סבר לה כרבי יוסי הגלילי, דאמר אפשר לצמצם בידי שמים, וכל שכן בידי אדם.
סבר לה כר' יוסי הגלילי - וקא מיבעיא לן לרבנן:
נימא כתנאי?
"נמצא מכוון בין שתי עיירות - לא היו עורפין.
ר' אליעזר אומר: שתיהן מביאות שתי עגלות".
מאי לאו בהא קמיפלגי.
דתנא קמא סבר: אי אפשר לצמצם.
אי אפשר לצמצם - הילכך לא היו עורפין, דכל אחת אומרת אני איני קרובה:
ורבי אליעזר סבר, אפשר לצמצם.
אפשר לצמצם - וקרובה אפילו קרובות:
ותיסברא.
אי קסבר תנא קמא אי אפשר לצמצם, אמאי לא היו עורפים, יביאו עגלה אחת בשותפות ויתנו?
ויתנו - כדפרשינן לעיל:
אלא להני תנאי דכולי עלמא אפשר לצמצם, והכא ב"קרובה", ולא קרובות קמיפלגי.
דכולי עלמא אפשר לצמצם - דכרבי יוסי הגלילי סבירא להו:
דתנא קמא סבר, "קרובה", ולא קרובות.
ורבי אליעזר סבר, "קרובה", ואפי' קרובות.
מאי הוי עלה?
מאי הוי עלה - אליבא דרבנן:
אמר רב חייא בר אבין אמר רב עמרם: תנא.
"נמצא מכוון בין שתי עיירות, ר' אליעזר אומר שתיהן מביאות שתי עגלות.
שתי עגלות - דאפשר לצמצם וקרובה אפי' קרובות:
וחכמים אומרים, יביאו עגלה אחת בשותפות ויתנו".
מאי קסברי רבנן?
אי קסברי רבנן דאפשר לצמצם, ו"קרובה", ואפי' קרובות - לייתי תרתי?
לייתי תרתי - דהא לא מצי לאתנויי דהא שתיהן שוות:
ואי "קרובה", ולא קרובות, אפי' חדא לא לייתי?
אלא לאו שמע מינה, קסברי רבנן אי אפשר לצמצם, ואפילו בידי אדם.
א"א לצמצם - הילכך מצו לאתנויי:
שמע מינה:
ר' טרפון אומר [הכהן] בורר לו את היפה: מאי טעמא דרבי טרפון?
קא סבר ההוא דבריא נפק ברישא:
ההוא דבריא נפק ברישא - דמרוב בריאותו קדם את אחיו:
ר' עקיבא אומר משמנין כו': אמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: הכהן נוטל כחושה.
הכהן נוטל כחוש - לרבי עקיבא:
אמר ליה רבי חייא בר אבא לרבי יוחנן, והא אנן, "משמנין ביניהן" תנן?
והא משמנים תנן - דמשמע מה שיפה השור מחבירו ואותן דמים יחלוקו:
אמר ליה: עד דאכלת כפנייתא בבבל, תרגימנא מסיפא.
אדאכלת כפניאתא בבבל - בעוד שהייתה אוכל תמרים בבבל ומעדן עצמך:
תרגימנא - להאי מילתא דר' עקיבא ודייקנא לה מסיפא:
דקתני סיפא, "מת אחד מהן.
רבי טרפון אומר: יחלוקו.
ר' עקיבא אומר: המוציא מחבירו עליו הראיה".
ואי סלקא דעתך משמנין ביניהן, דכי הדדי פליגי - הכי נמי ליפלגי גבי הדדי?
דכי הדדי פליגי - דלתרוייהו יהא חלק בשניהם ה"נ יחלוקו את החי:
אלא מאי, "משמנין"?
שומן יהא ביניהן.
שומן יהא ביניהן - מה שאחד שמן יפה מחבירו יהא מוטל ביניהם ועליו יבאו לדין ויטעון ישראל לכהן אייתי ראיה כו' כי היכי דסבר ר' עקיבא בסיפא המוציא מחבירו עליו הראיה:
דאמר ליה לכהן, אייתי ראיה דבכור הוא, ושקיל:
והשני ירעה עד שיסתאב וחייב במתנות ורבי יוסי פוטר: מאי טעמא דרבי מאיר?
מאי טעמא דר"מ - דקתני סתמא דמתני' חייב במתנות:
אמר ר' יוחנן: הואיל וכהן בא עליו משני צדדין.
דאמר ליה: אי בכור הוא - כוליה דידי הוא.
אי בכור הוא כוליה דידי - והאי דשקיל אנא הוי חולין ומהדרנא לך ניהלך ושקילנא מתנות מיניה:
אי לא בכור הוא, הב לי מתנות מיניה.
אמר רבא, עשו שאינו זוכה, כזוכה. ואע"ג דלא מטא לידיה, כמאן דמטא לידיה,
עשו שאינו זוכה כזוכה - אע"פ שלא זכה כהן בהאיך דהא לא מטא לידיה מעולם עשאוהו כאילו זכה בו הואיל ומעיקרא הוה שייכא ביה יד כהן דשמא דידיה נינהו שויוה רבנן כמאן דמטא לידיה לשום בכורה:
וזבניה לישראל במומיה.
וזבין ליה לישראל במומיה - והדר שקליה לאידך חילופיה ובכור שמכרו כהן לישראל פטור מן המתנות דאיתקש לצבי ואיל בפרקא קמא (לעיל דף יב):
א"ר אלעזר: הכל מודים בספק בכור, שאין חליפין ביד כהן - שחייב במתנות.
בספק בכור שאין חליפין ביד כהן - שלא נטל כלום תחתיו כגון דקתני מתני' זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום והאי זכר ספק בכור הוא שמא יצאה נקבה תחלה וירעה ויאכל במומו לבעלים:
שחייב במתנות - דהכא ליכא למימר עשאוהו כמי שמכרו כהן לישראל דהא לא בא בחליפין ליד כהן כלום:
"הכל מודים", מאן?
ר' יוסי.
פשיטא?
עד כאן לא קא פטר ר' יוסי התם, אלא דחליפין ביד כהן, דעשו שאינו זוכה כזוכה, אבל אין חליפין ביד כהן - לא?
מהו דתימא, טעמא דרבי יוסי, דקסבר, דאי מחייבת ליה במתנות, אתי ליה לידי גיזה ועבודה, אע"ג דאין חליפין ביד כהן.
אי מחייבת ליה - לספק בכור במתנות אתי למימר חולין גמור הוא ואתי למישרי בגיזה ועבודה:
קא משמע לן.
ומי מצית אמרת הכי?
ומי מצית אמרת - דטעמא דרבי יוסי משום גיזה ועבודה הוא:
והתני סיפא, "שהיה רבי יוסי אומר: