"וחלתה תלויה, לא אוכלין ולא שורפין".
וחלתה תלויה - כשעשאה בטהרה, משום ספק הנולד לה ראשון:
באיזה ספק אמרו?
באיזה ספק אמרו - כלומר, באיזה ספק הוצרכו לומר "חלתה תלויה":
בספק חלה.
בספק חלה - בספק טומאה, הנוהגת בחלה, ואינה נוהגת בחולין.
כגון, נשען.
כדמפרש בסמוך, דטהור לבני הכנסת, ואסור לתרומה.
ואיצטריך לאשמועינן, דאע"ג דלא נהגא בחולין גרידא, הכא, כיון דטבולין לחלה, נהגא בהן:
מאי ספק חלה?
מאי ספק חלה - כלומר מאי קאמר:
אביי ורבא דאמרי תרוייהו,
שלא תאמר בהוכחות שנינו,
שלא תאמר בהוכחות שנינו - בספק טומאה מוכחת:
כמו שני שבילין,
כגון שני שבילין - אחד טמא ואחד טהור, ספק הלך בטמא, ספק הלך בטהור.
והא ספקא היא דמהניא בחולין הטבולין לחלה.
אבל טומאה שאינה מוכחת, לא.
דהא, לא איצטריך לאשמועינן.
דאפילו לחולין גרידא, נמי מהני לאוכל חולין בטהרה.
הלכך מהניא נמי הכא:
דהתם חולין גרידא נמי מטמו.
אלא בנשען.
אלא אפילו בנשען - דהוי ספק טומאה, שאינה מוכחת.
הואיל ותנן לקמן, דמהניא לתרומה, מהניא נמי לחולין הטבולין לחלה:
דתנן, "זב וטהור שהיו פורקין
פורקין - משאוי:
מן החמור,
או טוענין.
בזמן שמשאן כבד, טמא.
טמא - דשמא מתוך כובד המשא, נשען זה על הטהור, ונמצא טהור מסיטו.
או טהור ניסט עליו.
וכתיב במרכב הזב, (ויקרא טו) "והנושא אותם", וכ"ש זב בעצמו:
משאן קל, טהור.
וכולן,
וכולן - אפי' משא כבד:
טהורין לבני הכנסת.
טהורין לבני הכנסת - אוכלין חוליהן בטהרה.
שאין זה היסט גמור, וכל שכן שספק הוא:
וטמאין לתרומה
וטמאין לתרומה - מדרבנן, ואפי' בספק:
וחולין הטבולין לחלה, כחלה דמו".
וחולין הטבולין לחלה כחלה דמו - דמהני בהו ספק נשען, כחלה גמורה:
והתניא, "אשה שהיא טבולת יום.
לשה את העיסה,
וקוצה הימנה חלתה,
וקוצה לה חלה - שכל זמן שלא קראה שם עליה, הרי היא כחולין.
וטבול יום דינו כשני, ואינו עושה שלישי בחולין.
וכשהיא קוצה, לא תקרא לה שם.
אלא מניחתה לחלה בכפישה או באנחותא.
הם כלים שאין להם בית קיבול. כגון נסרים.
ואין מקבלין טומאה.
ואצרכוה רבנן הני, משום היכרא, שלא תגע בה שוב, מאחר שקראה לה שם.
ודכוותה אמר בסוף פ' הניזקין, (גיטין סא).
ובתשובת רב האי ראיתי, "אנחותא", נסרים לווחין, שמנסרין הנגרים, ומשפין הלווחין:
ומניחתה בכפישה או באנחותא,
ומקפת.
ומקפת - מקרבתה לכלי אצל העיסה, וקוראה לה שם.
שמצוה לתרום מן המוקף.
מוקף, סמוך.
כמו, "מקיפין שתי חביות", במס' ביצה (דף לב).
וכמו, "אין מקיפין בבועי", (חולין מו) שמקיפין זו לזו, לראות אם דומים הם בנקביהן:
וקורא לה שם.
מפני שהוא שלישי, ושלישי טהור בחולין".
ואי אמרת חולין הטבולין לחלה כחלה דמו,
הא טמיתנהו?
אמר אביי, כל שודאי מטמא חולין,
שודאי מטמא חולין - כמו משא הזב:
גזרו על ספקו משום חולין הטבולין לחלה.
והאי טבול יום, כיון דלא מטמא ודאי חולין,
לא גזרו עליו משום חולין הטבולין לחלה.
והא מעת לעת שבנדה, דודאי
דודאי - נדה ממש:
מטמא חולין,
ולא גזרו על ספקה,
ספקה - מעת לעת:
משום חולין הטבולין לחלה?
דאמר מר, "קבלה מיניה רב שמואל בר רב יצחק, בחולין שנעשו על טהרת קדש,
ולא בחולין שנעשו על טהרת תרומה".
ולא בחולין שנעשו על טהרת תרומה - וקס"ד, הוא הדין לחולין הטבולין לחלה.
דהם נמי נעשין בטהרת חלה המעורבת בהן:
התם,
ומשנינן חולין הטבולין לחלה חמירי - מחולין שנעשו על טהרת תרומה.
דהכא עריבא בהו חלה, אבל התם נטירותא יתירתא קביל עליה:
לא פתיכא
פתיכא - מעורבת:
בהו תרומה.
הכא, פתיכא בהו תרומה.
ואיבעית אימא, הנח מעת לעת דרבנן:
משנה רבי אליעזר אומר, ארבע נשים דיין שעתן.
בתולה
מעוברת
מניקה
וזקינה.
אמר רבי יהושע, אני לא שמעתי, אלא בתולה.