בעובי בית הכוסות,
עובי בית הכוסות - בסוף הכרס שקורים פנצ"א יש בו שעשוי ככובע ושפת דופנו כפולה שתי דפנות אדוקין זו בזו ושומן מחברן וקורין לו דובלו"ן:
מצד אחד - כשרה.
מצד אחד - שנקבה את דופן הפנימית ולא נקבה את השנית:
כשרה.
כשרה - שחברתה מגינה עליה:
משני צדדין,
משני צדדין - שנקבה השנית ויצאה לחלל הגוף:
טרפה.
טרפה - ולא אמרינן היכא דלא נקבה אלא את האחת אי קופא לבר שנמצאת קופא שלה תחובה בדופן ופיה כולה בתוך הכרס ודאי מבחוץ נכנסה שנקבה את הוושט או כרס או דקין ובאת לחלל הגוף ומשם חזרה ונכנסה לעובי בית הכוסות ועברה כבר כולה את הדופן החיצון ולא הספיקה קופא שלה לעבור את דופן הפנימי דאי מבפנים באתה ועכשיו היא מתחלת לצאת דרך עובי בית הכוסות אין דרך הקופא לנקב - ונימא טרפה. אלא מדקתני כשרה שמעינן מינה כל היכא דמצינו למימר סמפונא נקט ועל כגון הכא די"ל דרך הוושט באת עד הלום ועכשיו היא מתחלת לנקב ואפילו קופא לבר לא טרפינן:
ולא אמרינן: ליחזי אי קופא לבר אי קופא לגיו?
אמרי: התם, כיון דאיכא אוכלים ומשקים, אימא אוכלים ומשקים דחקוה.
אוכלין ומשקין דחקוה - ומתוך הדחק נכנסה קופא שלה בבשר הילכך אע"ג דקופא לבר הואיל ולא חזינן נקב יוצא לחוץ כשרה:
ההוא מחטא, דאישתכח בסמפונא רבה דכבדא.
הונא מר בריה דרב אידי: טריף.
הונא מר טריף - דקסבר נקובי נקיב שלא נכנסה אלא דרך הוושט ונקבה כרס או וושט או דקין ויצתה:
רב אדא בר מניומי: מכשר.
מכשר - כיון דבסמפונא אישתכח אמרינן מי מיכוונה להכנס בסמפון זה אלא דרך הקנה נכנסה והקנה וקנה כבד סמוכין זה לזה בהתחלקן סמוך לריאה, וגם קנה הלב וקנה הכבד מתחלקין לסמפונות בראשן האחד וי"ל שנכנסה מסמפוני הכבד לסמפוני קנה הכבד ומשם עלתה לכבד דרך הסמפונות:
אתו שיילוה לרבינא.
אמר להו: שקילו גלימא דטרופאי.
שקילו גלימא דטרופאי - שהאכילוה לכלבים:
ההיא קשיתא דאישתכח במרה.
קשייתא - גרעין של תמרה:
אמר רב אשי: כי הוינן בי רב כהנא אמר: הא ודאי סימפונא נקט ואתאי.
סימפונא - דכבד נקט ועל דרך הקנה נכנסה, דאי דרך הוושט נכנסה אינה ראויה לנקב כלום ולצאת משם ולחזור וליכנס כאן דרך נקב:
אע"ג דלא קא נפקא,
ואע"ג דלא נפקא - שאינה יכולה לצאת דרך הסמפון כשרוצין להוציאה, לפי שהסמפון דחוק:
מירבל הוא דרביל ליה.
מירבל הוא דרביל - על ידי נענוע שנענעה הבהמה בהליכתה ימים רבים נכנסה תמיד מעט מעט במקום דחוק שאינה יכולה עכשיו לצאת. מירבל לשון כברה שמנענעים אותה כמו אייתי ארבלא וקמרבל באלו מציאות (ב"מ כו):
וה"מ דדיקלא, אבל דזיתא - מיבזע בזע.
מיבזע בזע - כמחט. ומאן דטריף במחט טריף נמי בהא:
א"ר יוחנן: למה נקרא שמה ריאה?
שמאירה את העינים.
איבעיא להו, לאכילה.
לאכילה - האוכלין אותה כמו שהיא:
או ע"י סמנין?
או ע"י סמנין - כשמערבין סממנין המאירין את העינים אף היא מסייעה עמם:
ת"ש: דאמר רב הונא בר יהודה: אווזא - בזוזא. וריאה דידה - בארבעה.
אווזא בזוזא ריאה דידה בארבעה - כשהאווז נלקח בדינר ריאה שלה שווה ד' לפי שהסממנין מעורבין בה:
ואי ס"ד לאכילה, לינקט בזוזא, וליכול?
ואי ס"ד - כמות שהיא מאירה - לינקוט אווז שלם עם הריאה בזוזא וליכול. ומאי דקאמר הכי גרסינן ואי ס"ד לאכילה לינקוט בזוזא וליכול:
אלא ע"י סמנין.
אינקבה ריאה, היכא דממשמשא ידיה דטבחא.
היכא דממשמשא ידא דטבחא - אני שמעתי במיצר החזה שמתוך הדחק היד קורעת בצפניו וכמדומה אני בכל מקום שהוא יודע שיכול לתלות כגון נקב העשוי בסכין או שתלשה מלמעלה בחזקה ואח"כ נמצא שם נקב:
תלינן או לא תלינן?
רב אדא בר נתן אמר, תלינן.
מר זוטרא בריה דרב מרי אמר, לא תלינן.
והלכתא תלינן.
והילכתא - תלינן:
אמר רב שמואל בריה דרבי אבהו, אבא, מרישי כלי דרפרם הוה, ואמר, תלינן.
מרישי כלי - מריש דרשנין המשמיעין לעם את דבריו כשהיה דורש:
אמרוה קמיה, להא דמר זוטרא בריה דרב מרי, ולא קבלה.
אמר רב משרשיא, כוותיה דאבוה דאבא מסתברא.
אבוה דאבא - רב אחא:
דהא תלינן בזאב.
דהא תלינן בזאב - דאמר בפ"ק (לעיל ט) בא זאב ונטל את בני מעיים והחזירן כשהן נקובין אין אומרים במקום נקב נקב:
מורנא, פליגי בה רב יוסף בר דוסאי, ורבנן.
מורנא - תולעת היוצאה מן הריאה ונקבה:
חד אמר, קודם שחיטה פריש.
קודם שחיטה פריש - מן הריאה ונקבה ונטרפה:
וחד אמר, לאחר שחיטה פריש.
והלכתא, לאחר שחיטה פריש:
ר"ש אומר עד שתינקב:
אמר רבה בר תחליפא א"ר ירמיה בר אבא, עד שתינקב לסמפון גדול.
יתיב רב אחא בר אבא קמיה דרב הונא, ויתיב וקאמר, אמר רבי מלוך א"ר יהושע בן לוי, הלכה כר"ש.
א"ל, מלוך ערבאה קאמרת?!
מלוך ערבאה - הדר בערביים:
אין הלכה כר"ש קאמר!
אין הלכה כרבי שמעון קאמר - לא אמר הלכה כרבי שמעון אלא אין הלכה כרבי שמעון קאמר:
כי סליק רבי זירא, אשכחיה לרב ביבי דיתיב וקאמר: א"ר מלוך א"ר יהושע בן לוי: הלכה כר"ש.
א"ל: חיי דמר, דאנא ורבי חייא בר אבא ורב אסי איקלעינן לאתריה דרבי מלוך, ואמרי ליה, אי אמר מר הלכה כרבי שמעון?
ואמר לן: אין הלכה כר"ש אמרי.
ואת מה בידך?
ואת מה בידך - רב ביבי שייליה לרבי זירא:
א"ל: הכי א"ר יצחק בר אמי אריב"ל, הלכה כר"ש.
ואין הלכה כרבי שמעון:
ואין הלכה כרבי שמעון - גמרא קא פסיק ליה ובישיבה האחרונה נפסקו ההלכות הללו הפסוקות סתם בגמרא:
ניקבה הקבה:
אמר רבי יצחק בר נחמני א"ר אושעיא: חלב שע"ג קבה - כהנים נהגו בו היתר, כרבי ישמעאל שאמר משום אבותיו.
כהנים - שהקבה ניתנה להם מאת זובחי הזבח, נהגו בו היתר לאכלו. ומשום רבי ישמעאל נקיט ליה:
וסימניך,
וסימניך - שהוא התירה ולא תשכח בשם מי נאמר:
ישמעאל כהנא, מסייע כהני.
ישמעאל כהנא מסייע כהני - תמיד הוא עוזרן ומיקל להם. ולקמיה מפרש היכא:
מאי היא?
מאי היא - היכא מסייע להם:
דתניא: (במדבר ו) "כה תברכו את בני ישראל".
רבי ישמעאל אומר, למדנו ברכה לישראל מפי כהנים, לכהנים עצמן לא למדנו. כשהוא אומר: "ואני אברכם", הוי אומר, כהנים מברכין לישראל, והקדוש ברוך הוא מברך לכהנים.
ואני אברכם - רבי ישמעאל מוקי ליה אכהנים, ורבי עקיבא מוקי ליה אישראל:
רבי עקיבא אומר, למדנו ברכה לישראל מפי כהנים, מפי גבורה לא למדנו.
כשהוא אומר: "ואני אברכם" - הוי אומר כהנים מברכין לישראל, והקדוש ברוך הוא מסכים על ידם.
אלא רבי עקיבא ברכה לכהנים מנא ליה?
אמר רב נחמן בר יצחק: (בראשית יב) מ"ואברכה מברכיך".
ומאי "מסייע כהני"?
ומאי מסייע כהני - הואיל ורבי עקיבא נמי אית ליה ברכה לכהנים מקרא אחרינא:
דמוקי לה לברכת כהנים במקום ברכה דישראל.
במקום ברכה לישראל - אצל ברכת ישראל, דהכי עדיפא, דמשמע שמתברכין הן עם השאר:
"רבי ישמעאל שאמר משום אבותיו", מאי היא?
דתניא: (ויקרא ג) "את כל החלב אשר על הקרב
_________________________________________
תוספוס
אבל דזיתא מבזע בזע - פירש הקונטרס ולמאן דחייש במחט חייש נמי הכא ואם כן הוה דלא כהלכתא דקיימא לן הלכתא כרבי יוחנן דמכשיר לעיל.
אבל נראה דאפילו רבי יוחנן במחט הוא דתלינן שבאתה דרך הסמפונות אבל קשייתא דזיתא שהם גסים ואינן יכולין לבא דריווח דרך הסמפונות חיישינן שמא ניקבה הוושט וחזר ונכנס בכבד:
כהנים נהגו בו היתר - ה"ה ישראלים. וכהנים דנקטף לפי שהקבה ניתנה לכהנים:
מאי מסייע כהני - דמשום פעם אחת לא היה קוראהו מסייע כהני:
והקדוש ברוך הוא מסכים על ידם - ולרבי ישמעאל לא איצטריך קרא להכי דפשיטא דמסכים כיון שצוה להם לברך:
ואברכה מברכיך - ואפילו עובדי כוכבים המברכים את ישראל מתברכין כדאיתא בירושלמי דברכות דההוא עובד כוכבים דיהיב שלמא לרבי ישמעאל אמר לו מלתך כבר אמורה פירוש איני צריך להחזיר לך שלום שברכתך כתובה מואברכה מברכיך:
שאמר משום אבותיו מאי היא דתניא כו' - פירוש קבלה היתה בידו של רבי אושעיא דרבי ישמעאל משום אבותיו התיר אבל לא מתוך ברייתא זו דקדק.
ולא גרסינן דברי רבי ישמעאל שאמר משום אבותיו אלא דברי רבי ישמעאל סתם. דהא במסקנא מהפכינן ליה, ומפרש דמשום אבותיו דקאמר רבי אושעיא היינו משום אבותיו וליה לא ס"ל.
והא דקאמר הכא שאמר משום אבותיו מאי היא היינו אותה ברייתא שהתיר רבי ישמעאל חלב הקיבה שאתה אומר שהוא משום אבותיו מאי היא: