דף יב,א
בעא מיניה רבי זירא מרב יהודה, אשה מהו שתבדוק עצמה לבעלה?
אמר ליה, לא תבדוק.
ותבדוק, ומה בכך?
אם כן, לבו נוקפו, ופורש.
בעא מיניה רבי אבא מרב הונא, אשה מהו שתבדוק עצמה, כשיעור וסת,
כשיעור וסת - מיד לאחר בעילה, בחטאת.
דאמרינן לקמן בפ"בף (דף יד) "נמצא על סדין שלה, אותיום", כלומר, מיד לאחר בעילה, חייבין בקרבן.
דודאי דם הוה, בשעת ביאה:
כדי לחייב בעלה חטאת?
א"ל מי משכחת לה לבדיקה כשיעור וסת?
לבדיקה - לחורין ולסדקין.
הילכך כשיעור וסת לא משכחת לה:
והתניא, "איזהו שיעור וסת?
משל לשמש
לשמש - אבר:
ועד
ועד - סדין שמקנחת בו:
שעומדים בצד המשקוף.
ביציאות השמש, נכנס עד.
הוי וסת שאמרו, לקנוח,
לקינוח - מבחוץ.
אם בקינוח מצאה דם, בכשיעור הזה, חייבין חטאת.
אבל אם בבדיקתה מצאה, כבר ארך השיעור.
שהרי לא בצד המשקוף עומד, אלא בידה אוחזתו, ויש כאן שיעור עודף כדי הבאה מידה למשקוף.
ואשם תלוי איכא, ולא חטאת:
ולא לבדיקה".
אלא, "מהו שתקנח"?
מהו שתקנח - אשה שאינה עסוקה בטהרות, מי בעיא קינוח לאחר תשמיש, כשיעור וסת.
לידע אם תמצא דם, ויהא בעלה חייב חטאת:
איכא דאמרי, הכי בעא מיניה.
אשה, מהו שתבדוק עצמה,
מהו שתבדוק - בדיקה ממש:
כדי לחייב בעלה אשם תלוי?
באשם תלוי - דאמרינן לקמן (שם), "נמצא על שלה לאחר זמן, יותר מכשיעור וסת, חייבין באשם תלוי.
דספק הוה דם בשעת ביאה, ספק בא לאחר מכאן:
אמר לו, לא תבדוק.
ותבדוק, ומה בכך?
א"כ,
א"כ - שתצריכנה לבדוק אחר ביאה:
לבו נוקפו, ופורש:
לבו נוקפו - קודם ביאה.
והא דתנן לקמן, (שם) "דרך בנות ישראל משמשות בשני עדים"?
בעסוקות בטהרות:
ובשעה שהיא עוברת וכו': אמר ר' אמי אמר רבי ינאי, וזהו עדן, של צנועות.
וזהו עדן של צנועות - כלומר מדת חסידות שנו כאן, ולאו חיובא הוא.
דאמרינן בפרק שני, (שם) "הצנועות מתקנות להן שלישי, לתקן את הבית".
זהו עדן, אלפני תשמיש קאי:
א"ל רבי אבא בר ממל לר' אמי, תנא תני "צריכות", ואת תני "צנועות"?!
אמר ליה, שאני אומר, כל המקיים דברי חכמים נקרא "צנוע".
אמר רבא, ושאינו מקיים דברי חכמים, צנוע הוא דלא מקרי, הא רשע לא מקרי?!
אלא אמר רבא, צנועות, עד שבדקו בו עצמן לפני תשמיש זה, אין בודקות בו לפני תשמיש אחר.
אין בודקת בו - לפני תשמיש אחר.
לפי שמטונף וכהה מראית ליבונו, בבדיקה ראשונה, ושוב אין נראית בו טיפה כחרדל:
ושאינן צנועות, בודקות, ולא איכפת להן.
גופא אמר רבי זירא אמר רבי אבא בר ירמיה אמר שמואל, "אשה שאין לה וסת, אסורה לשמש עד שתבדוק".
אמר ליה ר' זירא לרבי אבא בר ירמיה, אין לה וסת בעיא בדיקה, יש לה וסת לא בעיא בדיקה?!
יש לה וסת לא בעיא בדיקה - בתמיה.
והא קתני מתניתין ביש לה וסת דבעיא בדיקה, כיון דעסוקה בטהרות.
ולקמן פריך, לישני ליה, "הא בשאינה עסוקה בטהרות?"
ומשני, קסבר שמואל, כי אינה עסוקה, אפילו אין לה וסת לא בעיא בדיקה לבעלה, הואיל ואינה עסוקה בטהרות:
א"ל, יש לה וסת, ערה בעיא בדיקה,
ערה - דחזיא לעסוקי בטהרות, בעיא בדיקה לבעלה.
אי נמי דליכא טירחא לצעורה.
אבל ישנה, איכא צערא, ולא אטרחוה רבנן.
אי נמי ישנה דלא חזיא לטהרות, אפילו רגילה לעסוק בטהרות לא בעיא בדיקה:
ישנה לא בעיא בדיקה.
אין לה וסת, בין ערה בין ישנה, בעיא בדיקה.
אמר רבא, ולימא ליה, יש לה וסת, לטהרות בעיא בדיקה,
לטהרות בעיא בדיקה - כלומר העסוקה בטהרות בעיא בדיקה אפילו לבעלה:
לבעלה לא בעיא בדיקה.
לבעלה לא בעיא בדיקה - היכא דאינה עסוקה:
אין לה וסת, אפילו לבעלה נמי בעיא בדיקה?
אין לה וסת אפילו לבעלה - גרידא, דאינה עסוקה בטהרות, בעיא בדיקה:
ומדלא א"ל הכי, ש"מ, קסבר שמואל,
כל לבעלה,
כל לבעלה - בלא טהרות:
לא בעיא בדיקה.
לא בעיא בדיקה - אפילו אין לה וסת.
הילכך הא דאמר שמואל, "אסורה לשמש עד שתבדוק", בעסוקה [בטהרות] קאי.
והיינו דאמר לעיל, "ואוקימנא, בעסוקה בטהרות":
ת"ר, "חמרין, ופועלין, והבאין מבית האבל, ומבית המשתה, נשיהם להם, בחזקת טהרה.
ובאין ושוהין עמהם. בין ישנות בין ערות.
בד"א, שהניחן בחזקת טהרה.
אבל הניחן בחזקת טומאה, לעולם היא טמאה, עד שתאמר לו, טהורה אני".
והא, שמואל במאי מוקי לה?
אי בשיש לה וסת.
קשיא ערה?
ואי בשאין לה וסת?
קשיא, בין ערה בין ישנה?
לעולם בשיש לה וסת.
וכיון שתבעה,
כיון שתבעה - לתשמיש:
אין לך בדיקה גדולה מזו.
אין לך בדיקה גדולה מזו - דאי לא קים לה דטהורה היא, הוה בדקה.
ובדיקה דקאמר שמואל לעיל, בתביעה סגי.
ולבי מגמגם:
אמר ליה רב פפא לרבא, מהו למעבד כי הא מתניתא?
כי הא מתניתא - בעיא בדיקה או תביעה: