפרושי: מאי תיבעי לן - דהא בעיא דלעיל הכי איבעיא לן ליבן שפוד והכה בו איזה הבל קודם לבא הבל המכה או הבל האור, ונפקא מינה לכדתניא דהולכין אחר האחרון, דתניא: שחין ומכוה במקום אחד באותו מקום שלקה בראשון לקה בשני באותו גריס עצמו:

אם שחין קודם למכוה, בטל מכוה את השחין.

ואם מכוה קודמת לשחין, בטל שחין את המכוה".

ביטל אחרון את הראשון - ונפקא מינה לענין צירוף שאם היה בו חצי גריס שחין ולקה באור באותו חצי גריס - נהפך אותו גריס ונעשה מכוה. ואם חזר ולקה לאחר זמן אצל מכוה זו שלא ע"י האור ונולד בו חצי גריס שחין אחר, ונעשה שלם - אין מצטרף עם הראשון וטהור. והשתא אהני ליה ביטול שאילו לא ביטל חצי גריס הראשון היה זה מצטרף עמו:

והכא היכי דמי?

והכא ה"ד - לענין בעיא דלעיל היכי מתבעי לן:

כגון דהוה ביה חצי גריס שחין מעיקרא, וליבן שפוד והכה בו,

וליבן שפוד והכה בו - ובהכאה זו יש תורת שחין ותורת מכוה, ואיבעיא לן הי קדים ואתי דליתי בתרא ונבטליה:

ונפק ביה חצי גריס אחר.

מאי?

חבטא קדים, ואתי הבלא ומבטל ליה לחבטא, והוה ליה שחין ומכוה, ולא מצטרפין.

חבטא קדים - כח ההכאה קדים להרע לו לאדם, והוי שחין ואתי הבל האור אחרון ומבטל ליה וה"ל מכוה ולא מצטרף בהדיה חצי גריס קמא דה"ל שחין ומכוה:

או דלמא, הבלא קדים, ואתי חבטא ומבטל ליה להבלא, והוה ליה שחין ושחין ומצטרף?

ת"ש. דאמר ר' זירא אמר שמואל: "ליבן סכין ושחט בה - שחיטתו כשירה.

חידודה קודם לליבונה".

אלמא חבטא קדים.

חדוד שאני.

חידוד שאני - דמתוך שהוא חד, אין הבל האור שבו חזק, וחתיכתו קדם להבלו:

ת"ש, "ליבן שפוד והכה בו, נדון משום מכות אש".

אלמא חבטא קדים.

אלמא חבטא קדים - ואתי הבלא ומבטל ליה:

התם נמי: דברזייה מיברז, 

ואתי הבלא ומבטל ליה לחבטא, והוה ליה שחין ומכוה, ולא מצטרפין.

דברזייה מברז - שלא הכהו בכח אלא דקרו, ואין כאן חבטא אלא הבל. אבל הכהו דאיכא חבטא אימא דהא הוה בתרא ומבטל הבלא:

מברז - פויינ"ט בלע"ז:

דהיינו חדוד:

 

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: סכין של עבודת כוכבים

של עבודת כוכבים - שמשמשים בה קרבנות של עבודת כוכבי, ואסורה בהנאה, כדאמרינן במסכת ע"ז (דף נא:): אבד תאבדון את כל המקומות - בכלים שנשתמשו לעבודת כוכבים הכתוב מדבר:

מותר לשחוט בה.

ואסור לחתוך בה בשר.

מותר לשחוט בה - מקלקל הוא.

מקלקל הוא - ואין זו הנאה, שבחייה היו דמיה מרובין מלאחר שחיטה, שבחייה היא עומדת לג' דברים: לגדל ולדות, ולחרישה, ולאכילה:

ואסור לחתוך בה בשר - מתקן הוא.

לחתוך - מתקן הוא, דכיון דשחטה להכי קיימא:

 

אמר רבא: פעמים שהשוחט אסור - במסוכנת.

במסוכנת - דהוי מתקן, והוי הנאה, שאם לא ישחטנה תמות:

ומחתך - מותר.

באטמי דקיימין לקורבנא.

באטמי דקיימי לקורבנא - נתחים טובים, ירך וכתף וחזה, דקיימי לשלחן דורון לאדם חשוב, וזה שחתכן הפסידן:

ותיפוק ליה משום שמנונית דאיסורא?