השרוני,
השרוני - מזוג:
נידון ככרמלי חי, ולא מזוג.
נידון ככרמלי חי - דהכי נמי בדקי בכרמלי חי.
ואית דגרסי "כשרוני, נידון הכרמלי":
חדש, ולא ישן.
אמר רב יצחק בר אבודימי, וכולן אין בודקין אותן אלא בכוס טבריא פשוט.
מאי טעמא?
אמר אביי, של כל העולם כולו, מחזיק לוג עושין אותו ממנה.
שני לוגין, עושין אותו ממאתים.
כוס טבריא פשוט, אפי' מחזיק שני לוגין, עושין אותו ממנה.
בכוס טבריא של זכוכית פשוט - טנב"ש, ואיידי דקליש נראה בו אדמומית היין:
ואיידי דקליש, ידיע ביה טפי:
מסכת נידה פרק ג
משנה
המפלת חתיכה.
המפלת חתיכה אם יש עמה דם טמאה - משום נדה:
אם יש עמה דם, טמאה.
ואם לאו, טהורה.
ואם לאו טהורה - דלאו לידה היא.
דאי לידה הויא, בלא דם נמי טמאה.
דכתיב (ויקרא יב) "כימי נדת דותה תטמא":
ר' יהודה אומר,
ר' יהודה אומר כו' - מפרש בגמרא:
בין כך ובין כך טמאה.
המפלת כמין קליפה,
כמין שערה,
כמין שערה - שער:
כמין עפר,
כמין יבחושין אדומים.
יבחושין - יתושין:
תטיל למים.
אם נמוחו, טמאה.
אם נימוחו טמאה - משום נדה דדם הוא:
ואם לאו טהורה.
המפלת כמין דגים,
מין דגים - נמי לאו ולד הוא.
וטעמא מפרש בגמרא.
הלכך אי איכא דם טמאה נדה, ואם לאו טהורה:
חגבים, שקצים ורמשים.
אם יש עמהם דם, טמאה.
ואם לאו, טהורה.
המפלת מין בהמה חיה ועוף, בין טמאין בין טהורין.
אם זכר, תשב לזכר.
תשב לזכר - "ימי טומאת שבעה וימי טהרה" ל"ג.
וכל דמים שתראה בהן טהורין:
ואם נקבה, תשב לנקבה.
ואם אין ידוע, תשב לזכר ולנקבה.
לזכר ולנקבה - לחומרא.
ימי טומאה דנקבה שבועים, וימי טוהר כלים לסוף ארבעים יום כזכר. ולא פ' כנקבה.
ובגמרא מפרש, מאי שנא דלחיה ועוף קרי ולד יותר מדגים:
דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים, כל שאין בו מצורת אדם, אינו ולד:
גמרא
אמר רב יהודה אמר שמואל, לא טימא רבי יהודה אלא בחתיכה של ארבעת מיני דמים.
של ד' מיני דמים - דקסבר היא גופה דם, הלכך טמאה נדה.
אבל ולד לא הוי:
אבל של שאר מיני דמים, טהורה.
ור' יוחנן אמר, של ארבעת מיני דמים דברי הכל טמאה.
של שאר מיני דמים, דברי הכל טהורה.
לא נחלקו, אלא שהפילה ואינה יודעת מה הפילה.
רבי יהודה סבר זיל בתר רוב חתיכות, ורוב חתיכות של ארבעת מיני דמים הויין.
ורבנן סברי, לא אמרינן רוב חתיכות של ארבעת מיני דמים.
לא אמרינן כו' - דקסברי אין רוב חתיכות של ארבע מיני דמים, דלא אתחזק לן האי רובא:
איני?
והא כי אתא רב הושעיא מנהרדעא, אתא ואייתי מתניתא בידיה.
"המפלת חתיכה אדומה שחורה ירוקה ולבנה.
ירוקה ולבנה - לאו מארבע מיני דמים הן,
אלא אדום, וכמימי אדמה, וכקרן כרכום, וכמזוג.
ושחור לא קא חשיב?
דהיינו אדום, אלא שלקה:
אם יש עמה דם, טמאה.
ואם לאו, טהורה.
רבי יהודה אומר, בין כך ובין כך טמאה".
קשיא לשמואל בחדא, ולרבי יוחנן בתרתי.
לשמואל בחדא.
דאמר שמואל, לא טימא רבי יהודה אלא בחתיכה של ארבעת מיני דמים.
והא קתני "ירוקה ולבנה", ופליג רבי יהודה?
וכי תימא כי פליג רבי יהודה אאדומה ושחורה, ואירוקה ולבנה לא.
אלא ירוקה ולבנה למאן קתני לה?
למאן קתני לה - כלומר להודיע דבריו של מי בא:
אילימא רבנן?
השתא אדומה ושחורה מטהרי רבנן, ירוקה ולבנה מיבעיא?!
אלא לאו לרבי יהודה, ופליג.
אלא לר' יהודה - להודיע דאירוקה ולבנה נמי פליג:
ותו, לרבי יוחנן דאמר, "של ארבעת מיני דמים דברי הכל טמאה".
ותו לרבי יוחנן וכו' - כלומר הך קושיא דירוקה ולבנה לא איבעי לן לפרושי.
דכי היכי דקשיא ליה לשמואל קשיא ליה לרבי יוחנן.
דהא רבי יוחנן נמי אמר על שאר מינין לרבי יהודה טהורה. והכא קתני ירוקה ולבנה ופליג רבי יהודה?
ותו קשיא אחריתי לר' יוחנן דאמר של ארבעת מיני דמים דברי הכל כו':
הא קתני "אדומה ושחורה" ופליגי רבנן?
וכי תימא כי פליגי רבנן, אירוקה ולבנה, אבל אאדומה ושחורה לא.
הכי גרסינן וכי תימא - כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה.
אלא אדומה ושחורה למאן קתני לה כו' אלא לאו רבנן ופליגי:
אלא "אדומה ושחורה", למאן קתני לה?
אילימא רבי יהודה?
השתא ירוקה ולבנה טמאה, אדומה ושחורה מיבעיא?!
אלא לאו רבנן, ופליגי.
אלא אמר רב נחמן בר יצחק, באפשר לפתיחת הקבר
פתיחת הקבר - הרחם:
בלא דם קמיפלגי.
בלא דם - דם לידה.
הלכך לרבנן כי ליכא דם, טהורה.
ואפילו החתיכה של ארבע מיני דמים.
דחתיכה לאו דם הוא אלא בשר.
ולא אמר דם אחר איכא ואנן הוא דלא חזינן.
דקסברי רבנן אפשר לפתיחת הקבר בלא דם.
לר' יהודה אפילו ירוקה ולבנה טמאה.
דודאי דם אחר הוה, ואנן הוא דלא חזינן.
דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם:
ובפלוגתא דהני תנאי.
דתניא, "קשתה שנים,
קשתה שנים - בתוך י"א יום שבין נדה לנדה, וראתה דם מחמת קושי:
ולשלישי הפילה.
ולשלישי הפילה - ואינה יודעת אם ראתה דם באותה לידה אם לאו:
ואינה יודעת מה הפילה.
ואינה יודעת - אם נפל הוא ואם רוח בעלמא הוא: