דף יב,ב
א"ל, סודני,
סודני - תלמיד חכם.
על שם (תהלים כה) "סוד ה' ליראיו":
לא.
דמגניא באפיה.
לא בעיא בדיקה - דכי מצטרכא לה בדיקה, מיגניא באפיה.
ל"א, מהו למעבד כי הא מתניתא דלא בעיא בדיקה.
דאיהו ס"ל, באין מן הדרך לאו דוקא, וכ"ש יושב בביתו.
אמר ליה, "סודני", רב פפא מטיל שכר הוא.
כדאמר באיזהו נשך, (ב"מ דף סה) "שיכראי לא פסיד".
ומטיל שכר, נקרא סודני.
כדאמרינן בערבי פסחים, (פסחים דף קיג) "תמרי בחלוזך, לבי סודנא רהוט":
לא מיגניא באפיה - בתמיה אם אתה מצריכה בדיקה והלא תמאס ותתגנה בפניו:
אמר רב כהנא, שאלתינהו לאינשי ביתיה דרב פפא ודרב הונא בריה דרב יהושע,
כי אתו רבנן מבי רב, מצרכי לכו בדיקה?
ואמרו לי, לא.
ולישיילינהו לדידהו?
דילמא אינהו קא מחמירי אנפשייהו.
דלמא אינהו מחמירי אנפשייהו - ומצריכים בדיקה לנשותיהן, ומורים לאחרים היתר כהילכתא דאוקימנא, דלא בעיא בדיקה.
לפיכך שאל לנשותיהן, דאיהו נמי בעי לאחמורי כוותייהו.
לישנא אחרינא:
אינהו מחמירי אנפשייהו ומורים דצריכה בדיקה להחמיר, והם אין מצריכין נשותיהן לבדוק.
ושיבוש הוא.
דלאו היינו מחמירי אנפשייהו, אלא מקילי אנפשייהו, ומחמירי לאחרים. וחלילה לעשות כן:
ת"ר, "אשה שאין לה וסת, אסורה לשמש.
ואין לה.
לא כתובה,
ולא פירות,
ולא פירות - שאוכל בעלה מנכסי מלוג שלה.
ולא אמרינן, כיון דאין לה כתובה הימנו, אישתכח דלאו אשתו היא, וליהדר לה פירי דאכל:
ולא מזונות,
ולא מזונות - אם הלך למדינת הים קודם שגרשה, אין בית דין פוסקים לה מזונות מנכסיו:
ולא בלאות.
ולא בלאות - כגון אם הכניסה לו בגדים בשומת כתובתה.
ואמרינן בכתובות, (דף עט) "עיילא ליה גלימא, מכסי בה ואזיל, עד דבלי".
וזו, כשמגרשה, אע"ג שקצת הבלאות קיימין, אין מחזירין לה:
ויוציא.
ולא מחזיר עולמית.
דברי ר"מ.
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר, משמשת בשני עדים.
בשני עדים - סדינין:
הן עותוה.
עותוה - אי חזאי:
הן תקנוה.
תקנוה - אי לא חזאי:
משום אבא חנן אמרו, אוי לו לבעלה".
אוי לבעלה - כדמפרש לקמן:
"אסורה לשמש", דילמא מקלקלת ליה.
"ואין לה כתובה", כיון דלא חזיא לביאה, לית לה כתובה.
"ולא פירות, ולא מזונות, ולא בלאות", תנאי כתובה, ככתובה דמו.
מזונות - תנאי כתובה הן, "את תהא יתבא בביתי, ומיתזנא מנכסי".
ובלאות נמי משומת כתובה הן, ששמו לה מה שהיא מכנסת, והוא מקבלן עליו לשלם, לכשימות או לכשיגרשנה.
כמו שאנו כותבין, "ודין נדוניא דהנעלת ליה" וכו':
"ויוציא ולא יחזיר עולמית", פשיטא?
לא צריכא, דהדרה ואתקנה.
מהו דתימא ליהדרה.
קמ"ל, דזימנין דאזלא ומנסבא ומתקנא.
ואמר, "אילו הייתי יודע, שכך היה, אפילו הייתם נותנין לי מאה מנה, לא הייתי מגרשה".
ונמצא גט בטל, ובניה ממזרין.
ובניה ממזרים - הילכך אומרים לו, הוי יודע, שהמגרש את אשתו משום וסת, לא יחזיר, ואפילו היא חוזרת וקובעת.
ותו לא מצי למימר, אילו הייתי יודע שכך כו', שהרי התרו בו וגמר בדעתו וגרשה.
והכי נמי אמרינן, גבי מוציא את אשתו משום שם רע או משום נדר, במס' גיטין (דף מו):
"משום אבא חנן אמרו, אוי לו לבעלה".
איכא דאמרי, לר"מ אמר ליה, דבעי לאגבויה כתובתה.
דבעי לאגבויה כתובתה - והכי קאמר ליה, את אמרת אין לה כתובה, ואנא סבירא לי, אוי לו לבעלה שנחסר ממונו, דודאי יש לה כתובה:
איכא דאמרי, לרבי חנינא בן אנטיגנוס קא"ל, דמקלקלת ליה.
דמקלקלה ליה - את אמרת משמשת בעדים, אוי לבעלה, דדילמא לא חזיא לפני תשמיש, וחזיא בשעת תשמיש:
אמר רב יהודה אמר שמואל, הלכה כר' חנינא בן אנטיגנוס.
ובמאי?
אי בעסוקה בטהרות, הא אמרה שמואל חדא זימנא?
הא אמר שמואל חדא זימנא - כדמותיב ואזיל, מדר' אבא בר ירמיה.
ומינה שמעינן, דס"ל לשמואל, דעסוקה בטהרות, בעיא בדיקה לבעלה, ושאינה עסוקה בטהרות, לא בעיא בדיקה:
ואי בשאינה עסוקה בטהרות, הא אמר, "כל לבעלה לא בעיא בדיקה".
דא"ר זירא א"ר אבא בר ירמיה אמר שמואל, "אשה שאין לה וסת, אסורה לשמש, עד שתבדוק".
ואוקימנא לה, בעסוקה בטהרות.
מאן דמתני הא, לא מתני הא:
מאן דמתני הא לא מתני הא - לעולם בעסוקה. ודקשיא לך תרתי למה לי?
רב יהודה דמתני הא משמיה דשמואל, לא מתני הא דר' אבא.
ורבי אבא לא מתני הא דרב יהודה.
ואי קשיא, הא, רב יהודה נמי אמרה?
דאמר רב יהודה לעיל, גבי מתני' דקתני לעיל, "ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה".
ואמר רב יהודה אמר שמואל, "לא שנו אלא בעסוקה" כו'?
לאו פירכא היא.
דרב יהודה לא אשמועינן התם בעסוקה מידי. דממתני' הוה שמעינן בין עסוקה בין אינה עסוקה.
ואתא רב יהודה למימר, ואשמועינן משמיה דשמואל, דשאינה עסוקה לא בעיא בדיקה.
והכא אשמועינן, דהלכה כר"ח. וכאותה משנה, דעסוקה בטהרות בעיא בדיקה, והכא עיקר.
ואית דמפרשי כי האי לישנא.
"והאמר שמואל חדא זימנא", לעיל דאוקימנא למתני' דקתני, "משמשת בעדים", בעסוקה בטהרות?
"מאן דמתני הא" כו'. לעולם בשאינה עסוקה. ודקשיא לך דרבי אבא בר ירמיה אהא דרב יהודה לא תקשי.
אמוראי נינהו אליבא דשמואל.
וטועין בדבר.
דא"כ קשיא דרב יהודה אדרב יהודה, דהא איהו גופיה אמר, דשאינה עסוקה, לא בעיא בדיקה: