כל שחליפיו ביד כהן, פטור מן המתנות.
כל שחליפיו כו' - אי אמרת בשלמא טעמא דרבי מאיר גבי בכור משום דבא עליו משני צדדין היינו דקנסיב ר' יוסי (הש"ס) דהואיל וחליפיו ביד כהן פטור דאינו יכול לומר אי בכור הוא כולו דידי הוא דהוי כמאן דזבניה לישראל אלא אי אמרת טעמא דר' מאיר משום שלא תשתכח תורת מתנות אמאי נקט רבי יוסי טעמא משום דחליפיו ביד כהן הא לר' מאיר נמי מה"ט לפטר אלא ודאי טעמא לאו משום שלא תשתכח תורת מתנות הוא:
ורבי מאיר, מחייב".
חליפין ביד כהן - אין. אין חליפין ביד כהן - לא.
מהו דתימא, ר' יוסי לדבריו דר' מאיר קאמר ליה.
לדידי אפי' אין חליפין ביד כהן, דאי מחייבת ליה במתנות אתי ליה לידי גיזה ועבודה.
לדידך אודי לי מיהא, היכא דחליפין ביד כהן, דעשו שאינו זוכה כזוכה.
ואמר ליה ר' מאיר, לא.
ואמר רב פפא, הכל מודים בספק מעשר, שפטור מן המתנות.
בספק מעשר - כגון שקפץ אחד מן המעושרין לתוכם דאמרינן בפ"ב (לקמן דף נח) כולם ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן לבעלים ספק מעשר אין כהן בא עליו משני צדדין דאם מעשר הוא אין לכהן חלק בו דמעשר קרב שלמים ונאכל לבעלים:
"הכל מודים", מאן?
ר' מאיר.
פשיטא?
עד כאן לא קמחייב ר' מאיר התם, אלא בספק בכור, הואיל ובא עליו כהן משני צדדין, אבל ספק מעשר - לא.
מהו דתימא, טעמא דר' מאיר, דלא תשתכח תורת מתנות, אפילו ספק מעשר נמי.
קא משמע לן.
ומי מצית אמרת הכי?
ומי מצית אמרת הכי - דטעמא דרבי מאיר משום שלא תשתכח תורת מתנות:
והקתני סיפא: "שהיה ר' יוסי אומר, כל שחליפיו ביד כהן פטור מן המתנות, ורבי מאיר מחייב".
כל שחליפיו כו' - אי אמרת בשלמא טעמא דרבי מאיר גבי בכור משום דבא עליו משני צדדין היינו דקנסיב ר' יוסי (הש"ס) דהואיל וחליפיו ביד כהן פטור דאינו יכול לומר אי בכור הוא כולו דידי הוא דהוי כמאן דזבניה לישראל. אלא אי אמרת טעמא דר' מאיר משום שלא תשתכח תורת מתנות אמאי נקט רבי יוסי טעמא משום דחליפיו ביד כהן הא לר' מאיר נמי מה"ט לפטר אלא ודאי טעמא לאו משום שלא תשתכח תורת מתנות הוא:
מהו דתימא, ר' מאיר אפי' ספק מעשר מחייב, והא דמיפלגי בחליפין, להודיעך כחו דרבי יוסי דפטר, אפי' היכא דכהן בא עליו משני צדדין.
קא משמע לן:
מת אחד מהן רבי טרפון אומר יחלוקו: אמאי יחלוקו?
ניחזי אי שמן מית, דכהן הוא. והאי דאיכא, דבעל הבית.
אי שמן מית דכהן הוא - האי דמית דהא רבי טרפון אמר כהן בורר לו את היפה:
ואי כחוש מית, דבעל הבית מית. והאי דאיכא, דכהן הוא?
אמר [רבי] אמי, חזר בו ר' טרפון:
חזר בו רבי טרפון - מקמייתא דאמר כהן בורר לו את היפה וסבר דלשניהם יש חלק בשניהם:
ר"ע אומר המוציא מחבירו עליו הראיה: אמר רבי חייא, משל דר' טרפון למה הדבר דומה?
לשנים שהפקידו אצל רועה, שמניח רועה ביניהם, ומסתלק.
לשנים שהפקידו אצל רועה - שתי בהמות ומתה האחת ואין ידוע של מי מתה:
שמניח רועה בין שניהם - לחלקה ומסתלק דהכא ליכא למימר המוציא מחבירו ומתני' נמי דקאמר רבי טרפון יחלוקו כגון שאותו ספק בכור החי נמסר לרועה ואתי בעל הבית וכהן גבי רועה דליכא מוציא מחבירו דהא לא קאי ברשותא דחד מינייהו:
ומשל דרבי עקיבא למה הדבר דומה?
לאחד שהפקיד אצל בעל הבית, שהמוציא מחבירו עליו הראיה.
ומשל דרבי עקיבא לאחד שהפקיד אצל בעל הבית - והניחה בעדרו ומתה בהמה אחת בעדרו ואומר שלך מתה והלה אומר אחת מאותן שלך מתה המוציא מחבירו עליו הראיה ומתני' נמי דמרע ליה ר' עקיבא לכחו של כהן כשישנן ברשות בעל הבית דהוי כהן מוציא מחבירו:
אלא במאי פליגי?
אלא במאי פליגי - הואיל ולאו בחד גונא קמיתרצא מתני':
ר' עקיבא פליג, בשנים שהפקידו אצל רועה שמניח רועה ומסתלק?!
ר' עקיבא פליג בשנים שהפקידו אצל רועה - בתמיה הא ודאי ליכא למימר המוציא מחבירו עליו הראיה:
ור' טרפון פליג, באחד שהפקיד אצל בעל הבית?!
אמר רבא ואיתימא רב פפא, הכל מודים בשנים שהפקידו אצל רועה, שמניח רועה ביניהם, ומסתלק.
ובאחד שהפקיד אצל בעל הבית, שהמוציא מחבירו עליו הראיה.
לא נחלקו, אלא בחצר בעה"ב, ורועה כהן.
לא נחלקו - אלא כגון שהבכור חי עומד בחצר בעל הבית וכהן רועה כל בהמותיו של בעל הבית:
רבי טרפון סבר, אקנויי קא מקני ליה בחצירו, וניחא ליה דליתעביד מצוה [בממוניה].
אקנויי אקני ליה - בעל הבית לכהן מקום בחצירו כדי שיזכה כהן בבכורות כשיוולדו מיד דתיקני ליה חצירו:
דניחא ליה לאינש דתתעביד מצוה בממוניה - שיגדלו בכורותיו של כהן בחצירו והוה ליה חצר של שניהם והוי האי חצר כי רועה וכאילו שנים הפקידו אצלו הילכך חולקין דברשות שניהם עומד:
והוה ליה כשנים שהפקידו אצל רועה, שמניח רועה ביניהן ומסתלק.
ור"ע סבר, כיון דאית ליה פסידא, לא מקני ליה מידעם,
פסידא - היכא דאיכא ספיקא מפסיד בעל הבית אי קיימא חצר ברשות כהן:
והוה ליה כאחד שהפקיד אצל בעל הבית, שהמוציא מחבירו עליו הראיה:
משנה שתי רחיליו שלא ביכרו וילדו שני זכרים.
שניהם, לכהן.
זכר ונקבה.
הזכר לכהן.
שני זכרים ונקבה.
אחד לו, ואחד לכהן.
אחד לו - שהרי היתה נקבה עמו ואיכא למימר נקבה יצאת תחלה:
רבי טרפון אומר, הכהן בורר לו את היפה.
רבי עקיבא אומר, משמנין ביניהן.
משמנין ביניהן - כהן נוטל כחוש:
והשני, ירעה עד שיסתאב.
וחייב, במתנות.
רבי יוסי פוטר.
מת אחד מהן.
רבי טרפון אומר, יחלוקו.
יחלוקו - דחזר בו ר' טרפון מקמייתא:
ר' עקיבא אומר, המוציא מחבירו עליו הראיה.
שתי נקבות וזכר, או שני זכרים ושתי נקבות.
אין כאן לכהן כלום.
שני זכרים ושתי נקבות אין כאן לכהן כלום - דאיכא למימר כל חדא וחדא ילדה זכר ונקבה ויצאת נקבה תחלה:
אחת ביכרה ואחת לא ביכרה, וילדה שני זכרים.
אחד לו, ואחד לכהן.
ר' טרפון אומר, הכהן בורר את היפה.
ר' עקיבא אומר, משמנין ביניהן.
והשני ירעה, עד שיסתאב.
וחייב במתנות.
רבי יוסי פוטר.
שרבי יוסי אומר, כל שחליפיו ביד כהן, פטור מן המתנות.
שחליפיו ביד כהן - שהכהן נוטל אחת מן הספיקות פטור האחר מן המתנות דעשו את שאינו זוכה כזוכה:
ורבי מאיר מחייב.
מת אחד מהן.
ר' טרפון אומר, יחלוקו.
ר' עקיבא אומר, המוציא מחבירו עליו הראיה.
זכר ונקבה, אין כאן לכהן כלום:
זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום - דשמא אותה שלא ביכרה ילדה הנקבה ואותה שכבר ביכרה ילדה זכר:
גמרא צריכא.
דאי אשמועינן קמייתא, בההיא קאמר ר' עקיבא, דתרי מחדא.
קמייתא - רחל שילדה שני זכרים התם קאמר ר"ע כהן נוטל כחוש:
משום דתרי מחדא - רחל נפוק ומספקא מילתא והמוציא מחבירו עליו הראיה:
אבל רחיליו שלא ביכרו, דתרי מחדא, וחד מחדא, אימא מודי ליה לר' טרפון, דהך דילידא חד, שביח טפי.
אבל שתי רחלים - שילדו שני זכרים ונקבה דתרי נפקו מחדא וחד מחדא:
אימא מודי ליה רבי טרפון - דכהן בורר לו את היפה דלפיכך הוא יפה שיצא יחיד ולא היתה הנקבה עמו וזהו ודאי בכור גמור:
והך דילידא חד שביח טפי - שביח מעולה:
ואי אשמועינן הא, בהא קאמר רבי עקיבא, דתרוייהו לא ביכרו, אבל אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה, וילדו שני זכרים, אימא מודי ליה לר' טרפון