וגו', להביא, חלב שעל גבי הדקין. דברי רבי ישמעאל.
חלב שעל הדקין - לקמן (דף צג) אמרינן ריש מעיא באמתא בעי גרירה, וזהו חלב שעל הדקין. כשהמעים מתחילים לימשך מן הקיבה הוי חלב שעל הדקין אסור עד אמה, לדברי רבי ישמעאל. מפני שחלב שעל הקרב שקורין טיל"א מחובר בו. והכתוב מרבהו בכלל מואת כל החלב, אבל חלב שעל הקיבה לרבי ישמעאל - מותר. והיינו מסייע כהני:
ר' עקיבא אומר, להביא חלב שע"ג הקבה[1].
ורמינהי: "את החלב אשר על הקרב" - ר"ש[2] אומר: מה חלב המכסה את הקרב, קרום ונקלף,
קרום ונקלף - קרום דק יש עליו ונקלף הקרום מעל החלב שאינו אדוק בו כל כך:
אף כל קרום ונקלף.
אף כל קרום ונקלף - והיינו חלב שע"ג הקבה וכ"ש חלב שע"ג הדקין:
ר"ע אומר, מה חלב המכסה את הקרב, תותב, קרום ונקלף, אף כל תותב, קרום, ונקלף.
תותב - "היא שמלתו" - מתרגמינן: "היא תותביה: (שמות כב) - כשמלה הוא פרוש על הקרב וכן על הדקין בראשן אבל חלב הקבה אינו תותב אלא חתיכות חתיכות הוא אדוק. ושעל הדקים מראשו והלאה היינו מן הכנתא כשמפרישין אותו מהן נשאר מן החלב אצלם ולאו תותב הוא אלא אדוק בהם:
שלח רבין משמיה דר' יוחנן, כך היא הצעה של משנה. ואיפוך קמייתא.
כך היא הצעה של משנה - כמו שהשבת ואיפוך קמייתא:
מאי חזית דאפכת קמייתא, איפוך בתרייתא?
שאני הכא, כיון דקתני: "מה",
כיון דקתני מה חלב כו' - שדורש את המקרא והוצרך לדקדק למר קרום ונקלף ולמר תותב קרום ונקלף:
דווקא.
דווקא הוא - ולא נחליף דברי של זה בזה:
אי הכי כר' ישמעאל?! כר' עקיבא היא?
אי הכי כר' ישמעאל - בתמיה? הא דאמרת לעיל נהגו בו היתר כר' ישמעאל: והא רבי עקיבא הוא דשרי ליה ולא רבי ישמעאל:
אמר רב נחמן בר יצחק: "שאמר משום אבותיו", וליה לא ס"ל.
אמר רב: חלב טהור - סותם.
חלב טהור סותם - כגון דקין שניקבו וחלב הכנתא סותם את הנקב - כשרה. דחלב טהור אדוק הוא מאד והוי סתימה מעלייתא:
טמא - אינו סותם.
טמא אינו סותם - כגון כרס או המסס שניקב, וחלב המכסה את הקרב סותמן - אינה סתימה, לפי שאינו חיבור אלא תותב:
ורב ששת אומר: אחד זה ואחד זה סותם.
בעי רבי זירא, חלב חיה
חלב חיה - המכסה את הקרב:
מאי?
מהו - שיסתום אם ניקב הכרס של חיה ולהא דבעי האבעיא לא אפשיט ליה אכתי טעמיה דרב מהו:
דוקא אמר חלב טהור סותם, והאי נמי טהור הוא.
הא נמי טהור - דלא אסר רחמנא אלא כל חלב שור וכשב ועז:
או דלמא, משום דמהדק,
מהדק - מחובר יפה בבשר:
והאי לא מהדק?
אמר אביי: מאי תיבעי ליה, נהי דשרי באכילה, אהדוקי לא מהדק.
ההוא נקב דסתמה חלב טמא, דאתא לקמיה דרבא.
אמר רבא: למאי ניחוש לה?
חדא, דהא אמר רב ששת: חלב טמא נמי סותם.
ועוד, התורה חסה על ממונם של ישראל.
התורה חסה כו' - בתורת כהנים נפקא לן מוצוה הכהן ופנו את הבית בטרם יבא הכהן לראות את הנגע ולא יטמא וגו', א"ר מאיר וכי מה מטמא לן שאמרה תורה להמתין - שלא יראה הכהן את הנגע ולא יאמר טמא עד שיהו הכלים נפנין. וא"ת כלי עציו בגדיו ומתכת מטבילן והם טהורים ועל מה חסה תורה - על כלי חרס ופכו שאין להן טהרה אלא שבירה. וכל כך חסה תורה על ממונן של צרי עין ק"ו על ממונן של צדיקים:
א"ל רב פפא לרבא: רב, ואיסורא דאורייתא. ואת אמרת "התורה חסה על ממונן של ישראל"?!
א"ל רב פפא לרבא רב - כלומר הא רב דאמר לעיל טמא אינו סותם וטרפה איסורא דאורייתא היא, ויש לנו לילך אחר המחמיר. דקיימא לן (ע"ז ז) בשל תורה הלך אחר המחמיר, ואת אמרת כו':
מניומין כנדוקא,
כנדוקא - מוכר כדים (פסחים דף ל) שמעתי:
איגלי ליה בסתקא דדובשא.
בסתקא - כד של דבש:
אתא לקמיה דרבא, אמר רבא, למאי ניחוש לה?
חדא, דתנן, "שלשה משקים אסורים משום גילוי - היין, והמים, והחלב. ושאר כל המשקים - מותרים".
ועוד, התורה חסה על ממונם של ישראל.
א"ל רב נחמן בר יצחק לרבא: ר' שמעון וסכנת נפשות, ואת אמרת: התורה חסה על ממונם של ישראל?!
ר' שמעון - אוסר לה משום גלוי כדלקמן, וגלוי סכנת נפשות היא, ויש לנו לילך אחר המחמיר:
רבי שמעון מאי היא?
דתניא: "חמשה אין בהם משום גילוי - ציר, וחומץ, שמן, ודבש, ומורייס.
אין בהן משום גלוי - שאין נחש שותה מהם:
ר"ש אומר: אף הן יש בהן משום גילוי.
וא"ר שמעון: אני ראיתי נחש ששתה ציר בצידן.
בציידן - [שם מקום]:
אמרו לו: שטיא הוה, ואין מביאין ראיה מן השוטים".
שוטה היה - אותו נחש שאין שאר נחשים עושין כן:
אמר ליה:
אמר ליה - רבא לרב נחמן בר יצחק:
אודי לי מיהת, בציר.
אודי לי מיהא - על כרחך בציר דלא קיימא לן ביה כרבי שמעון:
דהא רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע ורבנן,
דהא רב פפא כו' - וכי היכי דבציר לית הלכתא כוותיה, בדבש נמי לית הלכתא כוותיה:
כי הוה להו גילויא, שדו ליה בציר.
כי הוי מיגלי להו גילויא - מים או יין הוו שדו ליה בציר, לפי שהציר שורף הארס ושוב אינו מזיק ושותין אותו גלוי:
אמר ליה: אודי לי מיהא בדבש.
אודי לי מיהא - דבדבש הלכתא כוותיה, דהא קאי רבי שמעון בן אלעזר כוותיה. דר' שמעון סתמא הוא רבי שמעון בן יוחי:
דרבי שמעון בן אלעזר קאי כוותיה.
דתניא: "וכן היה ר"ש בן אלעזר, אוסר בדבש".
אמר רב נחמן: חלב העשוי ככובע - אינו סותם.
היכא?
אמרי לה: חיטי דכרכשא.
חטי דכרכשא - חלב שעל חלחולת המוציאה ריעי, שקורין: טבחייא, עשוי קרטין קרטין כעין חטים. ואם ניקבה ואותו חלב סותמה לא מהני וטרפה, וקרטין עגולין הן כמו כובע:
ואמרי לה: טרפשא דליבא.
טרפשא דליבא - שומן הלב עשוי ככובע והלב נחבא בו - אינו סותם אם ניקב הלב או הריאה בסמוך לו והוא סותמו. והיינו טעמא דריאה הסרוכה בשומן הלב, דאע"ג דהיינו רביתא ואצלו הוא גדל ולמטה מחיתוכא דאוני הוא טרפה - דעל כרחך הריאה ניקבה שאין סירכא בלא נקב וסתימה זו אינה כלום:
אמר רבא: שמעית מיניה דרב נחמן תרתי: חימצא, ובר חימצא.
חימצא ובר חימצא - שניהם בחלב שעל הקיבה. ולקמן מפרש להו:
חד סתים.
סתים - אם ניקבה הקיבה:
וחד לא סתים.
ולא ידענא, הי מינייהו.
ולא ידענא - רבא קאמר לה:
רב הונא בר חיננא ורב הונא בריה דרב נחמן אמר: בר חימצא - סתים. חימצא - לא סתים.
אמר רב טבות: וסימניך, יפה כח הבן, מכח האב.
יפה כח הבן מכח האב - ברייתא היא בשבועות בפרק כל הנשבעין (דף מח) שהבן גובה בשבועה ושלא בשבועה, והאב אינו גובה אלא בשבועה והתם מפרש לה:
הי חימצא? והי בר חימצא?
ת"ש: דאמר רב נחמן, אינהו
אינהו - בני א"י:
מיכל אכלי
מיכל אכלי ליה - דקסברי חלב טהור הוא:
_________________________________________
תוספוס
להביא חלב שע"ג הדקין - לא היה צריך למיכתב (ויקרא ג) את החלב המכסה את הקרב, דמואת כל החלב אשר על הקרב מרבינן אף שעל הדקין או שעל הקיבה לאידך. ולמעט חלב שעל גבי דפנות כתביה כדדריש בתורת כהנים:
חלב טהור סותם - לא מיירי הכא בריאה ושומן סותמתה או נסרכה בשומן דפשיטא דטרפה דסתימה זו אינה כלום דאין שומן לריאה ואין זה שומן שלה ולא מיירי הכא אלא כגון דקין שניקבו וחלב הכנתא סותם את הנקב שהוא שומן שלהם תמיד שוכבים בו ואדוק הוא מאד והויא סתימא מעלייתא וחלב העשוי ככובע נמי דאצטריך למימר דאינו סותם היינו כגון טרפשא דליבא כדאמר לקמן שהן שם כל שעה אבל בריאה אין שום חלב סותם:
חלב חיה מאי - נשאל לרבינו יצחק על מחט שנמצא בקורקבן וניקבה הכיס שלו וגם בשרו רק שהיה שומן סותם למעלה והתיר דלא מבעי לן הכא אלא חלב חיה שכנגדו בבהמה טמא אבל בחלב טהור דעוף שלא מצינו כנגדו טמא פשיטא דסותם דמיהדק שפיר:
רב ואיסורא דאורייתא וכו' - כדרב פפא הלכה ומסתברא דרבא נמי חזר בו דקאמר לקמן משמיה דרב נחמן תימצא ובר תימצא חד סתים וחד לא סתים:
ושאר כל המשקין מותרין - ואם תאמר כמאן הא אפילו רבנן דבסמוך לא שרו אלא חמשה?
ויש לומר דה"ה לכולן ואותן ה' דנקט משום דפליג רבי שמעון עלייהו אבל בשאר מודה: