דף ח,א
"מלמדין את הקטנה שתמאן בו".
מלמדין את הקטנה - בפרק בית שמאי ביבמות.
ב' אחין נשואין ב' אחיות יתומות,
אחת גדולה ואחת קטנה.
מת בעלה של גדולה, ונמצאת זקוקה ליבם, בעל הקטנה.
ודוחה זיקתה, נישואי אחותה הקטנה, ואוסרתה עליו.
שאין נישואי קטנה כלום.
ואם יגרשנה לקטנה בגט,
שוב אינו יכול ליבם את הגדולה.
שאחות גרושתו היא.
אלא מלמדין את הקטנה שתמאן בו,
ומיאון עוקר נישואין הראשונים.
ומותר ליבם הגדולה:
ואמר רב יהודה אמר שמואל, הלכה כר' אליעזר?
כי אמר שמואל הלכה כר' אליעזר בד'.
בסדר טהרות.
אבל בשאר סדרים, איכא טובא.
וה"נ מסתברא.
דתנן, "ר' אליעזר אומר, אף הרודה ונותן לסל,
הרודה ונותן לסל - כגון שהיה לש את עיסתו, פחות פחות מחמשת רבעים, לפוטרו מן החלה:
הסל מצרפן לחלה".
הסל מצרפן - כשרודן מן התנור:
ואמר רב יהודה אמר שמואל, "הלכה כר"א".
ש"מ.
ומאי אולמיה דהאי מהאי?
מאי אולמיה דהאי - דחלה, מההיא דמיאון, דפשטת לה מינה.
דאמרת, "ה"נ מסתברא".
הא שמעינן מההיא דמיאון, דבשאר סדרי איכא הלכה כר"א?:
משום דקאי רבי אלעזר כותיה.
ומשני - מההיא דמיאון ליכא למשמע מינה דבשאר סדרים איכא.
דהתם משום דקאי ר' אלעזר כר"א.
ואיכא למימר, משום דמסייע ר' אלעזר לר"א, מש"ה הלכה כמותו בהא.
אבל משום דידיה לחודיה, לא:
דתנן, "רבי אלעזר אומר, מלמדין את הקטנה שתמאן בו".
מלמדין את הקטנה - במילתא אחריתי היא, בפ' ב"ש:
ומי קאי!
והא אצרכו מצרכינן להו,
ומי קאי והא אצרוכי מצרכינן ליה - התם.
דאמר שמואל, בקמייתא, הלכה כר"א.
ובאידך נמי, הלכה כר' אלעזר.
ואמרינן, "צריכא, דאי אשמועינן" כו'.
אלמא ר' אלעזר ור"א לאו חד טעמא קאמרי, מדאיצטריך לשמואל למימר בתרווייהו הלכה:
ולא דמיין להדדי?
אלא משום דקאי רבי יהודה בן בבא כותיה.
דתניא, "רבי יהודה בן בבא העיד, ה' דברים.
שממאנים את הקטנות.
שממאנין את הקטנות - מבקשין מהן שימאנו. כגון הנך דרבי אלעזר ור"א, כדי לקיים מצות יבום:
ושמשיאין את האשה ע"פ עד אחד.
ושמשיאין אשה - שהלך בעלה למדינת הים, ושמעה מפי עד אחד שמת, משיאין אותה לאחר:
ושנסקל תרנגול בירושלים, על שהרג את הנפש.
ושנסקל תרנגול - כדכתיב, (שמות כא) "והמית איש או אשה, השור יסקל".
והוא הדין לכל חיה ועוף.
כדאוקימנא בשור שנגח את הפרה, (ב"ק דף נד) דיליף שור שור משבת, אלא שדבר הכתוב בהווה:
ועל יין בן מ' יום שנתנסך ע"ג המזבח.
בן מ' יום - ומקמי הכי פסול, דה"ל יין מגתו:
ועל תמיד של שחר שקרב בד' שעות".
מאי "קטנות"?
לאו חדא דר' אלעזר, וחד דר' אליעזר?
לא.
מאי "קטנות", קטנות דעלמא.
קטנות דעלמא - ולעולם עדות בן בבא אדר' אלעזר קאי, ולא אדר"א.
וה"ק, כל קטנות שיבאו למאן לפנינו, כי ההיא דר"א, מלמדין אותן למאן:
אי הכי גבי אשה נמי, נתני "נשים",
ליתני נשים - שמשיאין נשים ע"פ עד אחד:
ונימא נשים דעלמא?
ונימא מאי נשים נשים דעלמא - כי היכי דאמר, מאי קטנות קטנות דעלמא:
אלא, מדהכא קתני "אשה", והכא קתני "קטנות", ש"מ דוקא קתני.
דוקא קתני - קטנות שתים.
אחת דר' אלעזר.
ואחת דר' אליעזר.
ואשה דליכא למימר הכי, נסבה בלשון יחיד:
ש"מ.
וכן א"ר אלעזר, הלכה כר"א בד'.
וכן אמר ר' אלעזר - אדשמואל קאי.
ואמורא הוא. והוא ר' אלעזר בן פדת.
ורבי אלעזר דמיאון, תנא הוא.
והוא ר' אלעזר בן שמוע:
ותו ליכא?
והתנן, "רבי אליעזר אומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו".
וא"ר אלעזר, הלכה כר"א?
וכי תימא, כי א"ר אלעזר הלכה כר"א בד', בסדר טהרות.
אבל בשאר סדרי איכא.
ומי איכא?
והתנן, "הורד והכופר
הורד והכופר - מין בשמים הן:
והלטום
והקטף,
קטף - מין אילן.
ואין עושה פרי, אלא שרף, (יוצא ונוטף מהן).
וזהו פריו:
יש להן שביעית, ולדמיהן שביעית.
יש להן שביעית - שצריך להפקירם. ואסור לעשות בהן סחורה.
ולא אמרי' עצים בעלמא נינהו, ושביעית אינה נוהגת בעצים, כדאמרי' בלולב הגזול (סוכה דף מ):
יש להן ביעור, ולדמיהן ביעור".
ביעור - כשכלה לחיה מן השדה.
ואע"ג דיש להן שביעית, איצטריך למימר יש להן ביעור.
דיש שיש לו שביעית ליאסר בסחורה, ומלוגמא, [פי' רפואה] ואין לו ביעור.
כגון דבר המתקיים בארץ כל ימי החורף, שאינה כלה לחיה מן השדה.
אבל כל דבר שיש לו ביעור, יש לו שביעית:
וא"ר פדת,
וא"ר פדת - בריה דר"א בן פדת:
מאן תנא, קטפא פירא?
ר"א.
מאן תנא - להא דקתני, "יש להן שביעית", דקסבר קטפא פירא?
ר' אליעזר.
כדאמר לקמן, "ר"א אומר, המעמיד בשרף הערלה, אסור":
וא"ר זירא, חזי, דמינך ומאבוך, קשריתו קטפא לעלמא!
שריתו קטפא - בשביעית:
את אמרת, "מאן תנא קטפא פירא? ר"א".
ואבוך אמר, "הלכה כר"א בד'".
כר"א בד' - ותו לא. אלמא בקטפא פירא, לא עביד כוותיה לחומרא:
ואם איתא, לימא ליה,
כי אמר אבא הלכה כר"א בד', בסדר טהרות.
אבל בשאר סדרי איכא!
אלא קשיא ההיא.
משום דקאי רבי אלעזר כותיה.
דתנן, "רבי אלעזר אומר, מלמדים את הקטנה שתמאן בו".
ומי קאי?
והא אצרוכי מצרכינן להו, ולא דמיין להדדי?
אלא משום דקאי רבי יהודה בן בבא כוותיה.
ותו ליכא?
והתנן, "ר"ע אומר, אומרה, ברכה רביעית, בפני עצמה.
אומרה ברכה רביעית - להבדלה במוצאי שבתות, ואינו כוללה בחונן הדעת:
ר' אליעזר אומר, אומרה, בהודאה".
וא"ר אלעזר, הלכה כר"א.
ואמר רבי אלעזר הלכה כרבי אליעזר - בברכות ירושלמי:
א"ר אבא, ההוא דאמר, משום רבי חנינא בן גמליאל.
דתניא, "רבי עקיבא אומר, אומרה, ברכה רביעית, בפני עצמה.
רבי חנינא בן גמליאל אומר, אומרה, בהודאה