בוקי סריקי.
בוקי סריקי - כדים רקים כלומר דברים שאינן:
הכי אמר רב נחמן, מקום הדבק, אפילו ניטל כולו, כשר.
והוא שנשתייר בו כדי תפיסה.
תפיסה - אחיזת יד:
וכמה?
אמר אביי, כמלא בטדא. בתורא:
בטדא - אצבע:
בתורא - אפילו בשור גדול די בכך:
הכרס הפנימי: אמר רב יהודה אמר רב, העיד נתן בר שילא, ריש טבחיא דצפורי, לפני רבי, משום רבי נתן, אי זו היא כרס הפנימי?
סניא דיבי.
סניא דיבי - קרשטי"א בודי"ל לשון מורי והוא עשוי ככיס וסתום בראשו וכך מצאתי באל"ף בי"ת של רבי מכיר בודי"ל שאצלי"ר ולשון סניא דיבי לפי שהוא מקום מאוס וכחוש ואפילו לזאבים וכל שאר הכרס קרוי חיצון ושיעורו ברוב לישנא אחרינא שמעתי מן הפנצ"א עצמה הוא מקום שמנקבים שם הטבחים הכרס ומוציאים הפרש מקום שהשנאוי זב והראשון נראה:
וכן אמר רבי יהושע בן קרחה, סניא דיבי.
רבי ישמעאל אמר, איסתומכא דכרסא.
איסתומכא דכרסא - אני שמעתי איסתומכ"א בלע"ז ואיני יודע מהו:
רב אסי אמר רבי יוחנן, מקום צר יש בכרס, ואיני יודע איזהו.
מקום צר יש בכרס - שהוא קרוי כרס הפנימי וכל שאר הכרס קרוי חיצונה:
אמר רב נחמן בר יצחק, נפל כרסא בבירא.
נפל כרסא בבירא - הואיל ואינך יודע היכן הוא לא פירשת לנו כלום:
אמר רב אחא בר רב עוא אמר רב אסי, מן המיצר ולמטה.
א"ר אחא - אני אפרש אותו מקום צר:
מן המיצר ולמטה - ממקום שהכרס הולך ומיצר לצד הוושט הוא קרוי פנימי מפני שנחבא בדופני החזה:
ולמטה - כשהבהמה תלויה:
רבי יעקב בר נחמני אמר שמואל, מקום שאין בו מילת.
מקום שאין בו מילת - מקום יש בכרס חלק שאין שם אותו צמר שגוררין ברותחים מן הכרס:
רבי אבינא אמר גניבא משמיה דרב, טפח בוושט, סמוך לכרס. זו היא כרס הפנימית.
אמרי במערבא משמיה דרבי יוסי בר חנינא, כל הכרס כולו, זו היא כרס הפנימית.
ואיזהו כרס החיצון?
בשר החופה את רוב הכרס.
בשר החופה - פירשתיו וזהו קרום עב העובר על כל החלל וקורין לו טינפ"א וישנו מן החזה ועד היריכים והכרס הקרוי פנצ"א מעוטו נחבא בצלעות החזה ורובו תחת אותו קרום ורוב החיצונה דקאמר מתניתין רואין כמה יש מן הקרום כנגד אותו רוב הכרס ואם נקרע שם רוב מה שיש מן הקרום כנגד הכרס טרפה ואם ממקום שהכרס כלה ולמטה נקרע אותו קרום כשרה והיינו דאמרינן לקמן רובא ולא הוי טפח זו היא ששנינו כו' ואי בכוליה קרום משערינן אין לך בהמה קטנה שאין ברוב שלה יותר מטפח וכל אמוראי דלעיל קרו פנימית וחיצונה בכרס עצמה:
רבה בר רב הונא אמר, מפרעתה.
מאי מפרעתה?
מפרעתה - צד הכרס הרואה את הקרקע הנראה מיד כשפותחין הבהמה להוציא את המעיים והיינו דמפרש היכא דפרעי טבחי:
אמר רב אויא, היכא דפרעי טבחי.
בנהרדעא, עבדי כרבה בר רב הונא.
א"ל רב אשי לאמימר, כל הני שמעתתא מאי?
א"ל, כולהו, שייכן בדרבה בר רב הונא.
כולהו שייכן בדרבה - סניא דיבי ואיסתומכא ומקום שאין בו מילת כולן באותו צד עומדים או למעלה או למטה וכי טרפת לה לכל אותו צד בנקב במשהו הנמצא בו מקיימת להו לכולהו:
ודרב אסי א"ר יוחנן מאי?
דרב אסי אמר ר' יוחנן - דאמר לעיל ואיני יודע איזהו:
מאי - אמריתו עלה הא איכא לספוקי בכל הכרס כולו:
א"ל, כבר פירשה רב אחא בר עוא.
אמר ליה כבר פירשה רב אחא - דהיינו מן המצר ולמטה וההוא כנגד מפרעתה היא:
ודרבי אבינא ודבני מערבא מאי?
ודרבי אבינא - דאמר כרס הפנימי בוושט הוא:
ודבני מערבא - דאמרי כל הכרס כולו קרוי פנימי ונידון בנקב משהו:
מאי - וכיון דלא אפסיק הלכתא עבדינן לחומרא וטרפינן בכל הכרס בנקב במשהו כבני מערבא ומיהו כל הנך טרפות אנן לא טרחינן למיבדקי בתרייהו דכל כמה דלא מישתכחן אזלינן בתר רובא כדנפקא לן בפרק קמא (לעיל יא) מהאליה תמימה ומקראי טובא ובסירכי דריאה משום דשכיחן בדקינן בתרייהו:
א"ל הני ודאי פליגי:רבי יהודה אומר בגדולה כו': אמר רבי בנימין בר יפת אר"א, לא גדולה, גדולה ממש. ולא קטנה, קטנה ממש.
גדולה ממש - גדולה שבגדולות:
אלא, כל שנקרע בה טפח, ולא הוי רובא, זו היא ששנינו, בגדולה טפח.
כל שנקרע בה וכו' - כלומר כל היכא דמשתכחא או טפח או רובא טרפה:
רובא ולא הוי טפח, זו היא ששנינו בקטנה, ברובא.
רובא ולא הוי טפח פשיטא?
רובא פשיטא - דרובו ככולו:
לא צריכא, דהויא טפח במשהו.
הכי גרסינן לא צריכא דהויא טפח במשהו - אי הויא משהו טפי מרובא הוה מיקרע טפח:
מהו דתימא עד דמיקרע בה טפח לא הוי טרפה,
קמ"ל.
אמר גניבא אמר רבי אסי, נקדרה כסלע, טרפה. שאם תמתח תעמוד על הטפח.
נקדרה - כמין ארובה עגולה ורוחב הקדירה כסלע מטבע רחב הוא:
שאם תמתח - אי הוה מושכו לכאן ולכאן שיכנס העוגל לאורך או לרוחב תמצא בו טפח באותה קדירה:
אמר רבי חייא בר אבא לדידי מפרשא לי מיניה דגניבא אמברא דנהרדעא, כסלע, כשרה. יתר מכסלע, טרפה.
וכמה יתר מכסלע?
אמר רב יוסף, כגון דעיילן תלת קשייתא. בציפא, בדוחקא. בלא ציפא, ברווחא:
תלת קשייתא - גרעיני תמרה:
בציפא - עם אוכל הנשאר סביבותיה כשאוכלין אותה יכנסו שלשה בנקב בדוחק או בלא ציפא בהרווחה:
המסס ובית הכוסות: תנו רבנן, "מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות. מצד אחד, כשרה. משני צדדים, טרפה.
נמצא עליה קורט דם
_____________________________________
תוספוס
ואיזהו כרס החיצונה בשר החופה את רוב הכרס - וא"ת אם כן חסר להו מי"ח טרפות דבשר החופה את רוב הכרס הוא משב שמעתא דבריש פירקין ובריש פירקין (דף מב.) פירשתי:
רובא ולא הוי טפח פשיטא - פי' פשיטא דרוב מועיל לכולי עלמא.
וקצת תימה מאי קא משני לא צריכא דאיכא טפח במשהו מהו דתימא עד דמיקרע בה טפח לא הוה טרפה ואמאי ס"ד למימר הכי?
ורבינו חננאל גריס דאיכא טפח ומשהו. ורוצה לפרש רובא דלא הוי טפח היינו כשאין בכל הכרס טפח ולכך פריך שפיר פשיטא דלא בעי טפח שהרי אין בכולה טפח ומשני כגון דאיכא טפח ומשהו מהו דתימא כיון דאיכא בכולה טפי מטפח לא מיטרפא עד דמקרע טפח:
לכשתמתח תעמוד על טפח - כשתקיף הסלע בחוץ וימתח החוט יהיה בארכו טפח:
מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות בצד אחד כשרה - אבל בהמסס אפילו מצד אחד שלא נקב מעבר לערב טרפה כך פירש רש"י במקום אחר.
ואפילו אם תמצא לומר דאין סברא שיהא טרפה הואיל ולא ניקב אלא חצי עור מצינו למימר דכוליה ניקב וחיישינן שמא הבריא כי היכי דחיישי' [גבי ושט] בריש פירקין (דף מג.) למאן דחייש לספק דרוסה.
והא דקתני במתניתין המסס ובית הכוסות שנקבו לחוץ דמשמע דבעינן נקב מפולש?
לאו דוקא לחוץ, שיהא מפולש. אלא כלומר לחוץ כלפי חוץ, ולאפוקי נקבו זה לתוך זה.
והא דקאמר מצד אחד כשרה בעובי בית הכוסות, צריך לפרש אותו צד אחד מבפנים כלפי הריעי. דאי צד שבחוץ כלפי חלל הגוף אפילו לא ניקב כלל אלא שנמצא מחט בחלל הגוף טרפה דאמר נקובי נקיב ואתאי.
ואין נראה לר"ת לומר שיהא טרפה בלא ניקב אלא חצי העור של המסס.
ונראה לו דהמסס נמי מצד אחד כשרה. והא דנקט בעובי בית הכוסות מצד אחד כשרה רבותא קמשמע לן לפי שיש לו שני עורות וקמשמע לן דאע"ג שניקב עור אחד שלם אפילו הכי כשרה עד שניקבו שניהם. ואגב דנקט מצד אחד כשרה נקט נמי משני צדדין טרפה אע"ג דמילתא דפשיטא היא.
ועוד אומר ר"ת דהאי נמי חדוש הוא. דס"ד אמינא אפילו משני צדדין כגון שניקבו שני העורות כשרה לפי ששוכב ע"ג המסס ומדובק שם בשומן והוא הדין דאותו דבקות מגין שלא יצא הריעי מידי דהוה אחלחולת שניקבה וירכים מעמידין אותה דכשרה קא משמע לן הכא דטרפה.
וא"ת הא אמרינן בבמה מדליקין (שבת דף לו.) גבי הנהו תלת מילי דאישתנו שמייהו הובלילא בי כסי ובי כסי הובלילא למאי נפקא מינה למחט שנמצאת בעובי בית הכוסות והשתא מאי נפקותא איתא הא בתרוייהו אמרינן מצד אחד כשרה משני צדדים טרפה גם בהובלילא?
וי"ל דנפקא מינה שלא תטעה לפרש מה שאמר מצד אחד כשרה זהו בהובלילא דהיינו המסס שעתה קורין בית הכוסות אבל במה שקורין עכשיו הובלילא היינו מה שהיו רגילים לקרות בית הכוסות אפילו מצד אחד טרפה הואיל וניקב עור שלם אי נמי שלא נטעה נמי במשני צדדים טרפה דהוי במה שקורין אותו עכשיו בית הכוסות דהוא המסס אבל במה שקורין עכשיו הובלילא דהוא מה שקורין מתחלה בית הכוסות אפילו משני צדדין כשרה דהויא כמו חלחולת שניקבה וירכים מעמידין אותה: