צורת הדף

מחומרי בית שמאי ומחומרי בית הלל,

מחומרי בית שמאי ומחומרי בית הלל - מפרש בפ"ק דעירובין (דף ז.) בתרי חומרי דסתרן אהדדי כגון הך דשדרה וגולגולת דאפלוג בית שמאי ובית הלל לגבי אהל דהוו להו בית שמאי לחומרא ואמרי עד שתחסר שתי חוליות מטמא באהל ובית הלל לקולא וקאמרינן וכן לטרפה דלבית הלל בחדא חוליא הוי חסרון וטרפה ולב"ש כשרה והוו להו ב"ש לקולא וב"ה לחומרא ומאן דעביד בטרפות כחומרי ב"ה ובטומאה כחומרי ב"ש כסיל הוא דהכא חשיב ליה חסרון והכא לא חשיב ליה חסרון והני דרבא נמי סתרן אהדדי דכיון דאמר נקובתו במשהו טעמא משום דמקום שחיטה הוא וחומרי דשמואל דאמר לאו מקום שחיטה הוא ואשתכח דסתרן מילתיה דרבא אהדדי:

עליו הכתוב אומר: (קהלת ב) "הכסיל בחושך הולך".

אלא אי כבית שמאי, כקוליהן וכחומריהן, אי כבית הלל, כקוליהן וכחומריהן".

הא גופא קשיא.

אמרת: "לעולם הלכה כדברי ב"ה". והדר תני: "והרוצה לעשות כדברי ב"ש, יעשה"?

לא קשיא, כאן, קודם בת קול. כאן, לאחר בת קול.

בת קול - בפרק קמא דעירובין (דף יג:) יצתה בת קול ואמרה הלכה כבית הלל:

ואי בעית אימא, אף לאחר בת קול.

ורבי יהושע היא, דאמר, אין משגיחין בבת קול.

דרבי יהושע - בבבא מציעא בהזהב (דף נט:):

start here

מכל מקום קשיא?

מכל מקום קשיא - דכתרי חומרי לא עבדינן:  סתם שמעתתיה דרב בדרי בתראי - רב יהודה הוה אמר להו בבי מדרשא:

אמר רב טבות: כולה כרב עבדא.

דכי אתא רמי בר יחזקאל אמר: לא תציתו להו להני כללי דכייל יהודה אחי משמיה דרב.

סתם שמעתתיה דרב בדרי בתראי - רב יהודה הוה אמר להו בבי מדרשא:

הכי אמר רב: וושט נתנו [בו] חכמים שיעור.

מכלל, דתורבץ הוושט לאו מקום שחיטה הוא, וקאמר במשהו.

לאו מקום שחיטה הוא - אפ"ה אמר רב במשהו מידי דהוה אגרגרת דבין במקום שחיטה בין שלא במקום שחיטה שוה שיעוריה:

למעלה עד כמה?

אמר רב נחמן, עד כדי תפיסת יד.

עד כדי תפיסת יד - צריך להניח לצד הראש כשלש אצבעות. וארבע לשון מורי הזקן. ואני שמעתי אחיזת חודי צפרנים. והראשון נראה בעיני דכי האי גוונא לא מיקרי תפיסת יד:

למטה עד כמה?

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: עד כדי שישעיר.

עד מקום שישעיר - שיש שם שער שגוררין בסכין מכרס הפנימי:

איני.

והאמר רבינא אמר גניבא משמיה דרב: טפח בוושט סמוך לכרס - זהו כרס הפנימי.

טפח בוושט - מיקרי כרס. וקא סלקא דעתך דלא אזיל שער בתוך הוושט ולא מידי ואת אמרת עד מקום שישעיר דהא עד סוף הוושט כולו מצי שחיט וכיון דלאו וושט הוא היכי מצי שחיט ביה:

אמאי, כי קא שחט בכרס קא שחיט?

אימא, טפח בכרס סמוך לוושט - זהו כרס הפנימי.

אימא טפח בכרס סמוך לוושט - דהיינו טפח ראשון של כרס הוי כרס הפנימי ונקובתו במשהו ולפי שהוא נחבא במקום המיצר בין צלעות החזה קרי ליה פנימי וכל שאר הכרס קרוי במתני' החיצונה ונידונית בקריעת רובו:

איבעית אימא, כי קאמר רב,

כי קאמר רב - טפח בוושט מקרי כרס:

בתורא דמשעיר טפי.

בתורא דמשעיר טפי - שהשער נכנס בתוך הוושט טפח ולעולם מקום שחיטה הוי בוושט עד מקום השער:

אמר רב נחמן אמר שמואל: תורבץ הוושט שניטל כולו מלחי - כשר.

תורבץ הוושט שניטל כולו - לקמיה פריך והא איכא עיקור סימנים:

ותנא תונא: "ניטל לחי התחתון - כשר".

ותנא תונא - תנא דמתניתין דפרקין מסייע ליה. תונא כמו תנא דידן:

ניטל לחי התחתון כשר - וכיון שניטל הלחי נתלשו הסימנים שבלחי התחתון הם מחוברי':

מתקיף לה רב פפא: והאיכא עיקור סימנים?

ולרב פפא, קשיא מתניתין: "ניטל לחי התחתון כשר"?

קשיא מתני' - דקתני כשר:

בשלמא מתניתין לרב פפא לא קשיא, הא דאיעקור איעקורי,

הא דאיעקור איעקורי - עיקור סימנים כשנעקר הוושט מן הלחי ומן הבשר:

הא דאיגום איגומי, מעילוי סימנים.

הא דאיגום איגומי מעילוי סימנים - שנגמם הלחי מן הבשר שמוטל על הסימנים בין הלחי והסימן דלאו עיקור הוא שהסימנים מעורין בבשר:

אלא לשמואל, קשיא?

אלא לשמואל קשיא - הא דרב פפא דלדידיה איכא עיקור סימנים דקאמר תורבץ הוושט שניטל דמשמע שהוושט לבדו ניתק ונתלש מן הבשר:

לא תימא: "כולו", אלא אימא: "רובו".

והאמר רבה בר בר חנה אמר שמואל: סימנים שנדלדלו ברובן - טרפה?

אמר רב שישא בריה דרב אידי, הא דאקפל איקפולי.

דאקפל אקפולי - שנקלף מעל הבשר אקפל כמו ונקלף ודומה לו וקפלו את האבנים דמסכת סוטה (דף לה:):

התם דאפרוק אפרוקי:

ופסוקת הגרגרת:

תנא, כמה פסוקת הגרגרת?

ברובה.

וכמה רובה?

רב אמר