וברייתא דברי הכל.
ולוקמא איפכא?
ולוקמא איפכא - כדאוקמיה מעיקרא. ומ"ט הדרי בה?
הא שפיר מצי לאוקמי מתני' דברי הכל, וברייתא רבנן?:
כיון דאיכא לאוקומי לקולא, ולחומרא,
לקולא ולחומרא - מעיקרא אוקימנא לקולא, דבשעת וסתה, דברי הכל דיה שעתה, ובשלא בשעת וסתה פליגי.
והשתא אוקימנא פלוגתא, בשעת וסתה. ואיכא דמחמיר ומטמא לה למפרע. ושלא בשעת וסתה, דברי הכל מטמאה למפרע:
לחומרא מוקמינן.
קתני,
קתני שאם תראה - כמו "אמר מר":
"שאם תראה שלא בשעת וסתה, מטמאה מעת לעת".
שאם תראה כו' - אלמא דטעם דכתמה מטמא למפרע, משום דאשכחן בהו ראייה טמאה למפרע. דהשתא, לא הוה כתמה חמור מראייתה.
וש"מ, דאשה דיש לה וסת, הוא דפלוג רבנן בין כתמה לראייתה.
דכתמה מטמא למפרע.
ובראייתה דיה שעתה.
משום דבראייתה שלא בשעת וסתה, אשכחן טומאה למפרע:
טעמא דאשה שיש לה וסת, הוא דפליגי רבנן בין כתמה לראייתה.
הא שאר נשים, שאמרו חכמים דיין שעתן,
הא שאר נשים שאמרו חכמים דיין שעתן - כגון ארבע נשים דלא אשכחן בהו ראייה טמא' למפרע, כתמן נמי אינו טמא למפרע:
כתמן כראייתן.
כתמן כראייתן - מכאן ואילך טמאות:
מני רבי חנינא בן אנטיגנוס היא.
דאמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי חנינא בן אנטיגנוס,
"כל הנשים כתמן טמא למפרע.
ונשים שאמרו חכמים דיין שעתן, כתמן כראייתן.
חוץ מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות.
חוץ מתינוקת כו' - דאפילו מכאן ולהבא נמי לא.
והא דאמר, "בתולת דמים כתמן כראייתן", דמכאן ולהבא מיהא טמאה?
היינו כשהגיע זמנה לראות ולא ראתה:
שאפילו סדינין שלה מלוכלכין בדם,
מלוכלכין בדם - ולא ידעה אי אתי מגופה אי לא:
אין חוששין לה.
אין חוששין לה - ואפילו אין לה במה לתלות. דבשוק של טבחים לא עברה.
איכא למימר, עברה, ולאו אדעתה. דהא בגופה, אין לתלות כל עיקר.
דכתמין דרבנן נינהו. וכי גזור רבנן, בהגיע זמנה, דדם מצוי בה.
אבל בהא לא גזור, הואיל ואין בה דמים.
ולקמן מפרש, "איזה הוא זמנה?
משיגיעו ימי הנעורים". שהביאה שתי שערות, או בת י"ב שנה ויום אחד ואע"פ שלא הביאה שתי שערות:
ומי אית ליה לרבי חנינא כתם כלל?
ומי אית ליה לרבי חנינא כתם כלל - בארבע נשים, ואפילו מכאן ולהבא:
והתניא, "כל הנשים, כתמן טמא.
ונשים שאמרו חכמים דיין שעתן, כתמן טמא.
ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר, נשים שאמרו חכמים דיין שעתן, אין להן כתם".
מאי לאו, "אין להן כתם" כלל?
לא.
אין להן כתם למפרע.
אבל יש להן כתם מכאן ולהבא.
מכלל, דתנא קמא סבר, אפי' למפרע?
אין.
ר"מ היא.
דמחמיר גבי כתמים.
דתניא, "כל הנשים כתמן טמא למפרע.
ונשים שאמרו חכמים דיין שעתן,
כתמן טמא למפרע.
דברי רבי מאיר.
דמחמיר בכתמים - טפי מבראייתה.
דראיית ארבע נשים, הואיל ואין דם מצוי בהן, אמרינן השתא אתי, ומכי אתי, חזיתיה.
אבל בכתם, איכא למימר, אי בדקה לחלוק מעיקרא, הוה אישתכח:
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר, נשים שאמרו חכמים דיין שעתן, כתמן כראייתן.
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר נשים שאמרו חכמים דיין שעתן כתמן כראייתן - כלומר, נשים שאמרו חכמים דיין שעתן, כתמן כראייתן, לטמאה מכאן ולהבא:
ותינוקת שהגיע זמנה לראות, יש לה כתם.
יש לה כתם - מכאן ולהבא, אע"פ שלא ראתה מימיה:
ושלא הגיע זמנה לראות, אין לה כתם.
ואימתי הגיע זמנה לראות?
משהגיעו ימי הנעורים":
והמשמשת בעדים כו': אמר רב יהודה אמר שמואל, עד שלפני תשמיש, אינו ממעט כפקידה.
אינו ממעט - על יד מעת לעת, ועל יד מפקידה לפקידה:
מ"ט?
אמר רב קטינא, מתוך שמהומה לביתה.
שמהומה לביתה - ממהרת לשמש:
וכי מהומה לביתה מאי הוי?
מתוך שמהומה לביתה, אינה מכנסת לחורין ולסדקין.
תנן, "המשמשת בעדים, הרי זו כפקידה".
מאי לאו, חד לפני תשמיש, וחד לאחר תשמיש?
לא.
אידי ואידי, לאחר תשמיש.
ואחד לו,
אחד לו - שמקנח בו בעצמו:
ואחד לה.
כדתנן, "דרך בנות ישראל משמשות בשני עדים. אחד לו, ואחד לה".
האי מאי?
אי אמרת בשלמא, חד לפני תשמיש וחד לאחר תשמיש, איצטריך.
סד"א מתוך שמהומה לביתה, לא בדקה שפיר.
קמ"ל, הרי זו כפקידה.
אלא אי אמרת, אידי ואידי לאחר תשמיש.
פשיטא?
מהו דתימא, שמא תראה טפת דם כחרדל, ותחפנה שכבת זרע.
ותחפנה שכבת זרע - ואפי' דלאחר תשמיש נמי לא ליהוי כפקידה, קמ"ל:
קמ"ל.
ואיבעית אימא, שתי בדיקות אצרכוה רבנן.
חד לפני תשמיש, וחד לאחר תשמיש.
ואי בעית אימא - לעולם חד לפני תשמיש וחד לאחר תשמיש. ואפ"ה, "הרי זו כפקידה", אלאחר תשמיש קאי.
וא"ת, עד שלפני תשמיש למה הוזכר מתניתין?
תרתי קתני.
ואשמועינן תנא דמתניתין, דשני בדיקות אצרכוה רבנן.
וה"ק, "משמשת בעדים", כלומר, מצוה עליה לשמש בעדים. ואע"פ שיש לה וסת.
"הרי זו כפקידה", ההוא דלאחר תשמיש:
וכי קתני הרי זו כפקידה אלאחר תשמיש.
והא "המשמשת" קתני?
והא המשמשת קתני - דלאו לשון חובה הוא, אלמא חדא קתני, ומשום "הרי זו כפקידה" נקט לה.
וה"ק, ואשה המשמשת בעדים, הרי זו כפקידה. ואקמא נמי קאי.
דאי אבתרא לחודה, ראשון למה הוזכר:
תני, "ומשמשת":
תני ומשמשת - ותרתי מילי נינהו.
וה"ק, מצוה עליה לשמש בעדים.
והרי כפקידה, אבתרא.
וקמא לא נקט ליה, אלא לאשמועינן, דמצוה לבדוק קודם תשמיש:
ממעטת על יד מעת לעת: השתא מעת לעת ממעטת,
השתא מעת לעת - דאתמול, דזמן ארוך הוא, ממעטת פקידה זו דעדים: