בחדשה.
בחדשה - שלא חתכו בה מעולם:
חדשה?!
חדשה - אמאי מיתסרא משום עבודת כוכבים - דהא האי סכין לאו עבודת כוכבים עצמה היא אלא משמשי עבודת כוכבים, ובין לרבי ישמעאל ובין לר"ע דפליגי בפרק רבי ישמעאל (ע"ז נא:) בעבודת כוכבים עצמה, איכא למ"ד אסורה מיד ואיכא למ"ד לכשתעבד - כולהו מודו בכלים דאינם אסורים עד שיעבדו, עד שיעשו בהם שימוש לעבודת כוכבים:
בין לר' ישמעאל בין לר' עקיבא, משמשיעבודת כוכבים הן, ומשמשי עבודת כוכבים אינן אסורין, עד שיעבדו?
איבעית אימא, דפסק ביה גווזא לעבודת כוכבים.
גווזא - חתיכות עצים:
ואיבעית אימא, בישנה שליבנה באור.
ואיבעית אימא אפילו בישנה - וכגון שליבנה באור ואין כאן איסור שמנונית:
אתמר, השוחט בסכין של עבודת כוכבים:
רב אמר קולף.
קולף - בית השחיטה מפני שבלעה שמנונית הסכין:
ורבה בר בר חנה אמר: מדיח.
מדיח - במים:
לימא בהא קמיפלגי.
דמר סבר, בית השחיטה צונן. ומר סבר, בית השחיטה רותח.
בית השחיטה רותח - ובלע:
צונן - כלומר אין חום בית השחיטה חזק לבלוע ומיהו הדחה בעי שהרי נתקנח בה שמנונית ואע"פ שלא נבלע בבשר הרי הוא בדפנות בית השחיטה שא"א לדופני הסכין בלא שמנונית:
לא. דכ"ע בית השחיטה רותח הוא, מאן דאמר קולף, שפיר.
ומאן דאמר מדיח, איידי דטרידי סימנין לאפוקי דם, לא בלעי.
טרידי סימנים לאפוקי דם - כלומר בהוצאת דם הם עסוקים ולא בבליעה:
איכא דאמרי, דכ"ע בית השחיטה צונן.
מאן דאמר מדיח, שפיר.
מאן דאמר קולף, אגב דוחקא דסכינא בלע .
דוחקא דסכין - שמשפשפו בבשר בדוחק בלעה וכיון דלא איפסיק הלכתא ואיסורא דאורייתא הוא עבדינן לחומרא דקי"ל בשל תורה הלך אחר המחמיר ומ"מ לכתחלה לא ישחוט דהא השוחט קאמר:
סכין טריפה
סכין טריפה - ששחט בה טריפה:
פליגי בה רב אחא ורבינא.
חד אמר בחמין.
בחמין - צריך להגעילה לסכין, מפני שבלעה שמנונית הטריפה:
וחד אמר בצונן.
בצונן - קסבר בית השחיטה צונן, ולא בלע הסכין, דלא נתחמם:
והלכתא: אפילו בצונן.
והלכתא אפילו בצונן - וגבי סכין של היתר הוא דפסק הלכתא להיתרא, דלא איתסר בבליעה זו וקשה הוא לבלוע אלא ע"י רתיחה. אבל גבי סכין דאיסורא של עובדי כוכבים בפלוגתא דלעיל לא פסק - מפני שהסכין אסורה והבשר רך לבלוע:
ואי איכא בליתא דפרסא למיכפריה - לא צריך.
בליתא דפרסא למיכפריה - חתיכת בגד ישנה קשה אשפר"א בלעז ויפה לקנח:
למיכפריה - לקנחו. וחבירו בגיטין (דף נו.) (בנבוזראדן) ובעי לכפורי ידיה בההוא גברא. ובעזרא קרי למזרקים כפורי זהב, על שם שמקנח בם באצבעו מן הדם:
ולמאן דאמר בחמין, מ"ט, משום דקא בלעה איסורא.
משום דקא בלע - שמנונית דטריפה. אבל אבליעת דם לא חייש - שהסכין קשה הוא ואין דם נבלע בו אלא שמנונית שהיא נבלעת בין ברך בין בקשה:
דהיתירא נמי - בלעה אבר מן החי?
דהיתירא נמי - כי שחיט בה בהמה כשרה נבעי הגעלה, דהא בלעה שמנונית דאבר מן החי קודם גמר שחיטה:
אימת בלעה - לכי חיימא, אימת קא חיימא - לכי גמרה שחיטה, ההיא שעתא היתירא הוה:
אמר רב יהודה אמר רב: הטבח צריך שלשה סכינין.
אחת ששוחט בה.
אחת ששוחט בה - ולא יחתוך בה דבר אחר שלא תפגם ותתקלקל, ופעמים שיבא לידי איסור שישחט בלא בדיקה:
ואחד שמחתך בה בשר.
ואחד שמחתך בה חלבים.
חלבים - למכור בשוק:
וליתקן ליה חדא, וליחתוך בה בשר והדר ליחתוך בה חלבים?
ונתקן חדא - לחלבים ולבשר ויחתוך בשר ואח"כ חלבים:[1]
גזירה שמא יחתוך חלבים, ואחר כך בשר.
ואחר כך - יחתוך בה בשר בבהמה אחת[2], מחמת שהוא טרוד במלאכתו, וישכח ולא יקנח[3]. [4]ואתי לאיחלופי - של חלבים[5] בשל בשר, ויחתוך[6] בלא קינוח, שסבור הוא שהוא סכין של בשר:
השתא נמי מיחלף ליה?
כיון דאצרכינהו תרי, אית ליה היכרא.
היכירא אית ליה - עושה בה סימן:
וא"ר יהודה אמר רב: הטבח צריך שני כלים של מים.
אחד שמדיח בו בשר.
ואחד שמדיח בו חלבים.
וניתקן ליה חדא, ונדיח בו בשר והדר נדיח בו חלבים?
גזירה שמא ידיח חלבים, ואח"כ בשר.
שמא ידיח חלבים - תחלה, ויהיו המים מפוטמות מן השמנונית ע"י שפשוף הידים ואע"ג שהוא צונן. ואחר כך ידבק בדפנות הבשר, ואע"ג שאין נבלע בו נדבק הוא מבחוץ:
השתא נמי מיחלפי ליה?
כיון דאצרכיניה תרתי, אית ליה היכרא.
אמר אמימר משמיה דרב פפא: לא ליסחוף איניש כפלי עילוי בישרא.
לא ליסחוף איניש כפלי - כל הכסלים שחלב הכליות דבוק שם, לא יהא כופה אותם על גבי בשר אחר - שהחלב מוטל על הבשר ומתחמם וזב על הבשר:
דדאיב תרבא, ובלע בישרא.
אי הכי, כי תריצי נמי דאיב תרבא ובלע בשרא?
כי תריצי נמי - כשהן מונחים על הדף כדרכן, החלב למעלה - הא בלעי כפלי גופייהו מחלב הדבוק בהן:
קרמא מפסיק מתתאי.
קרמא - קרום טיל"א:
מפסיק - בין חלב לבשר. והוא אותו קרום שאנו נוטלין מן הכסלים שקורין פלאנק"ש, ועב וחזק הוא. לכך אסור שחלב נבלע בו, אבל אין נבלע כל כך שיהא זב לבשר שתחתיו:
אי הכי,
השוחט בסכין של עובדי כוכבים רב אמר קולף. צריך להעמיד ביודעין בה שהיא בת יומא דאי לאו הכי אמאי קולף לרב הא סתם כלים של עובדי כוכבים אינן בני יומן וגבי עכברא בשיכרא בפרק בתרא דמסכת ע"ז (דף סח:) מסופק ליה לגמרא אם סבר רב נותן טעם לפגם מותר או אסור וראיה דסתם כלי עובדי כוכבים אינן בני יומן משמן של עובדי כוכבים דתנן בפרק אין מעמידין (ע"ז דף לה:) דאסור ומפרש שמואל בגמרא משום דזליפתן של כלים אוסרתן וקאמר דרבי יהודה נשיאה ובית דינו נמנו עליו והתירוהו משום דקסברי נותן טעם לפגם מותר וטעם לפגם דקאמר היינו משום דאינן בני יומן דאין לומר דאפילו הוה השמנונית בעין הוא נותן טעם לפגם בשמן דא"כ קשיא מתני' דהתם דשריא דבש ומפרש בגמרא למאי ניחוש לה אי משום איערובי מסרי סרי ואי משום גיעולי עובדי כוכבים נותן טעם לפגם מותר וגבי שמן אסורה אלא היינו טעמא דגבי דבש אפילו שמנונית בעין נותן טעם בדבש לפגם אבל השמן אין הפגם אלא משום שאינו בן יומו ועוד דמפרש התם טעמא דקורט של חלתית דאסור משום דמפסקי ליה בסכינא אע"ג דנותן טעם לפגם מותר אגב חורפא דחילתית מחליא ליה ומשויא ליה לשבח ואי סתמייהו בני יומא נינהו לא הוה צריך לאותו טעם:
אגב דוחקא דסכינא בלעה. הר' יצחק בר מאיר היה מצריך מתוך כך לאחר שנקרו החלב מן הבהמה לחזור ולקלוף בכל המקומות שחתך בסכין משום דבלע מן החלב אגב דוחקא דסכינא וכן כשמביאין בשר מטבחי עובדי כוכבים מצריך לקלוף בכל מקום שחתך עובד כוכבי' בקופיץ שלו או בסכינו ויש למצוא טעם על המנהג שלנו שנהגו להקל ודילמא בית השחיטה דוקא שרותח קצת מהני דוחקא דסכינא תדע מדדייקינן בסמוך דהתירא נמי קא בלע מאבר מן החי ומשני לאימת קא בלע לכי חיימא כו' והשתא ללישנא דדוחקא דסכינא תקשי ליה הכי דהתירא נמי אגב דוחקא דסכינא קא בלע דלא מצי לשנויי הכי אלא ודאי אגב דוחקא דסכינא נמי לא בלע אלא בסוף השחיטה דחיימא ועוד אמר בפרק כל הבשר (לקמן דף קיא:) צנון שחתכו בסכין של בשר אסור לאוכלו בכותח דאגב חורפא דצנון פליט הסכין ובלע צנון אבל משום דוחקא לא:
סכין טריפה פליגי כו'. משמע דסכין כשרה לכולי עלמא בצונן ' והיינו דוקא לענין לשחוט בה פעם אחרת ואע"פ דמלוכלך הסכין בדם הרבה בלאו הכי יש דם הרבה בבית השחיטה מן הבהמה עצמה ולא בלע ליה משום דטרידי סימנין לפלוט דם אבל לחתוך בה רותח אפילו שחט בה כשרה אסור ואמר בפרק כל הבשר סכין ששחט בה אסור לחתוך בה רותח:
והלכתא אפילו בצונן ואי איכא בליתא דפרסא כו'. והא דבעי בסוף מסכת ע"ז (דף עו: ושם ד"ה אמר) נעיצה י' פעמים בקרקע לחתוך בה צונן בסכין של עובדי כוכבים לא דמי לסכין טריפה דהכא דבאקראי בעלמא אבל בסכין של עובדי כוכבים מתוך שחותכין בו איסור תמיד נדבק בו השמנונית ואין יוצא ממנו בלא נעיצה ור"ת פירש משום דהתם חותך בו איסור רותח אבל הכא קסבר בית השחיטה צונן וקשה לפירושו דבפ' כל הבשר (לקמן דף קיא:) אמר שמואל סכין ששחט בה אסור לחתוך בה רותח ואפילו הדיחה כדמשמע בתר הכי דקאמר לחתוך בה צונן אמרי לה בעי' הדחה פירוש הסכין ולא כפי' הקונטרס דפירש התם דאבשר קאי מדנקט בעיא לשון נקבה ועוד דתקנת סכין אתא לאשמועינן כדקאמר אסור לחתוך בה רותח וכן לחתוך בה צונן אלמא קסבר בית השחיטה רותח אפילו הכי לחתוך בה צונן לא בעי נעיצה ויש לומר שאני התם דליכא איסורא אלא משום דם ודם (צונן) לא בלע כל כך דדם משרק שריק ומכל מקום אסור לחתוך בה רותח או אפילו צונן בלא הדחה או קינוח לאמרי לה דלא בעי הדחה משום שיש רוב דם על הסכין כמו כבדא עילוי בישרא דאסור לכתחלה ולא אמר משרק שריק לפי שיש רוב דם בכבד:
וליתקן חדא ולחתוך בה בשר כו'. ופעם אחרת כשירצה לחזור ולחתוך בשר יהא זכור להכשירה ועל הסכין ששחט בה לא פריך שישחוט והדר יחתוך דסכין ששוחטין בה רגילין לשומרה שלא תתקלקל ולענין שבת נמי אמר דכיתד של מחרישה דמי:
לא ליסחוף איניש כפלי עילוי בישרא. היינו לאחר ניתוח מיד קודם שנצטנן הבשר אבל לאחר שנצטנן אין לחוש כדכתיב (ויקרא ט) וישימו את החלבים על החזות: