דף ח,ב
והא קשיש מיניה טובא?
והא קשיש מיניה טובא - דהא ר' אליעזר, היה בימי ר"ג בנו של ר"ש, הנהרג בהרוגי מלכות.
ובעל אחותו היה. כדאמרי' בהזהב (ב"מ דף נט).
ור' חנינא בנו של ר"ג היה:
אלא משום דקאי רבי חנינא בן גמליאל בשיטתיה.
ומי קאי?
והתניא, "אור יוה"כ, מתפלל שבע, ומתודה.
אור - ליל כניסתו:
שחרית, מתפלל שבע, ומתודה.
מוסף, מתפלל שבע, ומתודה.
מנחה, מתפלל שבע, ומתודה.
בנעילה, מתפלל שבע, ומתודה.
בערבית, מתפלל שבע, מעין שמנה עשרה.
מעין שמנה עשרה - שאומר בשבעה ברכות, מעין שמונה עשרה.
כגון,
ג' ראשונות וג' אחרונות כתקנן.
ואומר הביננו באמצע, ומסיים בשומע תפלה.
כדאמרינן בברכות (דף כט).
ויש בה מעין כולם:
רבי חנינא בן גמליאל משום אבותיו אומר, מתפלל שמנה עשרה.
מפני שצ"ל, הבדלה בחונן הדעת"?
אמר ר"נ בר יצחק, איהו אמר משום אבותיו.
וליה לא ס"ל.
א"ל ר' ירמיה לר' זירא, ואת לא תסברא, דמאן תנא קטפא פירא, ר"א הוא"?!
והתנן, "ר"א אומר, המעמיד בשרף ערלה, אסור"?
המעמיד - חלב בהמה לעשות גבינה:
אפילו תימא רבנן.
ע"כ לא פליגי רבנן עליה דר"א, אלא בקטפא דגווזא,
בקטפא דגווזא - בשרף הנוטף מן העץ, דכעץ בעלמא הוי, אבל קטף הוי שרף הפגין, ומודו בהו רבנן:
אבל בקטפא דפירא, מודו ליה.
דתנן, "א"ר יהושע, שמעתי בפירוש,
שהמעמיד בשרף העלין, בשרף העיקרין, מותר.
בשרף הפגין, אסור.
מפני שהוא פרי".
ואיבעית אימא, כי פליגי רבנן עליה דר"א, באילן העושה פירות.
אבל באילן שאינו עושה פירות, מודו דקטפו זהו פריו.
דתנן, "ר"ש אומר, אין לקטף שביעית.
וחכ"א, יש לקטף שביעית.
מפני שקטפו זהו פריו".
מאן חכמים?
לאו רבנן דפליגי עליה דר"א?!
לאו רבנן דפליגי עליה דר"א - בשאר אילנות. וחזינן דבקטף סבירא להו כוותיה:
א"ל ההוא סבא, הכי א"ר יוחנן,
מאן חכמים?
ר"א.
דאמר, "קטפו זהו פריו".
אי ר"א, מאי איריא, אילן שאינו עושה פרי.
אפילו אילן העושה פרי, קטפו זהו פריו?
לדבריהם דרבנן קאמר להו.
לדידי, אפי' אילן העושה פירות נמי, קטפו זהו פריו.
לדידכו, אודו לי מיהת, באילן שאינו עושה פירות, דקטפו זהו פריו.
ורבנן אמרי ליה, לא שנא:
איזו היא בתולה כל שלא ראתה כו': ת"ר, "נשאת, וראתה דם מחמת נישואין.
ילדה, וראתה דם מחמת לידה.
עדיין אני קורא לה בתולה.
שהרי בתולה שאמרו, בתולת דמים, ולא בתולת בתולים".
בתולת דמים - דמי נדה, ולא דמי בתולים.
דאפילו נבעלה, עדיין היא בתולת דמים:
איני?
והאמר רב כהנא, תנא,
"ג' בתולות הן.
בתולת אדם.
בתולת קרקע.
בתולת שקמה".
"בתולת אדם", כל זמן שלא נבעלה.
נפקא מינה, לכ"ג.
לכהן גדול - שמצווה ליקח בתולה:
א"נ, לכתובתה מאתים.
לכתובתה מאתים - דאם נבעלה, תו לא מיקרי בתולה, וכתובתה מנה:
"בתולת קרקע", כ"ז שלא נעבדה.
נפקא מינה, לנחל איתן.
א"נ, למקח וממכר.
למקח וממכר - שאם אמר לו קרקע בתולה אני מוכר לך, נותן לו קרקע שלא נעבדה, לפי שעושה פירות מרובין ושמנים:
"בתולת שקמה", כ"ז שלא נקצצה.
שלא נקצצה - כן מנהג לקוצצה, כדי שירבה עוביו, ויוציא ענפים הרבה במקום החתך.
ונקרא סדן שקמה:
נפקא מינה, למקח וממכר.
למקח וממכר - לפי שנוח לו בבתולה, שילדה היא, ויקצצנה ומתעבה:
אי נמי, למקצצה בשביעית.
כדתנן, "אין קוצצין בתולת שקמה בשביעית, מפני שהיא עבודה".
ואם איתא, ליתני נמי הא?
ליתני נמי הא - ונימא ארבע בתולות הן:
אמר ר"נ בר יצחק, כי קתני מידי דלית ליה שם לווי,
שם לווי - כגון בתולה דמתניתין, לאו בתולה סתם מיקריא, אלא בתולת דמים.
דסתם בתולה בנשים, היינו בתולת בתולים.
וכן קרקע בתולה.
וכן שקמה בתולה.
לא בעי שם לווי:
אבל מידי דאית ליה שם לווי, לא קתני.
רב ששת בריה דרב אידי אמר, כי קתני מידי דתלי במעשה,
דתלי במעשה - שאינו מאבד שמו אלא ע"י מעשה.
אבל ראיית דם, מאיליה באה, ואבדה שם בתולה:
מידי דלא תלי במעשה, לא קתני.
רבי חנינא בריה דרב איקא אמר, כי קתני מידי דלא הדר לברייתו,
מידי דהדר לברייתו, לא קתני.
דהדר לברייתו - כגון זקנה, שמסתלקין דמיה:
רבינא אמר, כי קתני מידי דקפיד עליה זבינא,
דקפיד עליה זבינא - נותן עיניו בכך.
כגון, בתולה נוחה לינשא מבעולה.
וכן קרקע ושקמה.
אבל בתולת דמים, אין אדם נותן עיניו בדמים.
דלא חייש אי חזיא אי לא חזיא:
מידי דלא קפיד עליה זבינא, לא קתני.
ולא קפדי?!
והתניא, "רבי חייא אומר, כשם שהשאור יפה לעיסה, כך דמים יפין לאשה".
ותניא משום ר"מ, "כל אשה שדמיה מרובין, בניה מרובין"?
אלא כי קתני, מידי דקפיץ עליה זבינא,
דקפיץ עליה - שנוחה בתולה ללקוחות.
כגון בתולת בתולים, וקרקע, ושקמה.
אבל בתולת דמים, כל כמה דחזיא, ניחא ליה טפי, כדאמרינן:
מידי דלא קפיץ עליה זבינא, לא קתני.
ת"ר, "איזוהי בתולת קרקע?
כל שמעלה רשושין.
רשושין - אבנים דקין שקורין פרדוי"א.
לשון אחר, רגבי אדמה קשין, שאין עפרם מתפזר:
ואין עפרה תיחוח.
נמצא בה חרס,
חרס - מכיתת חרשים:
בידוע שנעבדה.
בידוע שנעבדה - דאי לא נעבדה, חרס זה מאין בא לתוכה?:
צונמא,
צונמא - סלע:
הרי זו בתולת קרקע:
מעוברת משיודע עוברה: וכמה הכרת העובר?
סומכוס אומר משום רבי מאיר, שלשה חדשים.
ואע"פ שאין ראיה לדבר, זכר לדבר.
שנאמר, (בראשית לח) "ויהי כמשלש חדשים" וגומר.
"זכר לדבר"! קרא כתיב, וראיה גדולה היא?!
משום דאיכא דילדה לט', ואיכא דילדה לשבעה.
דילדה לז' - שמא ניכר עוברה לשליש ימיה, דהיינו שני חדשים ושליש.
קמ"ל, דאזלינן בתר רוב נשים:
ת"ר, "הרי שהיתה בחזקת מעוברת, וראתה דם.
ואח"כ הפילה רוח או כל דבר שאינו של קיימא.
הרי היא בחזקתה, ודיה שעתה.
דיה שעתה - לא אמרינן, איגלאי מילתא למפרע, דלאו הריון הוא, ונטמאו טהרות דמעת לעת של ראיה:
ואע"ג שאין ראיה לדבר, זכר לדבר.
זכר לדבר - דהריון רוח שמיה הריון:
שנאמר (ישעיהו כו) "הרינו, חלנו, כמו ילדנו רוח".
מאי "זכר לדבר"! הרי ראיה גדולה היא?!
כי כתיב האי קרא, בזכרים כתיב.
ורמינהי, "קשתה שנים, ולשלישי הפילה רוח, או כל דבר שאינו של קיימא.
קשתה שני ימים - בתוך אחד עשר ימי זוב.
ולשלישי נמי ראתה.
ואח"כ הפילה רוח, בו ביום.
ולא שפתה מן הצער.
הרי לידה זו בזוב. וצריכה שבעה נקיים, וקרבן לזיבתה.
דכיון דלאו ולד הוא, הויא זיבה מעליא:
הרי זו יולדת בזוב".
ואי אמרת לידה מעלייתא היא