צורת הדף

לספק דרוסה.

לספק דרוסה - כגון הנך דאיכא למיחש להו כדלקמן איהו קשתיק ואינהו קא מקרקרן ואמרינן לקמן (דף נג:) דרוסה שאמרו צריכה בדיקה ואינה אסורה עד שיאדים כנגד החלל ובסימנים עד שיאדימו הסימנים עצמן ולא שניקב אלא שהארס מאדים הסימן ומחלחל ויורד לחללו ובוושט אינו ניכר האדמימות אלא מבפנים שהעור לבן:

ההיא ספק דרוסה דאתאי לקמיה דרבה.

ההיא ספק דרוסה וכו' - אם עוף היה בודק הקנה תחלה כדאמרינן בפרק שני (לעיל כח.) ושחט הקנה והכשירו ואח"כ בדק הוושט ואם בהמה היא נמי אית בה תקנתא דבשלמא גבי נקב איכא למימר דילמא במקום נקב שחט אבל גבי דרוסה כיון דמקומו מאדים אפילו שחט בו יש היכר במשהו:

הוה קא בדיק ליה רבה לוושט מאבראי.

אמר ליה אביי, והא מר הוא דאמר, "וושט אין לו בדיקה אלא מבפנים"?

אפכיה רבה, ובדקיה, ואישתכח עליה תרי קורטי דמא,

קורטי דמא - שחילחל הארס ונכנס:

וטרפה.

ורבה נמי, לחדודי לאביי הוא דבעי.

לחדודי לאביי - כדי שישאל:

אמר עולא, ישב לו קוץ בוושט,

ישב לו קוץ - כגון שאכל קוץ ונתחב לתוך הוושט ואינו נראה נקובתו מבחוץ וקורט דם אין בה בפנים:

אין חוששין שמא הבריא.

אין חוששין - שמא נקב היה והבריא והוה קרום שעלה מחמת מכה בוושט ואינו קרום ואני שמעתי והבריא לשון ניקב כמו וברא אותם בחרבותם (יחזקאל כג):

ולעולא מ"ש מספק דרוסה?

מאי שנא מספק דרוסה - דמשום דעל אריא בינייהו אמרינן שמא דרס ומצרכינן ליה בדיקה והכא לא אפשר למיבדקה דנקב משהו בעור חיצון של וושט לא מינכר:

קסבר עולא אין חוששין לספק דרוסה.

קסבר אין חוששין לספק דרוסה - דפלוגתא דרב ושמואל היא בפרקין (דף נג.):

ומאי שנא משתי חתיכות,

משתי חתיכות - שאם אכל אחת מהן ואינו יודע איזו היא דמביא אשם תלוי על הספק:

אחת של חלב ואחת של שומן?

התם איתחזק איסורא.

הכא לא איתחזק איסורא - שישיבת קוץ בלא נקיבה אין כלום:

ומאי שנא מהשוחט בסכין ונמצאת פגומה?

השוחט בסכין בדוקה - דלא איתחזק איסורא קודם שחיטה:

התם איתייליד לה ריעותא בסכין.

איתיליד ריעותא - ואי לא איתחזק ברישא הא איתיליד לבסוף. אתחזק שייך למימר במידי דמעיקרא איתייליד שייך למימר במידי דלבסוף:

ומאי שנא מספק טומאה ברשות היחיד דספקו טמא?

וליטעמיך נידמייה לספק טומאה ברשות הרבים דספקו טהור?

אלא התם הלכתא גמירי לה מסוטה.

ה"ג אלא התם הילכתא גמירי לה מסוטה - בין לענין טומאה ובין לענין טהרה ואין טעם בדבר ולא גמרינן מינה דהכי גמירי לה מסוטה במסכת סוטה (דף כח:) ובפ"ק דנדה (דף ג.) דמה סוטה סתירתה ברשות היחיד ואסורה מספק אף ספק טומאה ברה"י ספקו טמא:

יתיב ההוא מרבנן קמיה דרב כהנא ויתיב וקאמר, "נמצאת" אתמר.

נמצאת איתמר - בלא תחיבה:

אבל ישב, חיישינן.

חיישינן - שמא ב' העורות ניקבו והבריא החיצון:

אמר להו רב כהנא: לא תציתו ליה. "ישב" איתמר.

אבל נמצאת לא איצטריך ליה לעולא, דכולהו חיוי ברייתא,

ברייתא - הרועות באפר וביערים:

קוצי אכלן.

איתמר: תורבץ הוושט.

תורבץ הוושט - מקום דבוקו בלחי:

רב אמר, במשהו.

במשהו - אם ניקב שם:

ושמואל אמר, ברובו.

רב אמר במשהו - מקום שחיטה הוא.

מקום השחיטה הוא - ואם שחט שם כשרה הלכך דינו כוושט. וכי גמירי הגרמה בקנה הוא דגמירי אבל בוושט לא שייכא הגרמה:

ושמואל אמר ברובו, לאו מקום שחיטה הוא.

הי ניהו תורבץ הוושט?

אמר מרי בר מר עוקבא אמר שמואל: כל שחותכו ומרחיב, זה הוא תורבץ הוושט.

ומרחיב - נפתח פי הנקב כמין פי אמתחת והאי מרחיב לא אחתך קאי אלא אעוגל פי חלל הוושט:

חותכו, ועומד במקומו

חותכו ועומד במקומו - שהוושט רך הוא וכשחותכין אותו אינו מרחיב אבל לצד הראש הוא מתקשה דדיי"ש בלע"ז:

- זהו וושט עצמו.

אמר להו רב פפי, מר לא אמר הכי.

מר לא אמר הכי - רבי אינו אומר כן:

ומנו?

רב ביבי בר אביי.

אלא כל שחותכו ועומד במקומו, זה תורבץ הוושט.

אלא איזהו וושט עצמו?

כל שחותכו וכויץ.

וכויץ - רטי"ש ונכפל פי הנקב בצד חללו ונסתם עוגל פי החלל:

start here

^[1]יונה אמר: ^[2]זירא: מבלעתא

מבלעתא - מקום בית הבליעה קרוי תורבץ סמוך לראש הנקב מאד:

וכמה?

אמר רב אויא פחות משערתא,

פחות משערתא - מאורך שעורה:

ועדיף מחיטתא.

ההוא תורא דהוה לבני רב עוקבא,

דאתחיל ביה

דאתחיל ביה - שחיטה משהו:

שחיטה בתורבץ הוושט, וגמר בוושט.

אמר רבא: רמינא עליה חומרי דרב, וחומרי דשמואל, וטריפנא ליה.

חומרי דרב: דאמר רב, במשהו.

דאמר במשהו - והאי לאו מקום שחיטה הוא:

והאמר רב, מקום שחיטה הוא?

כשמואל. דאמר, לאו מקום שחיטה הוא.

כשמואל - והוי נקב:

אי שמואל, האמר, ברובו?

כרב. דאמר, במשהו.

איגלגל מילתא, מטאי לקמיה דר' אבא.

אמר להו, תורא, בין לרב בין לשמואל, שרי.

בין לרב ובין לשמואל מישרא שרי - לרב מקום שחיטה הוא ושחיטה מעלייתא היא. ולשמואל דאמר נקב הוא דאמר נקובתו ברובו:

זילו אמרו ליה לבריה דרב יוסף בר חמא,

רבא בריה דרב בר יוסף - בר חייא^[3] הוא. והוא רבא דכולי גמרא בר פלוגתיה דאביי:

דלשלים דמי תורא למריה.

דמי תורא למריה - שכבר האכילו לכלבים. דאילו הוה קמן הוה הדר ביה ומישתרי באכילה דקיי"ל (בסנהדרין דף ו.) טעה בדבר משנה חוזר והא דבר משנה מפורשת היא דלא עבדינן כתרי חומרי:

אמר מר בריה דרבינא: מותבינא תיובתא, כלפי סנאיה דרבא.

"לעולם, הלכתא כדברי ב"ה. והרוצה לעשות כדברי בית שמאי עושה. כדברי בית הלל עושה. מקולי בית שמאי ומקולי ב"ה, רשע.