דף יז,ב

וחייב, במתנות.

וחייב במתנות - כשישחטנו יתן לכהן את הזרוע והלחיים וסתם משנה היא זו:

ורבי יוסי, פוטר.

ור' יוסי פוטר - מפרש בגמ':

מת אחד מהן.

ר"ט אומר, יחלוקו.

יחלוקו - דחזר בו ר"ט ממאי דאמר לעיל כדמפרש בגמ' דס"ל דאפילו כשהן חיין מעלין את היפה בדמים לשניהם שיחלקו בשניהם הלכך מת אחד מהן יחלוקו את החי:

ר"ע אומר, המוציא מחבירו עליו הראיה.

זכר ונקבה.

זכר ונקבה אין כאן כלום לכהן - דשמא נקבה יצאה תחלה והמוציא מחבירו עליו הראיה והכא אפילו רבי טרפון מודה דהתם הוא דפליג משום דוודאי חד מינייהו לכהן הלכך יפה כחו לחלוק בשוה אבל הכא הורע כחו דשמא לא שייכא בכורה כלל ומיהו ירעה עד שיסתאב ואח"כ יאכלנו דספק הוא:

אין כאן לכהן כלום:

גמרא אמרי דבי רבי ינאי, לרבי יוסי הגלילי שמעינן ליה דאמר, אפשר לצמצם בידי שמים, וכ"ש בידי אדם.

אפשר לצמצם בידי שמים - כגון הך לידה ואע"ג דאין מקפידין בכך:

וכל שכן בידי אדם - דמתכוונין לצמצם שום מדה או שום דבר דוודאי אפשר לצמצם:

ורבנן, בידי שמים אי אפשר לצמצם, בידי אדם מאי?

בידי אדם - שמתכוונין ומודדין כדי לצמצם מאי אפשר לצמצם או לא:

ת"ש, "חוט של סיקרא חוגרו באמצע, להבדיל בין דמים העליונים ובין דמים התחתונים".

חוגרו - למזבח באמצע גובהו הוא:

ואי אמרת אי אפשר לצמצם בידי אדם, זימנין דקא יהיב עליונים למטה ותחתונים למעלה?

קיהיב דמים עליונים - הראוים להנתן למעלה מאמצעיתו וקא יהיב להו למטה דשמא לא צמצמו יפה ועשו את החוט למטה מאמצעיתו הרבה וכי נותנין דמים עליונים למעלה מן החוט מעט איכא למימר למטה מאמצעיתו הוא:

ותחתונים למעלה - דשמא למעלה מאמצעיתו נתנו את החוט:

דמרווח בה פורתא.

דמרווח ביה פורתא - לעולם א"א לצמצם והכא כגון שעשו את החוט רחב מאחר שמדדו והתחילוהו באמצע הרחיבוהו למטה ולמעלה דממה נפשך למטה דידיה הוי תחתונו של מזבח ולמעלה דידיה הוי עליונו בלא שום ספיקא:

תא שמע, ממדת כלים, ממדת מזבח?

ת"ש ממדת כלים - דאמר רחמנא (שמות כה) ועשית שלחן אלמא צמצמו יפה ועשאוהו באמותיו מצומצמות: שאני התם דאמר רחמנא עביד ובכל היכא דמצית למיעבד ניחא ליה - ולעולם לא צמצמו יפה:

שאני התם, דרחמנא אמר עביד, ובכל היכי דמצית למיעבד, ניחא ליה.

{(דברי הימים א כח) "הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל".}

הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל - כל מלאכת התבנית דוד אמרו לפסוק זה ולא גרסינן ליה הכא:

אמר רב קטינא, ת"ש, "חלקו לשנים והן שוין, שניהן טמאים, לפי שאי אפשר לצמצם"?

חלקו לשנים - תנור שנטמא וחלקו לשנים והן שוין טמאין דאי אפשר לצמצם ובכל חד וחד איכא למימר הכא איכא רובא וקי"ל תנור שיריו ברובו בהעור והרוטב (חולין דף קכד):

אמר רב כהנא, שאני כלי חרס, הואיל ויש בו גומות.

ויש בו גומות - שאינו נחלק בשוה אלא כששוברין אותו חתיכות (קרקע) בולטות בו ועושה בזה גומא וכן במקומות הרבה והילכך אי אפשר לשער אותן בליטות:

ת"ש, "נמצא מכוון בין שתי עיירות, שתיהן מביאות שתי עגלות, דברי ר"א".

נמצא - חלל מכוון בין שתי עיירות שאין זו קרובה לו יותר מזו כלום:

מ"ט?

לאו משום דקסבר בידי אדם אפשר לצמצם, ו"קרובה", ואפילו קרובות?

אפשר לצמצם - ולמדוד יפה כיוונו שתיהן קרובות זו כזו וקסבר קרובה דכתב בקרא (דברים כא) הקרובה אל החלל אפילו קרובות משמע שאם יש שתים קרובות לו בשוה שתיהן עורפות דאי אי אפשר לצמצם אלא ודאי אחת קרובה מחברתה אמאי מביאות שתי עגלות יביאו אחת בשותפות כדאמרינן לקמן ויתנו ויאמרו בני האחת אם אתם קרובים ממנו יהא חלקנו מחול לכם ותכפר עליכם ואם אנחנו קרובים מכם חלקכם יהא שלנו ותכפר עלינו:

לא.

ר' אליעזר