דף ה,ב
והא מאתן וארבעין הויין?
והא מאתן וארבעים דינר נינהו - אלא כפול היה ובמנה דקודש הוו מאתן והנך ארבעים דטפו עלייהו זהו שהוסיפו בימי יחזקאל והוסיפו עליהן שתות דארבעין הוו שתותא מלבר דבמאתן איכא ה' פעמים מ' והביאו פעם מ' ששית מבחוץ והוסיפו עליהן ולא אמרי' שתות מלגיו שיחלקו לששה ויוסיפו על המשקל אחד מאותן חלקים: בבית מותבא רבא - בבית המדרש הגדול:
אלא ש"מ, מנה של קודש, מנה כפול היה.
ושמע מינה, מוסיפין על המדות, ואין מוסיפין יתר על שתות.
ושמע מינה, שתותא מלבר.
אמר ר' חנינא, שאלתי את ר' אליעזר, בבית מותבא רבא, מה נשתנו פטרי חמורים, מפטרי סוסים וגמלים?
א"ל, גזירת הכתוב היא.
ועוד, שסייעו ישראל בשעת יציאתם ממצרים.
שאין לך כל אחד ואחד מישראל, שלא היו עמו תשעים חמורים לובים, טעונים מכספה וזהבה של מצרים[1].
לובים - מעולים:
ועוד שאלתיו, מאי לשון, "רפידים"?
ואמר לי, "רפידים", שמה.
כתנאי.
"ר' אליעזר אומר, רפידים שמה.
ר' יהושע אומר, שריפו עצמן מדברי תורה.
שריפו ידיהם כו' - לפיכך בא עליהם עמלק:
וכן הוא אומר, (ירמיהו מז) "לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידים"".
לא הפנו אבות אל בנים (להציל) מרפיון ידים - מכאן שריפו ידיהם מן התורה:
ועוד שאלתיו, מאי לשון "שטים"?
ואמר לי, "שטים שמה.
כתנאי.
"ר' אליעזר אומר, שטים שמה.
רבי יהושע אומר, שנתעסקו, בדברי שטות".
בדברי שטות - לזנות את בנות מואב:
(במדבר כה) "ותקראן לעם לזבחי אלהיהן".
רבי אליעזר אומר ערומות פגעו בהן.
ערומות פגעו בהן - ותקראן משמע גופן היה פוגע בהן:
ר' יהושע אומר, שנעשו כולן בעלי קריין:
שנעשו כולן בעלי קריין - ולשון מקרה הוא:
משנה פרה שילדה מין חמור.
וחמור שילדה כמין סוס.
פטורה מן הבכורה.
שנאמר, (שמות יג) "פטר חמור", (שמות לד) "פטר חמור", שני פעמים, עד שיהא היולד חמור, והנולד חמור.
פטר חמור פטר חמור שני פעמים - כתובים בתורה חד בקדש לי כל בכור (שמות יג) וחד בראה אתה (שם לד):
היולד - האם:
והנולד חמור - שהוא דומה לאמו:
ומה הם באכילה?
ומה הן באכילה - אותן שאין דומין לאמן:
בהמה טהורה שילדה כמין בהמה טמאה, מותר באכילה.
וטמאה שילדה כמין בהמה טהורה, אסור באכילה.
שהיוצא מן הטמא, טמא. והיוצא מן הטהור, טהור:
גמרא תנן התם, "רחל שילדה מין עז.
ועז שילדה מין רחל.
פטור מן הבכורה.
ואם יש בו מקצת סימנין, חייב".
מקצת סימנין - של אמו:
מנא הני מילי?
אמר רב יהודה, דאמר קרא, (במדבר יח) "אך בכור שור", שיהא, הוא שור, ובכורו שור.
אך בכור שור כו' - מדמצי למיכתב אך שור כשב ועז דהא עניינא בבכור קמישתעי דכתיב לעיל מיניה כל פטר רחם וגו' ונקט בכולהו בכור ש"מ עד שיהא הבכור כאמו ולא יהא דומה לאחר:
"בכור כשב", שיהא הוא כשב, ובכורו כשב.
"בכור עז", שיהא הוא עז, ובכורו עז.
יכול אפי' יש בו מקצת סימנין?
ת"ל, "אך", חלק.
והא תנא "פטר, פטר" קנסיב לה לפרה?
והא תנא - דמתניתין:
פטר פטר קנסיב לה לפרה - דקא מפיק פרה שילדה מין חמור דפטורה מן הבכורה מן פטר פטר עד שיהא היולד חמור והולד חמור ופרה נמי גמרה מחמור ורב יהודה היכי שבק קרא דמתניתין וקנסיב למודא אחרינא:
הוא דאמר כרבי יוסי הגלילי.
רב יהודה דאמר - כרבי יוסי הגלילי:
דתניא, "ר' יוסי הגלילי אומר, "אך בכור שור", עד שיהא הוא שור ובכורו שור.
"בכור כשב", עד שיהא הוא כשב ובכורו כשב.
"או בכור עז", עד שיהא הוא עז, ובכורו עז.
יכול אפי' יש בו מקצת סימנין?
ת"ל, "אך", חלק".
אך חלק - דכל אכין ורקין שבתורה למעט:
במאי קמיפלגי?
תנא דידן סבר, גלי רחמנא בקדושת דמים, וה"ה בקדושת הגוף.
גלי רחמנא - בחמור דקדושת דמים הוא שאינו קדוש [אלא] (בלא) דמיו שיפדהו בשה גלי ביה רחמנא דנדמה פטור וה"ה לבכור בהמה טהורה דקדושת הגוף היא:
ור' יוסי סבר, גלי רחמנא בקדושת הגוף, וה"ה בקדושת דמים. וגמר קדושת דמים, מקדושת הגוף.
ותנא דידן, האי, "בכור, בכור", מאי עביד ליה?
מיבעי ליה לכדר' יוסי בר' חנינא.
דאמר ר' יוסי בר' חנינא, למה נאמרו אימורין בבכור שור, אימורין בבכור כשב, אימורין בבכור עז?
למה נאמרו אימורי כו' - בהאי קרא אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה קדש הם ואת דמם תזרוק ואת חלבם תקטיר דכולם אימוריהם קרבים:
צריכא.
דאי כתב רחמנא בבכור שור, שכן נתרבה בנסכים.
שור נסכיו מרובים - חצי ההין וכשב ועז רביעית ההין כשב אלייתו קריבה עם אימורים כדמפרש בויקרא מה שאין כן בשור ועז:
כשב, שכן נתרבה באליה.
כשב ועז - פסח בא מהן דכתיב מן הכבשים ומן העזים תקחו:
בעז, שכן נתרבה אצל עבודה זרה ביחיד.
חדא מחדא, לא אתיא.
תיתי חדא מתרתי?
בהי לא ליכתוב?
לא ליכתוב רחמנא, בשור, ותיתי מהנך?
מה להנך שכן נתרבו אצל פסחים.
לא לכתוב בכשב, ותיתי מהנך?
מה להנך שכן נתרבו אצל עבודה זרה בציבור.
שור ועז נתרבו אצל עבודת כוכבים בציבור - פר לעולה ושעיר לחטאת:
לא ניכתוב רחמנא בעז, ותיתי מהנך?
מה להנך שכן יש בהן צד רבוי אצל מזבח.
שור וכשב יש בהן צד ריבוי אצל מזבח - דכשהן קרבים יש מהן לאשים יותר מעז שור בנסכים וכשב באליה:
הילכך צריכי.
ורבי יוסי הגלילי?
אם כן ליכתוב קרא, "אך בכור שור כשב ועז", "בכור, בכור", למה לי?
א"כ - דלא אתיא קרא אלא להכי:
אלא לאו ש"מ, עד שיהא הוא שור, ובכורו שור.
ורבי יוסי הגלילי, האי, "פטר חמור", "פטר חמור", מאי עביד ליה?
מיבעי ליה לכדתניא.
"ר' יוסי הגלילי אומר, מתוך שנא', (במדבר יח) "אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה".
שומע אני אפי' פטרי סוסים וגמלים?
ת"ל, "פטר חמור", פטר חמור אמרתי לך, ולא פטרי סוסים וגמלים[2].
ועדיין אני אומר, פטרי חמור, בשה. פטרי סוסים וגמלים, בכל דבר?
ועדיין אני אומר פטר חמור תפדה בשה - ולא בדבר אחר ושאר בכורי טמאה בכל דבר ולעולם קדושים בבכורה: