דף ג,ב
הכי אמר רבי יוחנן, "אפי' מום קל.
אפי' מום קל - ואפי' אין לעובד כוכבים שותפות אלא באזנה שאם היה נוטל חלקו אינה לא נבלה ולא טרפה אלא מום קל בעלמא פטורה מן הבכורה:
הכי אמר רבי יוחנן - בי מדרשא דהאי חייב דקתני חייב ליתנו לכהן קאמר אבל למזבח לא קרב דהאי דאישתני הוי מום קבוע לשחוט עליו בחוץ כבכור בעל מום ששוחטו כהן ואוכלו:
והדתנן, "רחל שילדה מין עז, ועז שילדה מין רחל, פטורה מן הבכורה. ואם יש בו מקצת סימנין, חייב". מום קבוע הוי, לשחוט עליו.
בשלמא, "מום קל", קא משמע לן, כדרב הונא. ולאפוקי מדרב חסדא ורבא.
כדרב הונא - דאמר אפי' אזנו:
אלא, "מום קבוע", מאי קא משמע לן, דכיון דאישתני הוה ליה מומא?!
תנינא?
תנינא - לקמן בפ' על אלו מומין שוחטין את הבכור (דף מ):
"ופיו דומה כשל חזיר, הרי זה מום".
וכי תימא, התם נשתנה בדבר שאין במינו קדוש בבכורה, הכא נשתנה בדבר שבמינו קדוש בבכורה?
הכא נשתנה כו' - ולהכי איצטריך לר' יוחנן לאשמועינן דמום הוא:
הא נמי תנינא?
"עינו אחת גדולה ואחת קטנה".
או אחת גדולה - כשל עגל או אחת קטנה כשל אווז:
ותנא, ""גדולה", גדולה כשל עגל. ו"קטנה", קטנה כשל אווז".
בשלמא קטנה כשל אווז, אין במינו קדוש בבכורה.
אלא גדולה כשל עגל, יש במינו קדוש בבכורה?
יש במינו קדוש בבכורה - ואפי' הכי הוי מומא ואמאי איצטריך לרבי יוחנן למימר:
אלא לאו, משום דאמרינן, כיון דאישתני, הוה ליה מומא.
לא.
משום דהוה ליה, "שרוע".
לא משום דהוה ליה שרוע - דשרוע האמור בתורה זו היא שאברו אחד גדול מחבירו אבל שינוי אחר כגון שבצמרו דומה לעז לא שמעינן דמום הוא הלכך איצטריך לרבי יוחנן לאשמועינן: מומין אלו - שפירשו חכמים בבכור:
הכי נמי מסתברא.
דתנן, "מומין אלו, בין קבועין, בין עוברין, פוסלין.
בין עוברין בין קבועין פוסלין - באדם בכהן כל זמן שמום בו לא יעבוד:
יתר עליהן אדם, עיניו, שתיהן גדולות, שתיהן קטנות".
גבי אדם הוא דכתיב, (ויקרא כב) "איש איש מזרע אהרן".
דבעינן איש שוה בזרעו של אהרן.
שוה בזרעו - שדומה לבני אדם:
אבל בהמה, שתיהן גדולות, שתיהן קטנות, נמי לא הוי מומא.
"אחת גדולה ואחת קטנה", מאי טעמא?
אי משום שינוי, אפילו, "שתיהן גדולות שתיהן קטנות", נמי?
אלא לאו משום דהוה ליה "שרוע".
לא.
לעולם אימא לך, משום שינוי (שינוי) הוי מומא.
לעולם אימא לך כו' - ומהכא לא תסתבר משום שרוע:
ודקא קשיא לך, "אפילו שתיהן גדולות שתיהן קטנות?"
התם, אי מחמת בריותא יתירא, תרווייהו בעי למיברא?
תרוייהו בעו - והא ודאי משונה הוא ואי קשיא אמאי איצטריך לר' יוחנן למימר הא אוקימנא דשינוי הוי מומא תריץ כיון דאיכא למימר נמי דלאו משום שינוי הוא אלא משום שרוע איצטריך לר' יוחנן למימר:
אי מחמת כחישותא יתירא, תרווייהו בעי מיכחש?
ההיא גיורתא דהוו מסרין לה אחי חיותא לפטומה.
אחי - עובדי כוכבים הוו:
אתאי לקמיה דרבא.
אתאי לקמיה דרבא - למיבעי אי מיחייבא בבכורה:
אמר לה, לית דחש לה להא דרבי יהודה, דאמר, "שותפות גוי, חייבת בבכורה".
רב מרי בר רחל הויא ליה ההיא חיותא.
הוה מקנה לאודנייהו לגוי.
מקנה לאודנייהו לעובד כוכבים - לאפקועינהו מבכורה:
ואסר להו בגיזה ועבודה.
ואסר להו - לבכורות בגיזה ועבודה כבכורים גמורים ויהיב להו לכהנים:
ויהיב להו לכהנים.
וכלאי חיותא דרב מרי בר רחל.
וכלאי חיותא - מתה מקנהו:
וכי מאחר דאסר להו בגיזה ועבודה, ויהיב להו לכהנים, אמאי מקנה להו לאודנייהו לגוי?
דלמא אתי בהו לידי תקלה.
לידי תקלה - שלא יגוז ויעבוד בהן:
אי הכי, מאי טעמא, "כלו חיותא דרב מרי"?
אי הכי - דלטובה נתכוון אמאי כלאי חיותיה:
משום דמפקע להו מקדושתייהו.
והאמר רב יהודה, "מותר לאדם להטיל מום בבכור, קודם שיצא לאויר העולם"?
קודם שיצא - ועדיין לא נתקדש דבכור ברחם תליא קדושתיה דכתיב כל הבכור אשר יולד ולא הוי כמטיל מום בקדשים:
התם, מקדושת מזבח קא מפקע ליה, מקדושת כהן לא מפקע ליה.
מקדושת כהן לא מפקע ליה - דהוי כבכור בעל מום הניתן לכהן וחייב כהן לנהוג בו קדושה שלא יגוז ויעבוד בו וכשהוא שוחטו אינו שוחטו באיטליז ואינו נמכר באיטליז ואינו נשקל בליטרא כדלקמן (דף לא):
הכא, אפי' מקדושת כהן קא מפקע ליה.
הכא - מכי מקני לה לעובד כוכבים דלא חיילא עליה שם קדושה ואע"ג שהוא נוהג בו קדושה הוי כנוהג קדושה בחולין גמורין:
ואיבעית אימא, רב מרי בר רחל ידע לאקנויי קנין גמור. וחזי ליה איניש אחרינא, ואזיל ועביד.
קנין גמור - ליטול מעות מן העובד כוכבים דעובד כוכבים לא קני אלא בכסף כדאמרי' לקמן בפרק שני (דף יג):
וסבר, רב מרי מילתא הוא דעבד.
מילתא הוא דעבד - מילתא בעלמא בדיבור ואינו נוטל דמיו:
ואתי בה לידי תקלה:
משנה כהנים ולוים פטורין מק"ו.
כהנים ולוים פטורין - קא סלקא דעתך אפטר חמור קאי:
אם פטרו את של ישראל במדבר, דין הוא שיפטרו את של עצמן:
אם פטרו - לוים בכורי ישראל במדבר:
דין הוא כו' - ומשמע דגוף הלוים פטרי חמורי ישראל:
____________________________________
תוספות
אלא לאו משום דהוה ליה שרוע - ושינוי לא הוי מומא.
וא"ת אם כן קשה טפי לר' יוחנן דאמר לעיל כיון דאישתני הוי מומא דהכא דייקינן שתיהן גדולות הוי שינוי ולא חשיב מומא?
ויש לומר ההיא דלעיל שינוי חמור טפי משתיהן גדולות או שתיהן קטנות:
דקא מפקע להו מקדושתייהו - מה שאין נזהרין עכשיו, ואע"פ שנענש רב מרי?
פר"ת רב מרי נענש לפי שהיה מקנה אזנו של עובר, ואיכא הפקעה בגוף והעובר, אבל הקנאה באם שריא.
ואע"ג דאית ספרים דגרסי לאזנה לשון נקבה?
היינו משום דקאי אחיותא.
והכי נמי אסר לה בגיזה ועבודה.
וא"ת לקמן פ"ט (דף נג.) דפריך גבי מעשר בהמה ואינו נוהג בזמן הזה דלא ליתי לידי תקלה אי הכי בכור נמי לא לנהוג בזמן הזה משום תקלה? ומשני, אפשר כדרב יהודה.
אמאי לא משכחת תקנה באמהות כדפרישית?
י"ל התם כיון דאיכא חשש תקלה ויש להם לתקן בלא הפקעה מכהן שיעשה כרב יהודה לא רצו לתקן שיעשה לעולם כך ע"י הפקעה.
ומיהו אי עבד עבד.
אי נמי בימי רב מרי היו בקיאין להטיל מום בבכור קודם שיצא לעולם אסור לעשות ע"י הפקעה, אבל אנו דלא בקיאין בכך מוטב להקנות לעובד כוכבים קודם שיבא לידי תקלה. כדמשמע פ' בתרא (לקמן דף נג.).
דאי לאו משום דאפשר כרב יהודה, היה לנו לתקן להקנות לעובדי כוכבים. ואנן דלא בקיאינן, הוי כלא אפשר.
(ואפי' בהא דרב יהודה בפרק אין מערימין) דאסור מן הדין גזירה דלמא מפיק את ראשו קודם שיטיל בו מום אי לאו משום דרב יהודה עדיפא להטיל בו מום קודם שיצא לעולם כי היה צריך להשהוו עד שיפול מום מעצמו.
ונראה דבהקנאת אזן לחוד שרי.
דקי"ל כרב הונא מדקאי ר' יוחנן כוותיה ואמר אפי' מום קל ורב מרי נמי דמקנה אזנייהו לא נענש אלא משום הפקעה.
ולקמן פ' בתרא (ג"ש שם) פריך לקנינהו להו לאודנייהו לעובד כוכבים.
ולכל היותר מותר ע"י הקנאה בדבר שעושה אותה טריפה או נבילה.
ולאידך לישנא מפרש שנענש רב מרי משום דידע לאקנויי וכ"ע לא ידעי וסברי רב מרי מילתא בעלמא הוא דעבד ואתי לידי תקלה יש לפרש נמי רב מרי שהיה בקי בדרב יהודה לית ליה למיעבד בקנין דאתי למיטעי אבל לדידן לא אפשר בענין אחר.
עוד פר"ת רב מרי שהיה מקנה אזן עובר לעובד כוכבים הוי דבר שלא בא לעולם אלא היה מקנה בהמה לאזני עובר כמו דקל לפירותיו וטעה אינש ואמר אזני עובר היה מקנה כמו פירות דקל ואתי לידי תקלה אבל כי מקנה אזני הבהמות שרי דלא אתי למיטעי.
ולפי' הקונטרס לא יתכן לפרש כן שפירש רב מרי היה יודע להקנות קנין גמור ליטול מעות מן העובד כוכבים דעובד כוכבים לא קני אלא בכסף כדאמר לקמן פ"ב (יג.) וסברי מילתא בעלמא הוא דעבד ואינו נוטל דמים .
ומיהו לפי דבריו לא היה לו להזכיר ראיה [מלקמן] דאדרבה לר' יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות דריש לה לקמן (דף יג:) מיד עמיתך בכסף הא לעובד כוכבים במשיכה וכרבי יוחנן [קי"ל]:
כהנים ולוים פטרו עצמן מק"ו - וא"ת בלא ק"ו תיפוק ליה מתוך קונטרוקוס השר דמשני (לקמן ה:) אותם ג' מאות בכורים היו ואין בכור מפקיע בכור משום דדיו שיפקיע של עצמו ש"מ דשל עצמו מיהא מפקיע ?
י"ל אי לאו ק"ו מצינו לשנויי אותן ג' מאות בכורות היו והוצרכו פדיון.
וכי תימא א"כ למנינהו בהדי שלשה ושבעים ומאתים העודפים מצי למימר לא הוחזק הכתוב למנות אלא דישראל לחודייהו: