והלכתא. משיפוי כובע ולמטה - כשרה.
והלכתא משיפוי כובע ולמטה כשרה - קודם שיתחיל הכובע לשפע ולעלות כשרה, משם ולהלן טרפה:
והיינו, ד"שייר בחיטי".
והיינו דשייר בחיטי - כלומר כמ"ד שייר בחיטי - כשרה:
רב נחמן אכשר: משיפוי כובע ולמטה.
אמר ליה רב חנן בר רב קטינא לרב נחמן: כמאן?
לא כרבנן, ולא כרבי יוסי ברבי יהודה?
לא כרבנן ולא כר' יוסי - דאפי' ר' יוסי לא מכשר אלא היכא דהואי רובא דשחיטה בתוך הטבעת, אבל כולה למעלה מטבעת הגדולה - מודה דפסולה. והא כולה למעלה מן הטבעת היא:
אמר ליה: אנא לא חילק ידענא, ולא בילק ידענא,
לא חילק ידענא ולא בילק ידענא - לא כרבנן שמעתי דמיירי במחלק טבעת לשנים, ולא כר' יוסי שמעתי דמיירי במבלק הסימנין, דקרניי"ר בלעז. לשון מבולקה. כך שמעתי. אבל ראיתי בחלק (סנהדרין דף צח) עתידים ישראל דאכלי שני משיח, ופרכינן פשיטא אלא מאן אכיל להו, אטו חילק ובילק אכלי ליה. ולפי הדברים לישנא בעלמא הוא:
אנא שמעתא ידענא.
שמעתא - דאמוראי ידענא, דמכשרי למעלה מן הטבעת ובלבד שיהא משיפוי כובע ולמטה. והני אמוראי סמכי אדרבי חנינא בן אנטיגנוס שחלק על רבנן ורבי יוסי ומכשר מוגרמת דידהו:
דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן, ואמרי לה א"ר אבא בר זבדא א"ר חנינא, ואמרי לה א"ר יעקב בר אידי א"ר יהושע בן לוי: משיפוי כובע ולמטה - כשרה.
ואריב"ל: מוגרמת דרבנן, כשרה לרבי יוסי בר' יהודה.
מוגרמת דרבנן - שהגרים מיעוט הקנה לאחר ששחט רובה:
ודרבי יוסי ברבי יהודה, כשרה לרבי חנינא בן אנטיגנוס.
מוגרמת דר' יוסי - ששחט רובה למעלה מן הטבעת או כולה:
פשיטא?
מהו דתימא ר"ח בן אנטיגנוס
מהו דתימא רבי חנינא - דמכשיר:
אדרבנן קאי
אמוגרמת דרבנן קאי - אבל היכא דכולה למעלה מן טבעת פסולה קמ"ל:
קא משמע לן.
ואימא ה"נ?
א"כ: "העיד עליה" מיבעי ליה.
א"כ העיד עליה מיבעיא ליה - דמשמע דאסתמא דלעיל מיניה קאי. דקתני מוגרמת פסולה ורבנן היא, העיד עליה רבי חנינא כו'. ומדמהדר ונקט על מוגרמת[1] ש"מ אתרוייהו מוגרמת דלעיל מיניה קאי. והכי קאמר לא מיבעיא מוגרמת דרבנן דרובה בטבעת כשרה אלא אף מוגרמת דר' יוסי דכולה למעלה מן הטבעת כשרה:
והלכתא כר' חנינא בן אנטיגנוס.
דקאי רב נחמן כוותיה.
דקאי רב נחמן כוותיה - דאכשר משיפוי כובע ולמטה כדאמרן:
אמר רב הונא אמר רב אסי: מחלוקת
מחלוקת - דרבנן ורבי יוסי:
בששחט שני שליש, והגרים שליש.
בששחט - תחלה בתוך הטבעת שני שליש הגרגרת דהיינו מלא החוט של רובה אח"כ הגרים שליש האחרון:
דרבנן סברי: כולה שחיטה בעינן בטבעת גדולה.
כולה שחיטה בעינן בטבעת הגדולה - כלומר במקום הראוי לשחיטה וכ"ש למטה הימנה:
ורבי יוסי ברבי יהודה סבר, רובו ככולו.
רובו ככולו - וגמרה לה שחיטה ברובה ומכאן ואילך מחתך בבשר שחוטה בעלמא הוא:
אבל הגרים שליש ושחט שני שליש
אבל הגרים שליש - תחלה שהתחיל לשחוט למעלה מן הטבעת ושחט רוב אחרון במקום שחיטה:
- דברי הכל פסולה.
פסולה - אפי' לרבי יוסי דיציאת חיותא של בהמה ברוב סימן הוא וכשנחתך רוב הסימן לא נחתך אותו הרוב בשחיטה:
דכי נפקא חיותא, בעינן רובא בשחיטה, וליכא.
בעינן רובא בשחיטה - כלומר ההוא רובא דמפיק חיותא ביה בעינן בשחיטה:
א"ל רב חסדא: אדרבה, לימא מר איפכא?
מחלוקת כשהגרים שליש, ושחט שני שליש.
דרבי יוסי ברבי יהודה סבר, מידי דהוה אחצי קנה פגום.
מידי דהוה אחצי קנה פגום - דאמר לקמן (דף כט) הרי שהיה חצי קנה פגום מאליו והוסיף עליו כל שהוא וגמרו - שחיטתו כשרה, ואע"ג דכי נפקא חיותא לאו רובא בשחיטה. והאי הגרמה דמיעוטא נמי כפגימה בעלמא הוא וכי מוסיף עליה ושחט רובא לא מיפסלא. ומיהו הכא בתוספת כל שהו לא סגי ליה דלא מצטרפא הגרמה לאכשורי לשחיטה הואיל ולאו מקום שחיטה הוא:
ורבנן: התם מקום שחיטה הכא לאו מקום שחיטה.
ורבנן - התם ההוא פגם במקום שחיטה הוא וכיון דאין טרפות בקנה עד שתפסק רובא כדאמרינן באלו טרפות (לקמן דף מד) - הויין לה כמי שלא נפגמה ואע"ג דכי נפקא ליה חיותא לאו כוליה רובא בשחיטה נפק - מיהו במקום שחיטה מיהא נפקא כוליה חיותא. אבל הגרמה לאו שחיטה הוא ולאו מקום שחיטה הוא וכי נפקא חיותא ברוב הראשון של סימן, בפסולא נפק דשלא במקום שחיטה הואי פלגא דמיפק חיותא:
אבל שחט שני שליש, והגרים שליש - דברי הכל כשרה?
דהא תנן,
דהא תנן - בפ' ב' (לקמן דף כז):
"רובו של אחד, כמוהו".
רובו של אחד כמוהו - ואם לא שחט אלא רוב הסימן והלך לו כשרה אלמא רובא ככולה ולענין הגרמה נמי הא אתכשר ברובו. ומתני' דקתני מלא החוט על פני כולה למעוטי הגרים שליש תחלה קאתי ולא למעוטי היכא דהגרמה בסוף:
א"ל רב יוסף: מאן נימא לן דההוא רובא דהתם לאו רבי יוסי ברבי יהודה קתני לה. דלמא רבי יוסי בר' יהודה קתני לה.
אמר ליה אביי, אטו כל רובי דעלמא, רבי יוסי ברבי יהודה קתני להו?
אמר ליה, אנא רובא דשחיטה קאמינא. דשמענא להו דפליגי.
אנא רובא דשחיטה קאמינא - כל תנא דאזיל בשחיטה בתר רובא קאמינא דרבי יוסי ברבי יהודה היא ולאו רבנן דהא שמעינן להו דפליגי בה ואמרי דלא אזלינן בשחיטה בתר רובא:
לישנא אחרינא אמרי לה.
אמר רב הונא אמר רב אסי: מחלוקת שהגרים שליש, ושחט שני שליש.
דרבי יוסי בר ר' יהודה סבר: מידי דהוה אחצי קנה פגום.
ורבנן: התם מקום שחיטה, הכא, לאו מקום שחיטה.
אבל שחט שני שליש, והגרים שליש - דברי הכל כשרה.
דהא תנן: "רובו של אחד, כמוהו".
מתקיף לה רב חסדא, מאן לימא לן דההוא רובא דהתם לאו רבי יוסי ברבי יהודה קתני לה?! דלמא רבי יוסי ברבי יהודה קתני לה?
א"ל רב יוסף: אטו כל רובי דעלמא רבי יוסי ברבי יהודה קתני להו?
אמר ליה: אנא רובא דשחיטה קאמינא. דשמענא להו דפליגי.
הגרים שליש, ושחט שליש, והגרים שליש.
רב הונא אמר רב: כשרה.
רב יהודה אמר רב: טרפה.
רב הונא אמר רב כשרה - כי נפקא חיותא, בשחיטה קא נפקא.
מיפק חיותא - שליש אמצעי ברוב סימן הוא:
רב יהודה אמר רב: טרפה - בעינן רובא בשחיטה, וליכא.
ה"ג רב יהודה אמר רב טרפה בעינן רובא בשחיטה - ולא גרסינן כי נפקא חיותא בעינן רובא בשחיטה, דהא רב יהודה לאו במיפק חיותא תלי טעמא דקאמר בסיפא שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש - כשרה הואיל ורובא בשחיטה, ואף על גב דרובא קמא דהוא מיפק חיותא לאו בשחיטה הוא:
שחט שליש, והגרים שליש, ושחט שליש.
רב יהודה אמר רב: כשרה.
אתו שיילוה לרב הונא.
אמר להו: טרפה.
אתו שיילוה לרב הונא אמר להו טרפה - מסברא דנפשיה אמרה ולאו משמיה דרב מדלא קאמר להו הכי קאמר רב טרפה ורב יהודה אמרה משמיה דרב:
שמע רב יהודה - איקפד.
אמר, טריפנא - ומכשר.
ומכשרנא, טריף!
אמר רב הונא: שפיר קא מיקפד.
חדא: איהו שמיע ליה מיניה דרב, ואנא לא שמיע לי.
ועוד: האיכא רובא בשחיטה.
א"ל רב חסדא: לא תהדר בך
_________________________________________
תוספוס
אמר רב הונא אמר רב אסי - היינו רב אסי חברו של רב כהנא שהיו גדולים, דלסבריה דרב לא היו צריכין.
אבל רב אסי, לאו היינו רב אסי דקטן מרב הונא היה, כדאמרי' בהניזקין (גיטין נט:) רבי אמי ורב אסי כהני חשיבי דארעא דישראל מיכף כייפי ליה לרב הונא:
דילמא רבי יוסי ברבי יהודה היא - תימה דלא משני רובו של אחד היינו וושט ומאי אחד מיוחד שבסימנים כרב אדא בר אהבה דלקמן בפ"ב (דף כח.)?
ושמא רבנן דרבי יוסי ברבי יהודה פליגי בוושט כמו בקנה:
הגרים שליש ושחט שליש כו' רב הונא אמר רב כשרה - והא דפסיל רב הונא לעיל הגרים שליש ושחט שני שליש?
התם משמיה דרב אסי והכא משמיה דרב: