דף ד,ב

ולדורות מנלן?

ולדורות מנא לן - שיפטרו בכורי כהנים לוים דמהאי ק"ו לא שמעינן אלא במדבר:

אמר קרא, (במדבר ג) "והיו לי הלוים". "והיו", בהווייתן יהו.

וממאי דבשה?

וממאי דבשה - של בן לוי נפטרו פטרי חמורים של ישראל דקאמרת לעיל בן לוי דהוה ליה שה דאפקע ליפקע:

אמר רב חסדא, נאמר כסף לדורות, ונאמר שה לדורות. מה כסף האמור לדורות, בו פדו לדורות, בו פדו לאותה שעה.

כסף לדורות - בבכור אדם (במדבר יח) ופדויו מבן חדש תפדה בערכך כסף חמשת שקלים:

שה לדורות - (שמות יג) ופטר חמור תפדה בשה:

אף שה האמור לדורות, בו פדו לדורות, בו פדו באותה שעה.

בכסף פדו בכורים באותה שעה - דכתיב (במדבר ג) ולקחת חמשת שקלים לגולגולת:

מה לכסף שכן פודין בו הקדשות ומעשר שני?

הקדשות - (ויקרא כז) ואם המקדיש יגאל את ביתו וגו' ומעשר שני דכתיב (דברים יד) ונתתה בכסף הילכך פדו בו בכורות במדבר כלדורות תאמר בשה שאין פודין בו הקדשות:

אלא אמר קרא, (במדבר יח) "אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה".

מה בכור אדם, לא חלקת בין לדורות בין לאותה שעה בכסף.

אף בהמה טמאה, לא תחלוק בו בין לדורות בין לאותה שעה בשה.

אמר ר' חנינא, שה אחד של בן לוי, פטר כמה פטרי חמורים מישראל.

אמר אביי, תדע, שהרי מנה הכתוב עודפים באדם ולא מנה עודפין בבהמה.

תדע - שלא נמנו בכורי בהמת ישראל מדלא מנה הכתוב עודפים בבהמה כמו שמנה באדם שלשה ושבעים ומאתים:

ממאי?

דילמא לא הוי נפישי להו בהמות טובא?

דלא הוו - להן לישראל בהמות טובא כלוים:

לא ס"ד.

דכתיב, (במדבר לב) "ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד".

דילמא אפילו הכי, פשוטים דלוים הוו קיימי, לבהדי בכורי ישראל?

ודילמא אפילו הכי - דמקנה רב היה לבני ראובן אפ"ה לא הוו עדפי בבהמה שיהו בכורי בהמת ישראל עודפים על פשוטי בהמות לוים:

אמר קרא, (במדבר ג) "ואת בהמת הלוים תחת בהמתם". בהמה אחת, תחת בהמות הרבה.

ואימא, (יונה ד) "בהמה רבה"?

ואימא - הא דכתיב בהמת הלוים בהמות טובא משמע כדאשכחן בנינוה (יונה ד) ובהמה רבה אלמא בהמה טובא משמע:

א"כ ליכתוב קרא, או בהמה תחת בהמה, או בהמתם תחת בהמתם. מאי בהמת תחת בהמתם?

אם כן - דבהמת דלוים (ובהמתן דישראל תרוייהו) טובא משמע ליכתבינהו קרא כי הדדי מדשני קרא בדיבוריה ש"מ חד פטר טובא:

ש"מ, חד, פטר טובא.

אמר רבא, אף אנן נמי תנינא?

תנינא - במתניתין ופודה בו בשה פעמים הרבה שאם חזר וקנאו מיד הכהן לאחר שנתנו לו חוזר ופודה בו פטר חמור אחר:

"ופודה בו פעמים הרבה".

ור' חנינא טעמא דמתני' מפרש.

ורבי חנינא - דאמר שה אחד של בן לוי כו' טעמא דמתני' קמפרש והכי קאמר כו':

והכי קאמר, מאי טעמא פודה בו פעמים הרבה?

משום דשה אחד של בן לוי, פוטר כמה פטרי חמורים של ישראל.

איתמר, ר' יוחנן אמר, קדשו בכורות במדבר.

וריש לקיש אמר, לא קדשו בכורות במדבר.

לא קדשו בכורות - שנולדו במדבר:

ר' יוחנן אמר, קדשו בכורות במדבר, דרחמנא אמר ליקדשו.

כדכתיב, (שמות יג) "קדש לי כל בכור".

וריש לקיש אמר, לא קדשו בכורות במדבר^[1].

מדכתיב, (שמות יג) "והיה כי יביאך".

וכתיב בתריה, "והעברת".

מכלל, דמעיקרא לא קדוש.

דמעיקרא - במדבר והאי קדש לי כל בכור מוקי ליה ריש לקיש במצרים אבל במדבר לא קדשו מדכתיב כי יביאך והדר והעברת כל פטר רחם:

איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש.

"עד שלא הוקם המשכן היו במות מותרות, ועבודה בבכורות".

בבמות - כל אחד בנה מזבח ומקריב עליו ומשהוקם המשכן נאסרו כדכתיב (ויקרא יז) ואל פתח אהל מועד לא הביאו וגו':

ועבודה בבכורות - בכורי ישראל היו מקריבים ומכאן ואילך הכהנים אלמא בכורות קדשו:

אמר ליה, באותן, שיצאו ממצרים.

הכי נמי מסתברא.

דאי לא תימא הכי, בן שנה בר מיעבד עבודה הוא?!

דאי לא תימא הכי - אלא באותן שנולדו במדבר:

בן שנה בר עבודה - הא משיצאו ממצרים עד שהוקם המשכן שתא חדא הוא דהואי:

ודקארי לה מאי קארי לה?

הכי קא קשיא ליה.

אי אמרת בשלמא דלא פסיק קדושתייהו, הנך דמעיקרא נמי לא פקעא קדושתייהו.

דלא פסיק קדושת בכורות - דהנך שנולדו במדבר קדשו איכא למימר דמעיקרא שנולדו (במדבר) בקדושתייהו קיימי כו':

אלא אי אמרת דפסק קדושתייהו, הנך דמעיקרא נמי פקעא ליה קדושתייהו?

ואידך, דקדוש, קדוש. דלא קדוש, לא קדוש.

איתיביה, "אותו היום שהוקם המשכן קרבו להם בישראל, נדרים, ונדבות, חטאות, ואשמות, בכורות, ומעשרות".

הכי נמי, באותן שיצאו ממצרים.

ומינה.

ומינה - איכא למשמע דלא קדשו בכורות במדבר דקתני אותו היום מכלל דמכאן ואילך לא קרוב שיום ראשון הקריבו כל בכורי בהמה שיצאו ממצרים:

"אותו היום", הוא דקרוב. מיכן ואילך, לא קרוב.

איכא דאמרי, איתיביה ריש לקיש לר' יוחנן.

"אותו היום שהוקם המשכן, קרבו להם ישראל, נדרים, ונדבות, חטאות, ואשמות, בכורות, ומעשרות".

"אותו היום", אין, מיכן ואילך, לא.

אימא, מאותו היום, ואילך.

ומאי קמשמע לן?

מאותו היום, אין. מעיקרא, לא.

מעיקרא לא - שלא היה יכול כל אחד לעשות מזבח להקריב בכורות שלו דחובות לא קרוב בבמת יחיד:

אלמא, חובות בבמה לא קרוב.

תא שמע, נמצאת אתה אומר, בשלשה מקומות קדשו בכורות לישראל.

במצרים.

ובמדבר.

ובכניסתן ישראל לארץ.

במצרים מהו אומר?

(שמות יג) "קדש לי כל בכור".

במדבר הוא אומר, (במדבר ח) "כי לי כל בכור בבני ישראל".

בכניסתם לארץ הוא אומר, "והיה כי יביאך, והעברת".

אמר רב נחמן בר יצחק, בשלשה מקומות הוזהרו על הבכורות ליקדש, ולא קדשו.

הוזהרו לקדש - ולעולם לכשיכנסו לארץ:

ובמצרים נמי לא קדוש?

במצרים לא קדוש - בתמיה והא מודו כולהו לעיל באותן שיצאו ממצרים:

הא קאמרי' דקדוש.

ה"ק, מהן, קדשו. ומהן, לא קדשו.

מתקיף לה רב פפא, ובמדבר לא קדשו?

והכתיב, (במדבר ג) "פקוד כל בכור זכר לבני ישראל"?

והכתיב פקוד כל בכור זכר - מבן חדש ומעלה ובן חדש ודאי במדבר נולד דהא האי מעשה בשנה שנית הואי:

אלא אי איתמר הכי איתמר.

רבי יוחנן אמר, קדשו, ולא פסקו.

וריש לקיש אמר, קדשו,