דף ה,א
ופסקו.
ופסקו - משעת החשבון של חומש הפקודים ואילך:
בשלמא ריש לקיש, כדאמר טעם.
טעמיה - מוהיה כי יביאך והדר והעברת:
אלא לר' יוחנן, מאי טעמא?
אמר ר' אלעזר, ר' יוחנן חזאי בחילמא. דמילתא מעליתא אמינא.
אמר קרא, "לי יהיו", בהוייתן יהו.
ורבי יוחנן, "והיה כי יביאך, והעברת", מאי עביד ליה?
ההוא מיבעי ליה, לכדתנא דבי רבי ישמעאל.
"עשה מצוה זו, שבשבילה תיכנס לארץ".
מצוה זו - של בכורות שבשבילה תיכנס לארץ ולהכי סמכינהו רחמנא להדדי:
אמר ליה רב מרדכי לרב אשי, אתון הכי מתניתו לה.
אנן איפכא מתנינן לה.
רבי יוחנן אמר, לא קדשו בכורות במדבר.
וריש לקיש אמר, קדשו בכורות במדבר.
אמר ליה ואפכית נמי תיובתא?
ואפכיתו לה להא דרבי אלעזר?
ואפכיתו נמי לרבי אלעזר - ואמריתו ריש לקיש חזאי בחלום ומתריץ ליה למילתיה דריש לקיש והא ר' אלעזר תלמידו דר' יוחנן הוה:
א"ל, "לא קדשו", לא הוצרכו ליקדש.
א"ל - האי דלא קדשו דקאמר ר' יוחנן היינו דלא הוצרכו לקדש אם רוצה להקריבן אינו צריך להקדישן כשאר בהמות חולין שהרי הן קדושין היו משעה שנולדו דהיינו נמי כדלעיל דלר' יוחנן קדשו בכורות במדבר:
אי הכי, היינו דידן?
קמ"ל, חייב אדם לומר בלשון רבו.
בלשון רבו - אע"ג דתרוייהו כי הדדי הוו פירושייהו אפ"ה קאמר ליה בלשון שלמדתיה:
שאל קונטרוקוס השר את רבן יוחנן בן זכאי, בפרטן של לוים אתה מוצא, עשרים ושנים אלף ושלש מאות.
קונטרוקוס - שם שר:
בפרטן של לוים - בגרשון כתיב (במדבר ג) שבעת אלפים וחמש מאות ובקהת כתיב (שם) שמונת אלפים ושש מאות הרי ששה עשר אלפים ומאה ובמררי כתיב (שם) ששת אלפים ומאתים הרי שנים ועשרים אלף ושלש מאות ובכללן כתיב (שם) כל זכר מבן חדש ומעלה שנים ועשרים אלף:
בכללן אתה מוצא, עשרים ושנים אלף.
ושלש מאות להיכן הלכו?
א"ל, אותן שלש מאות, בכורות היו, ואין בכור מפקיע בכור.
מאי טעמא?
אמר אביי, דיו לבכור, שיפקיע קדושת עצמו.
ועוד שאלו, בגיבוי כסף אתה מוצא, מאתים ואחת ככר ואחת עשרה מנה.
דכתיב, (שמות לח) "בקע לגלגלת, מחצית השקל, בשקל הקדש" וגו'.
מחצית השקל בשקל הקדש - לגלגלת לשש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים הרי מאתים ואחד ככר וי"א מנה ככר הוי ששים מנה ומנה מאה דינר שהן חמשה ועשרים סלעים ושקל דאורייתא הוי סלע חשוב ס' פעמים כ"ה תמצא בככר אלף וחמש מאות סלעים שהן שלש אלפים חצאי שקלים תמצא לשלש אלפים ישראל ככר כסף לשלש מאות אלף מאת ככר לשש מאות אלף מאתים ככר ולשלשה אלפים אלף וחמש מאות סלעים ולחמש מאות איש ר"ן סלעים ולחמשים איש כ"ה סלעים הרי אלף ות"ש ע"ה סלעים צרף סלעים ועשה מהן מנים מכל מאה סלעים ארבע מנים הרי לאלף סלעים מ' מנים ולחמש מאות סלעים עשרים מנים הרי ככר פשו להו רע"ה סלעים שהן אחת עשרה מנה:
ובנתינת הכסף אתה מוצא, "מאת ככר"
דכתיב, (שמות לח) "ויהי מאת ככר הכסף לצקת" וגו'.
משה רבכם, גנב היה, או קוביוסטוס היה, או אינו בקי בחשבונות?!
נתן מחצה, ונטל מחצה, ומחצה שלם, לא החזיר?!
מחצה שלם לא החזיר - שהיה לו לשלם מן החצי מאת ככר וחצי וחמש מנים וחצי והוא לא נתן אלא מאה ככר כדכתיב מאת ככר ואע"ג דכתיב (שמות לח) ואת האלף ושבע מאות וחמשה ושבעים עשה ווים אלמא דיותר ממחצה החזיר אותו פסוק לא הזכיר אותו השר שמתכוין היה לקנטרו בדברים:
אמר לו, משה רבינו, גיזבר נאמן היה. ובקי בחשבונות היה.
ומנה של קודש, כפול היה[1].
כפול היה - והיה בככר ק"כ מנים ובאותן מאה ככר הוו מאתים ככר והאחד ככר וי"א מנה היו האלף וז' מאות וע"ה שעשה ווים לעמודים:
הוי בה רב אחאי, מאי קא קשיא ליה, "ויהי מאת ככר הכסף לצקת" וגו'.
הנך לצקת, ואינך בי גזא?
כתב קרא אחרינא, (שמות לח) "וכסף פקודי העדה מאת ככר" וגו'.
כתיב קרא אחרינא - דלא כתיב ביה לצקת ולא קחשיב לכולהו:
ודקא"ל מנה של קודש כפול היה, מנא ליה?
אילימא מיניה?
אילימא מיניה - מהאי קרא גופיה שהרי כיון אלף ושבע מאות וע"ה יוצא שבעים וחד מנה וא"נ לא מהדר אלא כמה דכתיב מיהו הנך הוה ליה לקרא למימני בהו בככר וי"א מנה ולא מנאן אלא בפרוטרוט בפרטי' ולא עשה מהן כלל שיחשבם בככר ש"מ כפול היה: לעולם - איכא לישאל אמאי לא אהדר מאתים ככר והא דאמרת אי לאו דכפול היה אמאי לא מננהו בככר לאו טעמא הוא דכללי שהגיעו למאה קחשיב בכללי ופרטי כגון חד ככר לא חשיב בככרי לפיכך מנאן בפרוטרוט:
שהרי כאן שבעים ואחד מנה, (שמות לח) "ואת האלף ושבע מאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים".
ולא מנאן הכתוב אלא בפרוטרוט.
ואם איתא, מאה ואחד ככר, ואחת עשרה מנה, מיבעי ליה?
אלא מדלא מנאן הכתוב אלא בפרוטרוט, ש"מ, מנה של קודש כפול היה.
ודילמא כללי קחשיב בככרי, פרטי לא קא חשיב בככרי?
אלא מהכא.
(שמות לח) "ונחושת התנופה שבעים ככר ואלפים וארבע מאות שקל".
ואלפים וארבע מאות שקל - אלפים הוו פ' מנים לכל ק' ד' מנים ות' הוו ט"ז מנים הרי צ"ו מנים ולא מנאן אלא בפרוטרוט והאי קרא חשיב פרטי בככרי דהכתיב שבעים ככר מדלא כתב ע"א ככר ושלשים וששה מנים ש"מ כפול היה ועד דליהוו ק"כ מנים לא הוי ככר:
שהרי כאן, תשעים וששה מנה, ולא מנאן הכתוב אלא בפרוטרוט.
שמע מינה, מנה של קודש כפול היה.
ודילמא פרטא רבה קא חשיב בככרי, פרטא זוטא לא קחשיב בככרי?
פרטא רבה - שבעים ולהכי קרי ליה פרט דלא הגיע למאה:
פרטא זוטרא - כגון חד ככר:
אלא אמר רב חסדא, מהכא, (יחזקאל מה) "והשקל עשרים גרה. עשרים שקלים, חמשה ועשרים שקלים, עשרה וחמשה שקל, המנה יהיה לכם".
והשקל עשרים גרה - פסוק הוא ביחזקאל עשרים שקלים וגו' המנה יהיה לכם אלמא המנה כ"ה סלעים: