צורת הדף

וכמה פגימת המזבח - כדי שתחגור בה צפורן.

שתחגור - אדישטי"ר:

מיתיבי: "כמה פגימת המזבח?

ר' שמעון בן יוחאי אומר: טפח.

ר"א בן יעקב אומר: כזית"?

לא קשיא, הא, בסידא. הא, באבנא.

באבנא - כל דהו, כדכתיב: אבנים שלמות:

אמר רב הונא: האי טבחא דלא סר סכינא קמי חכם, משמתינן ליה.

דלא סר סכינא - שלא הראה סכינו לחכם:

ורבא אמר: מעברינן ליה. 

מעברינן ליה - מאומנותו שלא ימכור בשר עוד:

ומכרזינן אבשריה, דטרפה היא.

ולא פליגי.

כאן - בשנמצאת סכינו יפה.

נמצאת סכינו יפה - משמתינן ליה משום אפקירותא, שהחציף פניו. כדקיימא לן: מנדין על כבוד הרב - בברכות בפ' מי שמתו (דף יט):

כאן - בשלא נמצאת סכינו יפה.

רבינא אמר: היכא דלא נמצאת סכינו יפה - ממסמס ליה בפרתא, 

בפרתא - פרש. פרתא תרגום של פרש:

דאפי' לעובד כוכבים נמי לא מזדבן.

דאפילו לעובדי כוכבים לא מזדבן - והיכא דנמצאת סכינו יפה - מכרזינן עליה דטריפה היא משום קנסא. ולעובדי כוכבים מיהא שבקינן ליה לזבונה:

ההוא טבחא דלא סר סכינו קמיה דרבא בר חיננא.

שמתיה, ועבריה, ואכריז אבשריה דטרפה היא.

שמתיה ועבריה - דקסבר כי אמר רבא: מעברינן ליה אפי' נמצאת סכינו יפה קאמר:

אקלעו מר זוטרא ורב אשי לגביה.

לגביה - דרבא בר חיננא:

אמר להו: ליעיינו רבה במלתיה, 

במילתיה - של טבח זה, אולי תמצאו לו זכות:

דתלו ביה טפלי.

טפלי - בנים קטנים תלויים עליו לזון, וצריך להשתכר. טפלא - תרגום של טף:

בדקה רב אשי לסכיניה ונמצאת יפה, ואכשריה.

ואכשריה - דקסבר הא דאמר רבא מעברינן ליה בשלא נמצאת סכינו יפה קאמר:

אמר ליה מר זוטרא: ולא ליחוש מר לסבא?

לסבא - לרבא בר חיננא שהעבירו ואתה מכשירו:

א"ל שליחותיה קא עבדינן.

שליחותיה קעבדינן - שהרי ציונו למצוא לו זכות ועכשיו שמצינו אין אנו צריכין לחזור ולהימלך בו:

אמר רבה בר הונא: שן תלושה,

שן תלושה - שנתלש הלחי מן האדם או מן הבהמה לאפוקי מחוברת דבעלי חיים:

וצפורן תלושה - מותר לשחוט בה לכתחלה.

והא אנן תנן: "חוץ ממגל קציר, והמגירה, והשינים, והצפורן - מפני שהן חונקין"?

 

שן אשן לא קשיא.

הא בחדא,

בחדא - כשרה. ואע"ג דאין בה רוחב - הא קיימא לן היכא דהוליך והביא אפילו סכין כל שהוא כשרה:

הא בתרתי.

הא בתרתי - דאפי' תלושות מן החי וקבועות בלחי הוו כסכין פגומה, שיש הפרש בין זו לזו:

צפורן אצפורן לא קשיא.

הא בתלושה, הא במחוברת:

מחוברת - לבעלי חיים כרבי דאמר אין שוחטין במחובר:

משנה

השוחט במגל קציר, בדרך הליכתה -

ב"ש פוסלין.

וב"ה מכשירין.

מגל קציר - דרך הליכתה אינה קורעת לבית הלל מפני שראשיה כפופים מאד:

ואם החליקו שיניה, הרי היא כסכין:

גמרא א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: אף כשהכשירו ב"ה לא הכשירו אלא לטהרה מידי נבילה.

אבל באכילה אסורה.

אבל באכילה אסורה - גזירה הולכה אטו הובאה:

א"ר אשי: דיקא נמי, דקתני: "ב"ש פוסלין, וב"ה מכשירין".

ולא קתני: "ב"ש אוסרין וב"ה מתירין".

איסור והיתר - שייך לענין אכילה:

וליטעמיך, ליתני: ב"ש מטמאין, וב"ה מטהרין?

אלא: פוסלין ומכשירין, ואוסרין ומתירין - חדא מילתא היא:

אלא פוסלין ומכשירין כו' - ולשון פסול והכשר אשחיטה קאי: לבית שמאי פסולה שחיטתו ונבלה היא. ולב"ה: שחיטתו כשרה אף באכילה. ולא תידוק מינה סייעתא לרבי יוחנן. ומיהו דר' יוחנן איתא - דגמרא גמיר ליה מרבו:

משנה

השוחט מתוך הטבעת, 

השוחט מתוך הטבעת - בטבעת גדולה שהיא עליונה לכולן קאמר שאין טבעת למעלה הימנה:

ושייר בה מלא החוט על פני כולה - שחיטתו כשרה.

ושייר בה מלא החוט על פני כולה - לצד הראש שלא הטה לסכין לצאת מן הטבעת לצד הראש עד שגמר כל הטבעת כולה כשרה:

מלא החוט - כלומר כל דהו. אבל אם קודם שגמר את כולה הגרים את הסכין לצד הראש ויצא מן הטבעת וגמר את השחיטה למעלה מן הטבעת שאינו מקום שחיטה, שהיא הגרמה שנאמרה למשה מסיני - אע"פ שנשחט רוב הקנה במקום שחיטה פסלי רבנן, הואיל וגמרו בפסול:

ר' יוסי בר' יהודה אומר: מלא חוט על פני רובה:

רבי יוסי בר' יהודה אומר מלא החוט על פני רובה - אם שייר בה מלא חוט השערה מן הטבעת לצד הראש על פני רוב הטבעת, כלומר שחתך רוב הקנה בתוך הטבעת, ובמיעוטה הגרים ויצא ממנו לצד הראש וגמר השחיטה למעלה הימנה - כשרה. דברובא איתכשרת לה שחיטה, ואידך כי קשחיט מחתך בשר בעלמא הוא. ואית דמפרשי דבכל הטבעות חשיב הגרמה לרבנן ולר' יוסי - דכיון שהתחיל לשחוט בתוך הטבעת צריך שיגמור כל השחיטה לתוכה לרבנן או רובא לר' יוסי. ואינו כן דבהדיא תניא בתוספתא דאין חילוק מקום בתוך הקנה בין תוך הטבעת לאויר שבין טבעת לטבעת. ופלוגתייהו בטבעת הגדולה - לפי שאין מקום שחיטה למעלה הימנה. דהכי תניא בתוספתא (פ"א) מצות שחיטה מן הטבעת ועד הריאה, ומוגרמת פסולה כו' משם ולמעלה. ורבי חנינא בן אנטיגנוס מכשיר. שייר בה כחוט סמוך לראש מוקף את כולה - כשרה. ור' יוסי ברבי יהודה אומר אם היה רובה מוקף כלבנה - כשרה. ומדקתני מן הטבעת ועד הריאה ש"מ בטבעת גדולה שהיא ראשונה קאמר. והא דקרי ליה טבעת סתמא - משום דאין בכל הקנה טבעת גמורה אלא היא, שאינן שלמות אלא רצועות בשר מהלכות לארכו של קנה ומחברים ראשי הטבעות. מדקתני: סמוך לראש - ש"מ דלא חייש אי נפיק מינה ולמטה אלא ממנה ולמעלה משום דלאו מקום שחיטה הוא:

גמרא

רב ושמואל דאמרי תרוייהו: הלכה כר' יוסי בר' יהודה.

הלכה כרבי יוסי ברבי יהודה - דרובא ככולה:

ואף ר' יוסי בר' יהודה לא אמר 

ואף ר' יוסי ברבי יהודה לא אמר - כלומר אע"ג דלר' יוסי רובא ככולה: לא אמר שתהא שחיטתו כשרה בתוך הטבעת:

אלא בטבעת הגדולה, הואיל ומקפת את כל הקנה, 

אלא בטבעת גדולה שמקפת את כל הקנה - הלכך חשיבא קנה:

אבל בשאר טבעות - לא.

אבל בשאר טבעות - אין שחיטתו כשרה בתוכן כלל אלא בין טבעת לטבעת. דכיון שאין מקיפין את כל הקנה כדפרישית שרצועת הבשר מחברתן לאו קנה נינהו, ואע"ג דמקיפין רובא. דכי אית ליה לרבי יוסי רובו ככולו ה"מ במקום שחיטה ושחט רובא - להא מילתא אמרינן רובא ככולה, אבל לשוויה מקום כשר לשחיטה משום האי טעמא - לא אמרינן רובא ככולה. טבעת לא איקרי קנה מדקאמר: שאין מקיפין את כל הקנה ש"מ קרום שבתוך הטבעת המכסה אותו מבפנים מיקרי קנה:

ובשאר טבעות לא?

והתניא: "רבי יוסי ברבי יהודה אומר:

_________________________________________

תוספות

וכמה פגימת המזבח כדי שתחגור בה צפורן - וא"ת והיאך בנו המזבח דאנה ימצאו אבנים בלא פגימה? ואם יחליקו בברזל איכא איסורא ד"לא תניף עליהן ברזל"?

וליכא למימר נמי ע"י שמיר. דע"כ ע"י שמיר נמי לא יהיו חלקות שלא תחגור בהן הצפורן?

מדאמר במסכת ע"ז פרק רבי ישמעאל (דף נב:) גבי אבני מזבח ששקצום אנשי יין וגנזום בית חשמונאי "היכי נעביד? נתברינהו? "אבנים שלימות" אמר רחמנא? נינסרינהו? פירוש, לעשות בלא פגימה "לא תניף עליהן ברזל", אמר רחמנא?"

והשתא ליעבדינהו ע"י שמיר?

אלא ודאי שמיר אין עושה אותם חלקות שלא תחגור בהן הצפורן?

ויש לומר דבפרק איזהו מקומן (זבחים דף נד.) משמע שבנו אותם באבנים קטנות חלקות שלא היה בהם שום פגימה/ כגון חלוקי אבנים של נחל.

ומיהא קשה דגבי בית המקדש כתיב (נמי) "אבן שלמה מסע נבנה", וקאמר ר' יהודה בפרק עגלה ערופה (סוטה דף מח:) דבית המקדש נבנה ע"י שמיר?:

הא בתלושה הא במחוברת - גבי שן ה"מ לשנויי הכי' אלא משום דבמתני' תני והשינים דמשמע תרי משום הכי נמי מוקי לה בתלושים ופסולין מפני שהם חונקים:

ולא קתני אוסרין ומתירין - בכמה דוכתי קתני כשר ושריא באכילה אלא הכא שאני דאיכא למיטעי:

אבל בשאר טבעות לא - פירש בקונטרס דאין שחיטה כשירה בהן כלל אלא בין הטבעות. ולא אמר ר' יוסי רובו ככולו אלא במקום שחיטה. אבל לשוויי מקום שחיטה לא אמרינן רובו ככולו. והשתא כל שכן לרבנן שאין השחיטה כשרה בשאר הטבעות לפירושו.

ומה שאין אנו נזהרין עכשיו לשחוט בתוך הטבעות, משום דאין הלכה כן. כדפי' בקונטרס.

וברייתא דתוספתא שהביא בקונטרס, דקתני מצות שחיטה מן הטבעת עד הריאה צריך לאוקומי כר' יוסי ברבי יהודה. דמסקינן בסמוך דבשאר נמי מכשיר.

אי נמי מטבעת הגדולה עד כנפי הריאה במקום קנה קאמר. ובתוך שאר טבעות לא איקרי קנה כדפי' בקונטרס.

ומסיפא דקתני שייר בה כחוט סמוך לראש מוקף את כולה כשרה ומדקדק בקונטרס מדקתני סמוך לראש משם דאע"ג דאפשר דיפסל נמי לצד מטה אם היה יוצא מטבעת הגדולה והיה נכנס בשאר טבעות.

מ"מ אין צריך לשייר אלא מלא החוט כלפי מטה דאדרבה טוב הוא שלא היה כלל בתוך הטבעות אלא בין טבעת לטבעת.

ומ"מ דחוק הוא לפי' הקונטרס.

ונראה לפרש דהכי קאמר, דאף רבי יוסי ברבי יהודה לא אמר דמהני שיור מלא החוט על פני רובה אלא בטבעת הגדולה לא מהני, דברובה יש רוב קנה דהא מקפת כל הקנה, אבל בשאר טבעות לא מהני רובה, דאין ברוב שלהם רוב הקנה שהרי אין מקיפין כל הקנה: