צורת הדף

ופדר קמא דכתב רחמנא למה לי?

ופדר קמא למה לי - בשלמא ראש איצטריך לרבויי משום שכבר הותז אלא הפדר למה לי:

מיבעי ליה לכדתניא: כיצד הוא עושה חופה את הפדר על בית השחיטה ומעלהו.

וזהו דרך כבוד של מעלה.

דרך כבוד - שכשמקריב הראש חופה הפדר על מקום חתך מפני שמלוכלך בדם:

והאי תנא מייתי לה מהכא

מייתי לה מהכא - שחיטה מן הצואר:

דתניא (ויקרא יא): זאת תורת הבהמה והעוף.

וזאת תורת הבהמה - לעיל מיניה איירי בטומאת נבילות:

וכי באיזו תורה שוותה בהמה לעוף ועוף לבהמה?

בהמה מטמאה במגע ובמשא עוף אינו מטמא במגע ובמשא.

עוף אינו מטמא במגע ובמשא - דכתיב לטמאה בה אין לך אלא מה שאמור בה לא יאכל לטמאה בה:

עוף מטמא בגדים אבית הבליעה בהמה אינה מטמאה בגדים אבית הבליעה.

בהמה אינה מטמאה בבית הבליעה - אם תחבה לו חברו דתניא יכול תהא נבלת בהמה מטמאה בבית הבליעה ת"ל לא יאכל לטמאה מי שאין לה טומאה אלא דרך אכילתה יצתה זו שיש לה טומאה קודם שיאכלנו:

באיזו תורה שוותה בהמה לעוף ועוף לבהמה לומר לך מה בהמה בשחיטה אף עוף בשחיטה.

מה בהמה בשחיטה - יוצאה מידי נבלה דכתיב (ויקרא א) ושחט את בן הבקר:

אי מה להלן ברוב שנים אף כאן ברוב שנים

אי מה בהמה ברוב שנים - מדאצטריך לעיל לרבות את הראש שכבר הותז, דאי בסימן אחד לאו הותז קריא ליה ולא איצטריך לרבוייה:

ת"ל: זאת.

זאת - מיעוטא הוא:

ר' אליעזר אומר: באיזו תורה שוותה בהמה לעוף ועוף לבהמה לומר לך מה עוף הכשרו מן הצואר

מה עוף הכשרו מן הצואר - מליקתו:

אף בהמה הכשרה מן הצואר

אף בהמה הכשרה מן הצואר - שחיטתה והיינו דאמרן ותנא מייתי לה מהכא:

אי מה להלן ממול עורף אף כאן ממול עורף?

ת"ל (ויקרא ה): ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל - ראשו של זה ממול עורף ואין ראשו של אחר ממול עורף.

ור' אליעזר האי: זאת - מאי עביד ליה

זאת מאי עביד ליה - כיון דעוף לאו מבהמה יליף אלא בהמה מעוף ילפא - מיעוטא מאי ניהו:

אי לאו זאת הוה אמינא מה עוף בסימן אחד

בסימן אחד - דכתיב (שם ה) בחטאת ולא יבדיל, זאת ממעט שלא לכל דבריהם הוקשו אלא לדבר אחד:

אף בהמה בסימן אחד - כתב רחמנא זאת.

תני בר קפרא: זאת תורת הבהמה והעוף

הבהמה והעוף - וכל נפש חיה הרומשת במים דגים:

- הטיל הכתוב לעוף בין בהמה לדגים.

לחייבו בשני סימנין 

לחייבו בשני סימנים - כבהמה דנפקא לן ממנין לרבות את הראש שכבר הותז:

אי אפשר - שכבר הוקש לדגים.

אי אפשר שכבר הוקשו לדגים - דלאו בני שחיטה נינהו כדלקמן:

לפוטרו בלא כלום אי אפשר - שכבר הוקש לבהמה.

הא כיצד? הכשרו בסימן אחד.

דגים דלאו בני שחיטה נינהו מנלן?

אילימא משום דכתיב (במדבר יא): הצאן ובקר ישחט להם אם את כל דגי הים יאסף להם -

באסיפה בעלמא סגי להו.

אלא מעתה גבי שליו דכתיב (במדבר יא): ויאספו את השליו הכי נמי דלאו בשחיטה? והא אמרת לפוטרו בולא כלום אי אפשר שכבר הוקש לבהמה?

התם לא כתיבא אסיפה במקום שחיטה דאחריני, הכא כתיבא אסיפה במקום שחיטה דאחריני:

הכא כתיבא אסיפה - דידהו אצל שחיטת בהמה ומדשני בדיבוריה וכתיב בהו אסיפה ש"מ דוקא הוא:

 

דרש עובר גלילאה: בהמה שנבראת מן היבשה -

מן היבשה - לפיכך יש לו חיות בריא וחזק:

הכשרה בשני סימנים.

דגים שנבראו מן המים - הכשירן בולא כלום.

עוף שנברא מן הרקק

רקק - גרביל"א שיש בה מים ויבשה:

הכשרו בסימן אחד.

אמר רב שמואל קפוטקאה: תדע

תדע - שמן הרקק נבראו:

שהרי עופות יש להן קשקשת ברגליהם כדגים:

ועוד שאלו

ועוד שאלו - קונטריקון ההגמון את רבן גמליאל שאלות הרבה' והן בבכורות (דף ה.) וגם זאת שאלו. והכא תניי' משום גררא דעופות:

כתוב אחד אומר (בראשית א): ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף.

שרץ נפש חיה ועוף - אלמא ממיא איתבריאו עופות:

אלמא ממיא איברו.

וכתיב (בראשית ב): ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים אלמא מארעא איברו?

אמר לו מן הרקק נבראו.

ראה תלמידיו מסתכלים זה בזה

אמר להם קשה בעיניכם שדחיתי את אויבי בקש.

מן המים נבראו^[1] ולמה הביאן אל האדם

ולמה הביאן אל האדם - ר"ג קאמר לה כלומר ולמה נכתבו כאן משום קריאת שם:

- לקרות להן שם

לקרות להם שם - והכי קאמר: ויצר מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים לראות מה יקרא לו ולא איצירה קאי:

ויש אומרים בלשון אחר אמר לאותו הגמון, ובלשון הראשון אמר להן לתלמידיו, משום דכתיב: על ויצר.

משום דכתיב - ואת כל עוף השמים על ויצר דמשמע דאיצירה נמי קאי. לישנא אחרינא משום דכתיב על כלומר מקרא קמא גופיה משתמע דמן הארץ נבראו דכתיב על הארץ דמשמע דמינה איתבריאו וכתיב נמי בקרא בתרא ויצר מן האדמה. זה שמעתי וראשון נראה בעיני:

אמר רב יהודה משום ר' יצחק בן פנחס: אין שחיטה לעוף מן התורה.

אין שחיטה לעוף מן התורה - והיקשא דזאת תורת לאקושי בהמה למליקת העוף שתהא שחיטתה מן הצואר כדאמרינן לעיל. ואפילו מתורה שבעל פה מהלכה למשה מסיני - אין לו אלא מדברי סופרים. ואין נבלת עוף קרויה נבלה אלא אם כן מתה מאליה או הרגה במכה שלא על ידי סימנים, אבל נחירה או עיקור סימנין כשר בו:

שנאמר: ושפך - בשפיכה בעלמא סגי.

א"ה חיה נמי?

חיה נמי - דהא חיה נמי בהאי קרא כתיבא:

איתקש לפסולי המוקדשין.

לפסולי המוקדשין - כדאמרינן לקמן בשמעתין מקיש צבי ואיל לפסולי המוקדשין:

עוף נמי איתקש לבהמה,

איתקש לבהמה - ונימא אין היקש למחצה:

דכתיב: זאת תורת הבהמה והעוף?

הא כתיב: (ויקרא יז) ושפך את דמו.

ומאי חזית דשדייה ליה על עוף, שדייה אחיה?

מסתברא משום דסליק מיניה.

דסליק מיניה - או עוף אשר יאכל ושפך את דמו:

מיתיבי: השוחט ונתנבלה בידו

ונתנבלה בידו - שלא מדעת:

הנוחר והמעקר

הנוחר והמעקר - מדעת:

- פטור מלכסות.

פטור מלכסות - דאשר יאכל כתיב (ויקרא יז):

ואי אמרת אין שחיטה לעוף מן התורהף נחירתו זו היא שחיטתו, ליבעי כסוי?

ליבעי כסוי - דהא כתיבא כסוי אנחירה דידיה ומהיכי תיתי למיפטריה:

מי סברת בעוף לא בחיה.

מי סברת בעוף - קאי בחיה קאי דכסוי דידה כי כתיב אהכשרה כתיב והכשרה דידה שחיטה היא:

ת"ש השוחט

השוחט - דבר הצריך כסוי:

וצריך לדם

וצריך לדם - כדמפרש:

חייב לכסות

חייב לכסות - על כרחו ושוב לא יראה למלאכה:

כיצד הוא עושה

או נוחרו או עוקרו