בידוע שלפני שחיטה.
בידוע שלפני שחיטה - וטרפה:
לא נמצא עליה קורט דם, בידוע שלאחר שחיטה.
הגליד פי המכה, בידוע ששלשה ימים קודם שחיטה.
הוגלד - קרושט"א:
בידוע שהוא ג' ימים קודם שחיטה - ואם לקחה בתוך שלשה ימים הוי מקח טעות וצריך המוכר להחזיר לו מעותיו:
לא הגליד פי המכה, המוציא מחבירו, עליו הראיה.
לא הוגלד פי המכה - איכא לספוקי אי קודם מקח הוי אי לאחר מקח הוי ועל הטבח שהוא מוציא מידו דמסתמא כל כמה דלא יהיב זוזי לא יהבי ליה חיותא ועליו להביא ראיה שקודם מקח הוה דמספיקא לא מפקינן ממונא מחזקיה:
ומאי שנא מכל נקובי דעלמא, דאע"ג דליכא דם, טריף מר?
למאי נפקא מינה - לא גרסינן:
התם, ליכא מידי למיסרך. הכא, כיון דאיכא מחט, אי איתא דקודם שחיטה הוא, מיסרך הוה סריך.
התם ליכא מידי למיסרך - כשנמצא נקב בלא מחט כשהדם יוצא הוא מתקנח בלחלוחית הבשר והולך לפי שאין לו היכן לידבק:
מיסרך הוה סריך - הדם במחט:
א"ל רב ספרא לאביי, חזי מר, האי צורבא מרבנן דאתא ממערבא, ואמר רב עוירא שמני, ואמר, מעשה ובא לפני רבי, מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד, וטרפה.
רב עוירא שמני - רב עוירא שמי:
שלח ליה, לא אתא לגביה.
שלח ליה - אביי דליתי לגביה:
אזל הוא לגביה.
הוה קאי אאיגרא, אמר, ניחות מר, וניתי.
לא נחית.
סליק הוא לגביה.
א"ל, אימא לי, גופא דעובדא היכי הוה?
אמר ליה, מפטיר כנסיות אנא, לעילא מרבי רבה.
מפטיר כנסיות אנא - מכניס ומוציא תלמידים ומאספם ומעמידם לילך מבית המדרש:
לעילא מרבי רבה - מר' יהודה הנשיא:
והוה רב הונא ציפוראה, ורבי יוסי מדאה, יושבין לפניו.
רב הונא - צפוראה ור' יוסי מדאה:
ובאת לפני רבי, מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד.
מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות - מבפנים:
מצד אחד - שלא היתה נראית מבחוץ:
והפכה רבי, ומצא עליה קורט דם, וטרפה.
והפכה - לבית הכוסות לצד החיצון:
ומצא - על המחט כנגד פיה מבחוץ קורט דם:
ואמר, אם אין שם מכה, קורט דם מנין?
אמר אם אין מכה - זו יוצאת לחוץ דם זה מנין כאן:
אמר ליה, טרח טרייה לההוא גברא! מתניתין היא! "המסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ":
טרח טריח לההוא גברא - כמה הטרחת לאותו האיש על עצמו היה אומר שהטריחו זה לבא אצלו לישנא אחרינא טרח טרייה כמו דטרייה לרישיה דאמרן לעיל (דף מה) כלומר בחנם טרחתי לבא שאין כאן דבר חדוש:
נפלה מן הגג: אמר רב הונא, הניח בהמה למעלה, ובא ומצאה למטה, אין חוששין משום ריסוקי אברים.
למעלה - בגג:
למטה - על הארץ:
אין חוששין - הואיל ולא ראינוה שנפלה אין חוששין שמא נתרסקו אבריה להשהותה מעת לעת כדין נפולה ורסוקת אברים דאמרינן במתניתין (לקמן נו) גבי עוף אם שהתה מעת לעת ושחטה כשרה ובקופצת מאליה לא חיישינן להכי:
ההוא גדיא דהו"ל לרבינא, דחזא חושלא באיפומא, דגר, נפל מאיגרא לארעא.
ההוא גדיא דהוה ליה לרבינא - בגג והוה ארובה בגג:
חזא חושלא - שעורים קלופים:
באיפומא - כנגד פי ארובה למטה בבית:
דגר - קפץ:
אתיא לקמיה דרב אשי.
א"ל, הא דאמר רב הונא, "הניח בהמה למעלה, ובא ומצאה למטה, אין חוששין משום ריסוקי אברים", משום דאית לה מידי למסרך.
משום דאית לה מידי למסרך - שלא קפצה דרך ארובה אלא בצידי הגג מסרכת עצמה בכתלים וקופצת ומהניא לה סריכת הכתלים שמסרכת בידיה קצת:
והאי, לית ליה מידי למסרך.
והאי לית ליה מידי למיסרך - שהארובה אינה סמוכה לכותל:
או דלמא, משום דאמדה נפשה, והאי נמי אמדה נפשה?
דאמדה נפשה - אם גבוה לה יותר מדאי אינה קופצת:
אמר ליה, משום דאמדה נפשה. והאי נמי, אמדה נפשה.
ההיא אימרתא דהוה בי רב חביבא, דהוו שדרן כרעיה בתרייתא.
אמר רב יימר, האי, שיגרונא נקטיה.
דהוו שדרן כרעיה בתרייתא - רגליה האחרונים היו נגררין אחריה:
שיגרונא - קרנפ"א:
מתקיף לה רבינא, ודלמא חוט השדרה איפסיק?
בדקוה ,אשכחוה כרבינא.
ואפ"ה, הלכתא כרב יימר. שגרונא שכיח. חוט השדרה לא שכיח.
הלכתא כרב יימר - דלא מיזדקקינן למיבדק שאר בהמות דשגרן כרעייהו:
אמר רב הונא, זכרים המנגחין זה את זה, אין חוששין משום ריסוקי אברים.
זכרים - אילים:
אף ע"ג דמידוו וקיימי. צימרא בעלמא הוא דנקט להו.
דמדוו - דואגים וכואבים:
צימרא - חמימות כמו (שבת דף סז) אישתא צמירתא:
אי נפול לארעא, ודאי חיישינן.
אמר רב מנשי, הני דכרי, דגנבי גנבי, אין חוששין משום ריסוק אברים.
דגנבי גנבי - ומשליכין אותם למעלה מכתלי החצר ונופלים לארץ:
מאי טעמא?
כי שדו להו, אמתנייהו שדו להו. כי היכי דלירהטי קמייהו.
אמתנייהו - על מתניהן נופלין ואין נהפכין על גבן שיתפרקו חוליותיהן:
אהדרינהו, ודאי חיישינן.
אהדרינהו - דרך למעלה מן הכותל:
ודאי חיישינן - דלא איכפת להו כל היכי דנפלה:
והני מילי, דאהדרינהו מחמת יראה, אבל מחמת תשובה, תשובה מעלייתא הוא דעבדי.
אמר רב יהודה אמר רב, הכה על ראשה, והלכה לה כלפי זנבה. על זנבה, והלכה לה כלפי ראשה. כנגד כל השדרה כולה. אין חוששין משום ריסוקי אברים.
הכה על ראשה - שכפף המטה:
והלכה לה כלפי זנבה - והכה על מתניה ולא על הצלעות וכן על זנבה והלכה כלפי ראשה והכה על צוארה:
ואפילו - ל"ג דדוקא לא כפף המטה והכה על כל הצלעות כנגד כל השדרה קאמר:
ואי שלים חוטרא אפלגי דגבא, חיישינן.
ואי שלים חוטרא אפלגא דגבא - שלא היה ארוך ככל השדרה חיישינן:
ואי אית בה קיטרי, חיישינן.
קיטרי - במקל שיש בו שיורי ענפים:
ואי מחיי אפסקיה, חיישינן.
אפסקיה - בהפסק כלומר לרוחב הגב חיישינן לחוט השדרה:
אמר ר"נ, בית הרחם, אין בו משום ריסוקי אברים.
בית הרחם - עגל שנולד היום שיצא מבית הרחם צר:
אין חוששין - שמא נדחק ונתרסקו אבריו ואין צריך להשהותו מעת לעת:
א"ל רבא לר"נ, תניא דמסייע לך.
"תינוק בן יום אחד
ֹ_________________________________________
תוספוס
המוציא מחבירו עליו הראיה - פירוש על הלוקח להביא ראיה שברשות מוכר נטרפה אע"פ שלא נתן מעות עדיין.כאן נמצאו וכאן היו. כדאמר בסוף פרק המדיר (כתובות דף עו:).
והא דקרי ליה מוציא, משום דמסתמא כל כמה דלא יהיב זוזי לא יהיב ליה חיותא.
והקשה ה"ר י"ט דבנדה פרק הרואה כתם (דף נח.) תניא בדקה עצמה וחלוקה והשאילתה לחברתה היא טהורה וחברתה תולה ומפרש רב ששת דלענין דינא תנן דלא מיחייבא חברתה לכבס הבגד ואמאי לא אמרינן כאן נמצאו וכאן היו כמו גבי בהמה דהכא וגבי מומין דסוף המדיר?
וי"ל, דלא דמי, דודאי כדי לקיים המכר ובקדושין סברא הוא דאמרינן הכי שאומר המוכר ללוקח קח פרתך שברשותך נטרפה והאב אומר לבעל קח אשתך שברשותך נולד המום ואין לנו לבטל המעשה הזה אבל גבי חלוק ליכא למימר הכי.
ועוד גבי חלוק לעולם הוא ברשות הראשונה בעלת חלוק שלא בא ליד השניה בתורת מכר אלא בתורת שאילה ולא שייך למימר ברשות שואלה נמצאת ולא ברשות בעלת חלוק:
כיון דאיכא מחט מסרך הוה סריך - ה"ה קוץ וכל דבר תדע מדקאמר התם ליכא מידי למיסרך:
דגר ונפל - ולא הלך דלקמן פסקינן דהלכה אפילו בדיקה לא בעי:
הוו שגרן כרעיה בתרייתא - לא בנפילה מיירי:
נפל לארעא חוששין - אף על גב דבנפילה בעינן עד שיפול מעשרה טפחים כדאיתא בפרק שור שנגח את הפרה (ב"ק דף נ:) ומכריסא דתורא עד ארעא ליכא אלא ארבעה טפחים כדאמר התם (דף נא.) מ"מ חיישינן הכא משום דנפיל מחמת ההכאה שמנגחין זה את זה:
בית הרחם אין בו משום ריסוק אברים - משום דאיכא ריעותא דאינו הולך איצטריך ליה לאשמועינן.
דאי לאו הכי פשיטא דאזלינן בתר רוב ולדות.
וא"ת א"כ מאי קא מסייע ליה מבן יום אחד דמטמא בזיבה התם ליכא ריעותא א"נ כשחיה הרבה אחרי כן?
וי"ל דאם איתא דאתרמי ריסוק אברים מחמת בית הרחם א"כ היה לנו לחושבו לאונס לענין זיבה.
ועוד דזובו מוכיח שנתרסקו אבריו בבית הרחם וכעין ריעותא הוא דמסתמא דמחמת כך בא הזוב אלא ודאי לעולם אין בו ריסוק אברים: