דף ז,ב
אבל הלכה כרבי אליעזר?
איזו היא בתולה?
כל שלא ראתה דם מימיה.
אע"פ שנשואה.
מעוברת, משיודע עוברה.
מניקה, עד שתגמול את בנה.
נתנה בנה למניקה, גמלתו, או מת.
ר"מ אומר, מטמאה מעת לעת.
וחכ"א, דיה שעתה.
וחכ"א דיה שעתה - עד כ"ד חדש שהוא זמן הנקת התינוק ובגמרא מפרש טעמא:
איזוהי זקנה?
כל שעברו עליה
שעברו עליה - שלא ראתה:
שלש עונות
שלש עונות - מפרש לה בגמרא:
סמוך לזקנתה.
סמוך לזקנתה - מפרש בגמרא:
רבי אליעזר אומר, כל אשה שעברו עליה שלש עונות, דיה שעתה.
כל אשה - וה"ה ילדה:
רבי יוסי אומר, מעוברת ומניקה שעברו עליהן שלש עונות, דיין שעתן.
מעוברת ומניקה כו' - אבל לא עברו עליה לא ופליג אדרבי אליעזר ואת"ק דאמר לעיל מעוברת דיה שעתה משיודע העובר ומניקה משנולד:
ובמה אמר, "דיה שעתה"?
בראייה ראשונה.
בראייה ראשונה - שראתה הבתולה או המעוברת או הזקנה לאחר שלש עונות:
אבל בשניה, מטמאה מעת לעת.
אבל בשנייה מטמאה מעת לעת - שהרי חזרה לקדמותה להיות דמים מצויים בה:
ואם ראתה הראשונה מאונס, אף השניה דיה שעתה:
גמרא תניא, אמר לו רבי אליעזר לרבי יהושע, אתה לא שמעת, אני שמעתי!
אתה לא שמעת אלא אחת, ואני שמעתי הרבה!
אין אומרים למי שלא ראה את החדש, יבא ויעיד! אלא למי שראהו!
אין אומרים למי שלא ראה את החדש שיבא ויעיד - שראה:
כל ימיו של רבי אליעזר, היו עושין כרבי יהושע.
לאחר פטירתו של רבי אליעזר, החזיר רבי יהושע את הדבר ליושנו.
כרבי אליעזר בחייו, מ"ט לא?
משום דרבי אליעזר שמותי הוא.
שמותי - לשון שמתא שהרי ברכוהו כדאמרינן בהזהב (ב"מ דף נט) הלכך לא עבדינן כוותיה באחרנייתא:
וסבר, אי עבדינן כוותיה בחדא, עבדינן כוותיה באחרנייתא.
ומשום כבודו דר"א, לא מצינן מחינן בהו.
דמצינן מחינן בהו - אי עבדי כוותיה באחרנייתא:
לאחר פטירתו של ר"א, דמצינו מחינן בהו, החזיר את הדבר ליושנו.
אמר רב יהודה אמר שמואל, הלכה כרבי אליעזר בארבע.
חדא, דאמרן.
ואידך.
"המקשה
המקשה - מחמת ולד בתוך אחד עשר יום שבין נדה לנדה וקשתה שלשה ימים רצופין ובכל יום ראתה דם וקי"ל דאינה זבה מחמת שלשה ימי קישוי ליטען שבעה נקיים וקרבן דכתיב כי יזוב זוב דמה ודרשינן בבנות כותים דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד ואם שפתה מן הצער שעמדה בלא צער לאחר השלשה ימים וילדה נתגלה הדבר למפרע שלא בא הדם מחמת הולד והרי היא יולדת בזוב וצריכה שבעה נקיים לבד ימי טומאת לידה וצריכה שני קרבנות אחד לזוב ואחד ללידה:
כמה תשפה ותהא זבה?
וכמה תשפה - תעמוד ותנוח מצערה לאחר השלשה של קושי ותהא זבה למפרע מחמת הקושי:
מעת לעת.
מעת לעת - אם שפתה מחצות היום זה עד כעת מחר איכא למימר דלאו משום ולד הוה וקרינן ביה כי יזוב זוב דמה ופליג ר' יהושע עליה בפרק בנות כותים:
דברי ר"א, והלכה כדבריו".
ואידך.
"הזב והזבה שבדקו עצמן.
שבדקו עצמן - כשפסקו מזובן הוצרכו לספור שבעה נקיים בלא ראייה כדכתיב וספר לו וגו' ובדקו עצמן ראשון ושביעי ושאר חמשה ימים שבינתיים לא בדקו:
יום ראשון, ומצאו טהור.
יום שביעי, ומצאו טהור.
ושאר הימים, לא בדקו.
רבי אליעזר אומר, הרי אלו בחזקת טהרה.
בחזקת טהרה - הואיל ותחלתו וסופו בטהרה וטובל לערב של שביעי:
רבי יהושע אומר, אין להן אלא יום הראשון ויום השביעי בלבד.
אלא ראשון ושביעי - וצריכין למנות עוד חמשה ימים דחוששים שמא ראו בינתיים ומיהו אי הוה ידעה בודאי שראתה בינתיים סתרה לנקיות הראשון דרחמנא אמר (ויקרא טו) ואחר תטהר אחר אחר לכולן שלא תהא טומאה מפסקת בינתיים אבל השתא חששא היא ומונה לסירוגין:
רבי עקיבא אומר, אין להם אלא יום שביעי בלבד.
אלא יום שביעי בלבד - דשמא ראתה ימים שבינתיים וסתרה את טהרת יום הראשון דכולהו נקיים בעינן דכתיב ואחר תטהר אחר אחר לכולן שלא תהא טומאה מפסקת בינתיים:
ותניא, "ר"ש ורבי יוסי אומרים,
נראין דברי רבי אליעזר מדברי רבי יהושע.
מדברי ר' יהושע - שר"א השוה מדותיו דקסבר כיון דתחלתן וסופן בטהרה מחזקינן נמי לאמצעיים בטהרה אבל רבי יהושע כיון דאמצעיים חייש לטומאה נסתרה טהרת יום ראשון:
ודברי ר"ע, מדברי כולן.
אבל הלכה כר' אליעזר".
ואידך.
דתנן, "אחורי כלים
אחורי כלים - דאמרינן לקמן אחורים טמאין ותוכו טהור דטומאת משקין לטמא כלים דרבנן והכי הוא דגזור שלא יטמא תוכו בנגיעת אחוריו וטעמא מפרש בבכורות עבדו רבנן היכרא בהך טומאה דלידעו אינשי דמדרבנן היא ולא נשרוף עליה תרומה וקדשים:
שנטמאו במשקין.
שנטמאו במשקין - ומשקין בשרץ והוו ראשונים ולא מטמו כלים מדאורייתא אלא אב הטומאה ורבנן הוא דגזור:
ר' אליעזר אומר, מטמאין את המשקין,
מטמאין את המשקין - מדרבנן דכיון דעלולין לקבל טומאה מיטמו בכל דהו להיות ראשונים ויפסלו את השני בחולין:
ואין פוסלין את האוכלין".
ואין פוסלין את האוכלין - רבותא קתני דאפילו מפסל לא פסלי כדמפרש טעמא ואזיל:
מטמאין את המשקין, ואפילו דחולין.
ואין פוסלין את האוכלין, ואפילו דתרומה.
"רבי יהושע אומר, מטמאין את המשקין.
ופוסלין את האוכלין.
א"ר יהושע ק"ו.
ומה טבול יום, שאין מטמא משקה חולין,
טבול יום שני הוא - ואינו מטמא משקה חולין דקי"ל כל הפוסל את התרומה מטמא משקה להיות תחלה חוץ מטבול יום וטעמא מפרש בפ"ק דשבת (דף יד):
פוסל אוכלי תרומה.
אחורי כלים, שמטמא משקה חולין,
אחורי כלים - בטומאת משקין דרבנן דכלי אינו מקבל טומאה מדאורייתא אלא מאב הטומאה בפ"ק דפסחים (דף יח):
אינו דין שפוסל אוכלי תרומה".
ורבי אליעזר?
אחורי כלים, דרבנן.
וטבול יום, דאורייתא.
וטבול יום - לפסול אוכלי תרומה דאורייתא כדקיימא לן טבל ועלה אוכל במעשר כו' ומקרא נפקא לן ביבמות (דף עד) ואפילו בנגיעה:
ורבנן מדאורייתא, לא עבדינן קל וחומר.
דמדאורייתא, אין אוכל מטמא כלי.
ואין משקה מטמא כלי.
ורבנן הוא דגזור, גזרה משום משקין דזב וזבה.
משום משקה זב וזבה - רוקו ומימי רגליו שהן אבות הטומאה כדכתיב (ויקרא טו) וכי ירוק הזב וגו':
משקין, דעלולין לקבל טומאה, גזרו בהו רבנן.
אוכלין, דאין עלולין לקבל טומאה, לא גזרו בהו רבנן.
ומאי שנא אחורי כלים דנקט?
ומ"ש אחורי כלים דנקט - לינקוט תוכי כלים וכגון דנגעו משקין טמאין לתוכו והוו נמי דרבנן:
משום דקילי.
משום דקילי - אבל תוכי כלים כיון דאחמירו בהו רבנן כדקתני נטמא תוכו כולו טמא מודה רבי אליעזר שפוסלין את האוכלין:
דתנן, "כלי שנטמא מאחוריו במשקין.
אחוריו טמא.
תוכו, אזנו, אוגנו, ידיו, טהורין.
נטמא תוכו, כולו טמא".
מאי קמ"ל שמואל, בכולהו תנן, הלכתא?
וכי תימא אחורי כלים קמ"ל, דלא תנן?
ולימא, "הלכה כר"א באחורי כלים"?
אלא הא קמ"ל, שאין למדין הלכה מפי תלמוד.
הא קמ"ל - מדאיצטריך למימר להו הלכה שמע מינה דאין למידין הלכה מפי תלמוד מתוך המשנה וברייתא ששנויה בהן הלכה כפלוני אין למידין מהן שהאמוראים האחרונים דקדקו בטעמי התנאים והעמידו הלכה על בוריה אבל הראשונים לא דקדקו איש בדברי חבירו אלא כל אחד מה ששמע מרבו מלמדה לתלמידו שמועה כמו שהיא והיא היתה נקרא משנה וברייתא והיה נותן לבו לתת טעם לשמועתו זה נותן טעם לדבריו וזה נותן בה טעם אחר כדאמר (שבת דף סג) ליגמר איניש והדר ליסבר ואותה סברא היתה נקראת תלמוד בימי התנאים ומשנה ששנויה בה פסק הלכה מסברת תלמוד שלהן נישנית ואין למידין הימנה:
ותו ליכא?
והאיכא?
דתנן, "ר"א אומר,