צורת הדף

סכין שיש בה פגימות הרבה - תידון כמגירה.

סכין שיש בה פגימות הרבה תידון כמגירה - ואין בה חילוק בין אוגרת למסוכסכת, שאפי' כולם מסוכסכות פסולה. דמסוכסכת היינו שאין לפגימה אלא עוקץ אחד ועוקץ השני הוחלק במשחזת ומכשרינן לה לקמן כי איכא חדא פגימה בשהוליך ולא הביא שלא פגעה השחיטה בעוקץ משהגיע לסימנין: ^[1]והוא דקיימא ארישא דסכינא - שכשהגיע לעוקץ עדיין לא נחתכו העור והבשר שיקרע העוקץ את הסימן בירידתו. אבל כאן שיש פגימות הרבה, אפילו כולן מסוכסכות - עוקץ של פגם הראשון מחליש העור והבשר והפגם השני בא לסימן וקורעו. והא דתנן (לקמן דף יח.) השוחט במגל קציר דרך הליכתה בית הלל מכשירין - מפני שמגל קציר עוקצי הפגימות כפופים מאד מאד ואין קורעים דרך הליכתם כלל. אבל עוקץ שאינו כפוף קורע אפי' בירידתו שהסימן יורד ממנו ונכנס לתוך הפגם. מסוכסכת כשרה וכדמפרש ואזיל:

ושאין בה אלא פגימה אחת: אוגרת - פסולה. מסוכסכת - כשרה.

היכי דמיא אוגרת?

היכי דמיא מסוכסכת?

א"ר אליעזר, אוגרת, משתי רוחות.

משני רוחות - שיש ב' עוקצים לפגם אחד לראשו ואחד לסופו. אוגרת לשון (משלי ו) אגרה בקציר מאכלה^[2] לשון אסיפה שאוגרת הציפורן לתוכה בין ב' עוקציה:

מסוכסכת, מרוח אחת.

מרוח אחת - שאין לפגימה אלא עוקץ אחד והשני הוחלק במשחזת ואינה אוגרת אלא מסוכסכת הסכין והבשר. ולשון סכסוך אנמשלי"ר בלע"ז כמו (ישעיהו יט) וסכסכתי מצרים במצרים:

מאי שנא משתי רוחות, דמורשא קמא מחליש, ומורשא בתרא בזע.

מורשא קמא מחליש - עור ובשר לפני השני והשני בא ופוגע בסימן וקורעו:

מרוח אחת נמי, חורפא דסכינא - מחליש, מורשא בזע?

חורפא דסכינא - קודם שיגיע לפגם:

מחליש - אטינבזש"ט בלע"ז כמו (כתובות דף עז.) חשלי דודי, וכמו דחשלי מינייהו כלי זיין בפ' לפני אידיהן (ע"ז דף טז.) וכל עוקצי הפגם קורעין הן ואין חותכין בין בפוגעו בו ובין כשהוא יורד ממנו כך שמעתי. וכן היא - שהרי שנינו סכין שיש בה פגימות הרבה תידון כמגירה ואפי' מסוכסכות קאמר, מדקמפליג בחדא בין אוגרת למסוכסכת ובטובא לא מפליג. ומשמע אפילו כל עוקציה לצד אחד לצד ראש הסכין והוליך ולא הביא אלמא בירידתו נמי קורע:

דקאים ארישא דסכינא.

דקיימא ארישא דסכינא - שכשהתחיל להוליך לא היה כח לסכין להחליש עד שעבר הפגם ואין כאן ספק שמא נגע העוקץ בסימן:

סוף סוף: כי אזלא מחלשא, כי אתא בזע?

כגון שהוליך ולא הביא.

 

אמר רבא, ג' מדות בסכין:

אוגרת - לא ישחוט. ואם שחט - שחיטתו פסולה.

מסוכסכת - לא ישחוט בה לכתחלה. ואם שחט - שחיטתו כשרה.

שחיטתו כשירה - וכדאוקמא ברישא דסכינא וכשהוליך ולא הביא. ואפ"ה לא ישחוט לכתחלה שמא יוליך ויביא:

עולה ויורד בסכין - שוחט בה לכתחלה.

עולה ויורד - כגון שנפגמה פגם גדול והוחלקו העוקצים במשחזת והוי הסכין נמוך שם:

א"ל רב הונא בריה דרב נחמיה לרב אשי: אמרת לן משמיה דרבא: מסוכסכת - פסולה.

מסוכסכת פסולה - אפי' דיעבד:

והא [תניא] מסוכסכת כשרה?

לא קשיא, כאן שהוליך והביא, כאן שהוליך ולא הביא.

אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי: דמיא לסאסאה, מאי?

דמיא לסאסאה - ארישט"א זקן השבלים שאינו חלק, כך סכין שאין פיה חלק אבל פגם אין לה אשפר"א בלע"ז:

אמר ליה: מאן יהיב לן מבשריה ואכלינן.

 

אמר רב חסדא: מנין לבדיקת סכין מן התורה?

שנאמר (שמואל א יד): "ושחטתם בזה ואכלתם".

ושחטתם בזה - בשאול כתיב. ומדקאמר: בזה - ש"מ סכין בדק להם:

פשיטא? כיון דכי נקב טריפה - בעיא בדיקה?

דכיון דאי נקב - לוושט מיטרפא - פשיטא דבעינן בדיקה, דהא אי איכא פגם נקיב:

לחכם קאמרינן.

והאמר רבי יוחנן: לא אמרו להראות סכין לחכם, אלא מפני כבודו של חכם?

לא אמרו כו' - ואנן מקרא ילפינן לה:

מדרבנן. וקרא אסמכתא בעלמא הוא.

במערבא: בדקי לה בשימשא.

בשימשא - נותנים אותה בשמש ורואין בחודה. מ"ר. לישנא אחרינא הולך ומעמידה בשמש חודה למעלה ומסתכל בצילה של סכין, ואם יש פגם בסכין ניכר הוא בצל שהחמה נכנסה בפגם:

בנהרדעא בדקו לה במיא.

במיא - הופך חודה למטה ומוליכה על פני המים ונוגעה מעט, ואם יש פגם - עוקץ עושה כמין חריץ במים בהליכתה. ל"א הופך חודה למעלה ואוחזה בידו בשיפוע ראשה למטה ומטיף על חודה באצבעו - אם יש שם פגם נופלים שם ואין יכולים לילך עד ראשה. לשון מורי:

רב ששת: בדק לה בריש לישניה.

רב אחא בר יעקב: בדק לה בחוט השערה.

בסורא אמרי: בישרא אכלה - בישרא לבדקה.

בישרא אכלה - היא באה לחתוך בשר, לפיכך עיקר בדיקתה בבשר או בריש לישנא או בבשר אצבעו, אם בשר זה פוגע בפגם כן יפגע בו בשר הסימן, אבל בדבר אחר לא הויא בדיקה שמא דבר קשה עובר על פגם קטן ואינו חוגר או דבר שהוא רך יותר מדאי נכנס לתוך פגם קטן אע"פ שאין פגם לקלקל הסימן:

אמר רב פפא: צריכא בדיקה אבישרא

אבישרא - בשר האצבע:

ואטופרא (ואתלתא רוחתא)^[3].

ואתלתא רוחתא - באמצע חודו ובצדדין שמא נפגם עובי חודה בצידה ונאחז הסימן בעוקץ ונקרע:

אמר ליה רבינא לרב אשי: אמר לן רב סמא בריה דרב משרשיא משמך דאמרת ליה משמיה דרבא: צריכא בדיקה אבישרא ואטופרא ואתלתא רוחתא.

אמר ליה: אבישרא ואטופרא - אמרי, ואתלתא רוחתא - לא אמרי.

איכא דאמרי: אבישרא ואטופרא ואתלתא רוחתא - אמרי. משמיה דרבא - לא אמרי.

 

רבינא ורב אחא בריה דרבא הוו יתבי קמיה דרב אשי - אייתו סכין לקמיה דרב אשי לבדקה.

אמר ליה לרב אחא בריה דרבא: בידקא בדקה אטופרא ואבישרא ואתלתא רוחתא.

אמר ליה יישר.

יישר - יפה עשית:

וכן אמר רב כהנא.

וכן אמר רב כהנא - דכך צריכה: כל היכא דאמר משמיה דפלוני לא שמעה ממנו אלא מאחרים שמע שקבלוה ממנו, כי הא דרב אשי לא ראה את רבא מעולם כדאמר בעשרה יוחסין (קדושין דף עב:): יום שמת רבא נולד רב אשי:

רב יימר אמר: אטופרא ואבישרא צריכא, אתלתא רוחתא לא צריכא.

אתלתא רוחתא לא צריכי - ואם יש שם פגם בצידה לא איכפת לן. דאין צידי הסכין נוגעין בסימן מכיון שחתכו חודה של סכין הוא מתרווח לכאן ולכאן:

מי לא א"ר זירא אמר שמואל: "ליבן סכין ושחט בה - שחיטתו כשרה, שחידודה קודם לליבונה".

שחידודה קודם לליבונה - קודם שיכוינה הסימן בליבון הוא נחתך בחידוד:

וקשיא לן, האיכא צדדין?

הא איכא צדדין - שנכוו בצידי הסכין קודם שתגמר שחיטה, והרי סימני טרפות נולדין בה כיון שהוושט נשרף. ואפ"ה קי"ל כרב אחא ורב כהנא ורב אשי וכולהו אמוראי דאמרי צריכא אבישרא ואטופרא ואתלת רוחתא. ואם שכח ולא בדק קודם שחיטה בודק לאחר שחיטה:

ואמרינן: בית השחיטה מרווח רווח.

הכא נמי: בית השחיטה מרווח רווח.

אמר רב הונא בר רב קטינא אמר רבי שמעון בן לקיש: שלש פגימות הן.

ג' פגימות הן - לשיעור אחד:

פגימת עצם בפסח.

פגימת עצם בפסח - לעבור עליה בלאו: דעצם לא תשברו בו:

פגימת אוזן בבכור.

פגימת אוזן בבכור - להיות בו מום לישחט עליו במדינה. דתנן (בכורות דף לז.): נפגמה אזנו מן הסחוס וה"ה לשאר מומין של פגימה הנזכרים שם. וקמייתא נקט:

פגימת מום בקדשים.

פגימת מום בקדשים - נקבות. כגון חטאת ושלמים שיש בהם פגימות שאינן נוהגות בבכור. וכדתנן התם בבכורות (דף לט:) נפגם הזובן בבכור או הערוה שפת בית הרחם של נקבה במוקדשין. ואיצטריך למנקט הכא לאשמועינן דאע"ג דלא מינכרא ביה פגימה כולי האי אפילו הכי שיעוריה בכדי שתחגור בה צפורן. ואי קשיא לינקט פגימת מום בקדשים וכולן בכלל, דהא בכור בכלל כל הקדשים הוא - אי תנא הכי ה"א ליפסל מהקרבה הוא בכדי חגירת צפורן מיפסלא אבל מום גמור לא הוי לישחט עליו במדינה - דמומין הרבה פוסלין בבהמה ואין הבכור נשחט עליהן. כדתנן (שם דף מא.): ואלו שאין שוחטין עליהם לא במקדש ולא במדינה כו'. ולהכי תנא פגימת אוזן בבכור שהוזכרה בבכורות לענין לישחט במדינה:

ורב חסדא אמר: אף פגימת סכין.

ואידך?

בחולין לא קא מיירי.

וכולן: פגימתן, כדי פגימת המזבח.