בקילור.
בקילור - אנפלשט"ר. ואדום הוא. ונתעסקה בו.
אלמא, קילור דומה לדם נדות, ואע"ג דלא הוי סומק כולי האי.
וקשיא לכולהו דדייקי, בין דם בחור לדם נשוי, משום דסומק טפי, ובין דם מאכולת של ראש לשאר דם מאכולת?:
ורבי תלה, בשרף שקמה.
מאי לאו, א"אדום"?
לא.
אשאר דמים.
אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי קמיה אומנא.
אומנא - מקיז דם בקרן:
שקלי ליה קרנא קמייתא לאמימר.
חזייה, אמר להו, "אדום" דתנן, כי האי.
שקלי ליה אחריתי, אמר להו, אשתני.
אמר רב אשי, כגון אנא דלא ידענא בין האי להאי, לא מבעי לי למחזי דמא:
בין האי להאי - בין קמא לבתרא:
שחור כחרת: אמר רבה בר רב הונא, חרת שאמרו, דיו.
חרת שאמרו דיו - כלומר לא כשחרורית חרת הניתך במים, אלא שחרורית חרת הניתך בדיו:
תניא נמי הכי, "שחור כחרת, ושחור שאמרו, דיו".
ולימא דיו?
אי אמר דיו הוה אמינא כי פכחותא דדיותא.
כי פכחותא דדיותא - קלישות הדיו. כשהכלי מלא, יורד שחרורית החרת למטה, ומלמעלה הוא ברור ואינו שחור כל כך:
קמ"ל, כי חרותא דדיותא.
איבעיא להו, בלחה
בלחה - בדיו לחה כדמפרש:
או ביבשתא?
או ביבשתא - שכן דרך, שנותנין חרת בדיו כששולקים קליפות הקוצרים, והוא מתייבש:
תא שמע, "דרבי אמי פלי קורטא דדיותא,
פלי קורטא דדיותא - מבקע חתיכות דיו יבש:
ובדיק בה".
ובודק בו - מראית דם שחור:
אמר רב יהודה אמר שמואל, כקיר,
כקיר - שעוה שחורה:
כדיו,
וכענב,
כענבה - ענבים שחורים,
ל"א "קיר" שם עשב שחור:
טמאה.
וזוהי ששנינו, "עמוק מכן, טמאה".
אמר רבי אלעזר, כזית, כזפת, וכעורב, טהור.
וזוהי ששנינו, "דיהה מכן, טהור".
עולא אמר,
עולא - אשחור דמתניתין קאי, דקתני "טמא":
כלבושא סיואה.
סיואה - שם מקום, ועושין שם מלבושים שחורים:
עולא אקלע לפומבדיתא.
חזייה לההוא טייעא דלבוש לבושא אוכמא.
אמר להו, "שחור" דתנן, כי האי.
מרטו מיניה פורתא פורתא.
יהבו ביה ארבע מאה זוזי.
רבי יוחנן אמר, אלו כלים האוליירין הבאים ממדינת הים.
אוליירין - בלנים מחממי מרחצאות.
לשון אחר, שם מקום:
למימרא דאוכמי נינהו?!
והאמר להו רבי ינאי לבניו, "בני, אל תקברוני לא בכלים שחורים.
ולא בכלים לבנים.
שחורים, שמא אזכה, ואהיה כאבל בין החתנים.
שמא אזכה - לגן עדן, והצדיקים מלובשים לבנים:
לבנים, שמא לא אזכה, ואהיה כחתן בין האבלים.
אלא בכלים האוליירין, הבאים ממדינת הים".
גלימי אוליירין - הוו סומקי, אבל פתורי, כגון מפה וסדין אוליירין, הוו שחורין:
אלמא לאו אוכמי נינהו?
לא קשיא.
הא, בגלימא.
הא, בפתורא.
אמר רב יהודה אמר שמואל, וכולם
וכולן - חמשה דמים:
אין בודקין אלא על גבי מטלית לבנה.
מטלית לבנה - מראות הדמים ניכרים בה:
אמר רב יצחק בר אבודימי, ושחור,
ושחור - דם שחור נבדקה מראיתו, אם שחור היא כחרת או דיהה מכן, על גבי בגד אדום:
על גבי אדום.
אמר רב ירמיה מדפתי, ולא פליגי.
הא בשחור, הא בשאר דמים.
מתקיף לה רב אשי, אי הכי לימא שמואל, "חוץ משחור"?
אלא אמר רב אשי, בשחור גופיה קמיפלגי.
אמר עולא, כולן,
כולם - הדמים:
עמוק מכן,
עמוק מכן - מאותו שיעור השנוי במתניתין לכל אחד, אי הוה סומק טפי, טמא:
טמא.
דיהה מכן,
דיהה מכן טהור - כשחור.
ואע"פ דלא תנן במתניתין, דיהה מכן טהור, אלא גבי שחור?
הוא הדין לכולהו:
טהור, כשחור.
ואלא מאי שנא שחור דנקט?
סד"א, הואיל ואמר רבי חנינא, "שחור אדום הוא, אלא שלקה", הילכך אפילו דיהה מכן נמי ליטמא.
אפי' דיהה מכן ליטמא - דהאי אדום הוה, וע"י לקותא הושחר:
קמשמע לן.
קא משמע לן - דאין דרך דם אדום המשחיר על ידי לקותא להיות דיהה:
רבי אמי בר אבא אמר, וכולן עמוק מכן, טמא.
דיהה מכן, נמי טמא, חוץ משחור.
אלא מאי אהני שיעוריה דרבנן?
לאפוקי דיהה דדיהה.
דיהה דדיהה - שנדחה ממראיתו יותר מדאי:
ואיכא דאמרי, רמי בר אבא אמר, וכולן, עמוק מכן, טהור.
עמוק מכן טהור - אם מאותו מראה הוא.
אבל אם האדים הרבה עד שבא לכלל אחד משאר המראות של מעלה הימנו, הרי בא לחדא מהנך דמתני':
דיהה מכן, טהור.
חוץ משחור.
ולהכי, מהני שיעוריה דרבנן.
בר קפרא אמר, וכולן עמוק מכן, טמא.
דיהה מכן טהור.
חוץ ממזג.
שעמוק מכן, טהור.
דיהה מכן, טהור.
בר קפרא אדיהו ליה, ודכי.
אדיהו ליה - דם הדומה למזגא:
אעמיקו ליה, ודכי.
אמר רבי חנינא, כמה נפיש גברא, דלביה כמשמעתיה:
וכקרן כרכום: תנא, "לח ולא יבש".
תני חדא, "כתחתון, ולא כעליון".
כתחתון - עלה תחתון:
ותניא אידך, "כעליון, ולא כתחתון".
ותניא אידך, "כעליון, וכל שכן כתחתון".
ותניא אידך, "כתחתון וכל שכן כעליון".
אמר אביי, תלתא דרי, ותלתא טרפן הויין.
תלתא דרי - דעלין הוו, זו למעלה מזו:
נקוט דרא מציעאה,
נקוט דרא מציעא - לבדוק בה את הדם:
וטרפא מציעתא בידך.
וטרפא מציעא - דההוא משובח לבדוק מכולן.
ומיהו כוליה דרא כשרה לבדוק.
והא דקתני, "כתחתון ולא כעליון".
הכי קאמר, כשורה אמצעית ולא כעליונה הימנה.
והא דקתני "כעליון ולא כתחתון".
כשורה אמצעית ולא כתחתונה הימנה. דאין כשר לבדוק אלא בדרא אמצעית.
והא דתניא, "כתחתון וכ"ש כעליון", דמשמע דתרוייהו כשרין לבדוק, אלא שהעליון משובח.
לאו אדרי קאי, אלא אעלין דדרא מציעא.
וה"ק, "בעלה תחתון", שהוא ברור, וכ"ש בעליון הימנה, דהיינו אמצעי, שהוא ברור מאד.
והא דתניא, "כעליון וכ"ש כתחתון".
הכי קאמר, "כעליון", כעלה העליון, וכ"ש "כתחתון", כעלה האמצעי:
כי אתו לקמיה דרבי אבהו, אמר להו, בגושייהו שנינו:
בגושייהו שנינו - לבדוק בהן. ולא לאחר תלישתן:
וכמימי אדמה: תנו רבנן, "'כמימי אדמה', מביא אדמה שמנה מבקעת בית כרם, ומציף עליה מים.
דברי רבי מאיר.
רבי עקיבא אומר, מבקעת יודפת.
רבי יוסי אומר, מבקעת סכני.
רבי שמעון אומר, אף מבקעת גנוסר, וכיוצא בהן".
תניא אידך.
"'וכמימי אדמה', מביא אדמה שמנה מבקעת בית כרם,
ומציף עליה מים כקליפת השום.
ואין שיעור למים, משום דאין שיעור לעפר.
ואין שיעור למים - משום דאין שיעור לעפר, אלא יביא עפר כמו שירצה, אם רב אם מעט, ויציף על מים כעובי קליפת השום, למעלה מן העפר:
ואין בודקין אותן צלולין אלא עכורין.
אלא עכורין - שתהא מראית אדמה נכנסת במים:
צללו, חוזר ועוכרן.
וכשהוא עוכרן,
וכשהוא עוכרן - המים בעפר:
אין עוכרן ביד, אלא בכלי".
לא לרמיה בידיה - לא יתן העפר אל תוך ידו ויעכור המים בעפר שבידו, אע"פ שחוזר ונותנו בכלי לאחר עכירה:
איבעיא להו, אין עוכרין אותן ביד אלא בכלי, דלא לרמיה בידיה ולעכרינהו.
אבל במנא, כי עכר ליה בידיה שפיר דמי.
אבל - אם העפר בכלי כי עכר להו בידיה באצבע שפיר דמי:
או דלמא, דלא לעכרינהו בידיה, אלא במנא?
או דלמא לא לעכרינהו בידיה - כשהמים בספל לא יעכרם באצבעו אלא בבזך או בכלי אחר:
ת"ש, "כשהוא בודקן, אין בודקן אלא בכוס".
אלא בכוס של זכוכית - אלמא, לא לירמי עפר במים בכפו ויבדוק:
ועדיין תבעי לך, בדיקה בכוס, עכירה במאי?
תיקו.
כי אתו לקמיה דרבה בר אבוה, אמר להו, במקומה שנינו.
אמר להו במקומה שנינו - שאין האדמה דומה לדם אלא במקומה, אבל הביאה במקום אחר, נשתנה מראיתה:
רבי חנינא פלי
פלי - מבקע:
קורטא דגרגשתא ובדיק ביה.
ובדיק לה - בלא מים:
לייט עליה רבי ישמעאל ברבי יוסי באסכרה.
לייט עליה ר' ישמעאל - אאחר שיעשה כן, באסכרה: