Additional audio of chapter 1 of tanya at end of chapter
תניא: [בספ"ג דנדה [ל, ב]]: "משביעים אותו[1] תהי צדיק ואל תהי רשע.
ואפילו כל העולם כולו אומרים לך: 'צדיק אתה' - היה בעיניך כרשע".
וצריך להבין, דהא תנן: [אבות פ"ב [משנה י"ג]] "ואל תהי רשע בפני עצמך"[2]?
וגם[3], אם יהיה בעיניו כרשע - ירע לבבו, ויהיה עצב, ולא יוכל לעבוד ה' בשמחה ובטוב לבב?[4]
ואם לא ירע לבבו כלל מזה[5] - יכול לבוא לידי קלות ח"ו?
אך הענין. כי הנה מצינו בגמרא ה' חלוקות[6].
[הד' חלוקות של צדיקים ורשעים הוא בגמרא ברכות ז, א. והבינוני הוא שם סא, ב.]
צדיק וטוב לו[7]. צדיק ורע לו. רשע וטוב לו. רשע ורע לו. ובינוני.
ופירשו בגמרא: [ברכות ז, א.]"'צדיק וטוב לו' - צדיק גמור. 'צדיק ורע לו' - צדיק שאינו גמור".
וברעיא מהימנא[8] פרשת משפטים פירש: "'צדיק ורע לו', שהרע שבו כפוף לטוב וכו'"[9].
ובגמרא ספ"ט דברכות: [סא, ב.] "צדיקים - יצר טוב שופטן כו'. רשעים - יצה"ר שופטן. בינונים - זה וזה שופטן, וכו'[10].
אמר רבה: כגון אנא, בינוני.
א"ל אביי: לא שביק מר חיי לכל בריה וכו'"[11].
ולהבין כל זה באר היטב.
וגם להבין מה שאמר איוב [ב"ב פ"א [טז,א]]: "רבונו של עולם בראת צדיקים בראת רשעים כו'".
והא צדיק ורשע לא קאמר?[12] [נדה טז,ב]
וגם[13], להבין מהות מדרגת הבינוני.
שבודאי, אינו מחצה זכיות ומחצה עונות.
שאם כן, איך טעה רבה בעצמו לומר שהוא בינוני?
ונודע, דלא פסיק פומיה מגירסא, עד שאפי' מלאך המות לא היה יכול לשלוט בו. [בבא מציעא פו,א]
ואיך היה יכול לטעות במחצה עונות ח"ו?
ועוד[14], שהרי בשעה שעושה עונות - נקרא: רשע גמור? [ואם אח"כ עשה תשובה - נקרא צדיק גמור?]
ואפילו העובר על איסור קל של דברי סופרים - מקרי רשע, כדאיתא בפ"ב דיבמות, [כ,א] ובפ"ק דנדה. [יב, א]
ואפילו מי שיש בידו למחות ולא מיחה[15] - נקרא רשע. [בפ"ו דשבועות [לט, ב]].
וכל שכן וקל וחומר במבטל איזו מצות עשה, שאפשר לו לקיימה[16]. כמו, כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק[17], שעליו דרשו רז"ל[18]: "כי דבר ה' בזה וגו'[19] הכרת תכרת וגו'"[20]. ופשיטא, דמקרי רשע[21], טפי מעובר איסור דרבנן[22].
ואם כן, על כרחך, הבינוני אין בו אפילו עון ביטול תורה[23]. ומשום הכי טעה רבה בעצמו לומר שהוא בינוני[24].[25]
הגהה (ומ"ש בזוהר ח"ג ד' רל"א: "כל שממועטין עונותיו וכו'"[26]? - היא שאלת רב המנונא לאליהו[27].
אבל לפי תשובת אליהו שם, הפי': "צדיק ורע לו", הוא כמ"ש: ברעיא מהימנא פרשה משפטים דלעיל[28].
ושבעים פנים לתורה):
והא דאמרינן בעלמא [רמב"ם פ"ג מהל' תשובה], דמחצה על מחצה מקרי בינוני, ורוב זכיות מקרי צדיק[29]? - הוא שם המושאל[30], לענין שכר ועונש - לפי שנדון אחר רובו[31], ומקרי: צדיק בדינו - מאחר שזוכה בדין.
אבל לענין אמיתת שם התואר, והמעלה, של מעלת ומדרגות חלוקות צדיקים ובינונים[32] - ארז"ל: [ברכות: סא, ב.] "צדיקים יצר טוב שופטן. שנאמר: (תהלים קט, כב) 'ולבי חלל בקרבי'" - שאין לו יצה"ר, כי הרגו בתענית.
אבל כל מי שלא הגיע למדרגה זו[33], אף שזכיותיו מרובים על עונותיו, אינו במעלת ומדרגת צדיק כלל.
ולכן[34] ארז"ל במדרש:[35] [יומא לח , ב] "ראה הקב"ה בצדיקים שהם מועטים, עמד ושתלן בכל דור ודור וכו' . . וכמ"ש[36]: "וצדיק יסוד עולם"":
אך ביאור הענין, על פי מה שכתב הרב חיים וויטאל ז"ל בשער[37] הקדושה[38], [ובע"ח שער נ' פ"ב][39] . דלכל איש ישראל, אחד צדיק ואחד רשע, יש שתי נשמות - דכתיב: "ונשמות אני עשיתי", [ישעיה נז, טז] שהן שתי נפשות[40].
נפש אחת, מצד הקליפה וסטרא אחרא. והיא המתלבשת בדם האדם להחיות הגוף, וכדכתיב: "כי נפש הבשר בדם היא". [ויקרא יז, א] וממנה, באות כל המדות רעות, מארבע יסודות[41] רעים שבה.
דהיינו, כעס וגאוה - מיסוד האש, שנגבה למעלה.
ותאות התענוגים - מיסוד המים, כי המים מצמיחים כל מיני תענוג.
והוללות, וליצנות, והתפארות, ודברים בטלים - מיסוד הרוח.
וגם מדות טובות שבטבע כל ישראל בתולדותם[42]: כמו רחמנות, וג"ח - באות ממנה.
כי בישראל, נפש זו דקליפה - היא מקליפת נוגה, שיש בה ג"כ טוב. והיא מסוד[43] עץ הדעת טוב ורע:
מה שאין כן נפשות אומות עובדי גלולים - הן משאר קליפות טמאות, שאין בהן טוב כלל.
כמו שכתוב בעץ חיים שער מ"ט, פ"ג: "וכל טיבו דעבדין האומות עובדי גלולים, לגרמייהו עבדין[44]".
וכדאיתא בגמרא [בבא בתרא י, ב], על פסוק: "'וחסד לאומים חטאת' [משלי יד, לד], שכל צדקה וחסד שאומות עובדי גלולים עושין, אינן אלא להתייהר כו'":
Link to questions on this Perek
Tanya Chapter 1 with Yakov