הרי זו ספק לידה, ספק זיבה.
הרי זו ספק לידה וספק זיבה - ספק אם זיבה היא וחייבת בקרבן זיבה.
ספק אם לידה היא וחייבת בקרבן לידה.
ספק אינה לא לידה ולא זיבה, ואין עליה קרבן.
כיצד?
אם ילדה בשלישי ולד גמור, הרי כאן לידה ולא זיבה.
ואפי' ראתה דם עם לידתה להשלים ג' ראיות, דקושי סמוך ללידה רחמנא טהרה.
לקמן בפ' בנות כותים (דף לו) "כי יזוב זוב דמה", דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד.
ואם לא היה ולד וראתה דם עם לידתה, הרי כאן זיבה גמורה.
דהשתא לאו קושי סמוך ללידה הוא, דאין כאן לידה.
ואם לא היה ולד ולא ראתה דם, אין כאן לא לידה ולא זיבה, דשני ימים הוא דחזאי.
הלכך, מביאה קרבן אחד לאכול בקדשים, דשמא יולדת או זבה היא.
ואינו נאכל חטאת העוף שלה, דשמא אינה לא יולדת ולא זבה.
דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם, ובשלישי לא חזאי, וולד נמי לא הואי.
והאי קרבן מליקת חולין היא, ונבלה:
מביאה קרבן, ואינו נאכל.
רבי יהושע אומר, מביאה קרבן ונאכל.
שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם".
שאי אפשר - הלכך מה נפשך.
אם ולד הוא, הרי כאן לידה.
ואם אינו ולד, הרי כאן זיבה, דבשלישי חזאי:
לישנא אחרינא אמרי לה.
אמר רב יהודה אמר שמואל, לא טימא רבי יהודה אלא בחתיכה של ארבעה מיני דמים.
אבל של שאר מיני דמים, טהורה".
איני?
והא כי אתא רב הושעיא מנהרדעא אתא ואייתי מתניתא בידיה.
"המפלת חתיכה אדומה ושחורה ירוקה ולבנה.
אם יש עמה דם, טמאה.
ואם לאו, טהורה.
ורבי יהודה אומר, בין כך ובין כך טמאה".
קתני, "אדומה ושחורה ירוקה ולבנה", ופליג ר' יהודה.
וכי תימא כי פליג ר' יהודה אאדומה ושחורה, אבל ירוקה ולבנה לא.
אלא "ירוקה ולבנה", מאן קתני לה?
אילימא לרבנן, השתא אדומה ושחורה קא מטהרי רבנן, ירוקה ולבנה מיבעיא?
אלא לאו לר' יהודה, ופליג.
אלא אמר ר' יוחנן, באפשר לפתיחת הקבר בלא דם קמיפלגי.
ובפלוגתא דהני תנאי.
דתניא, "קשתה שנים, ולשלישי הפילה, ואינה יודעת מה הפילה.
הרי זו ספק לידה ספק זיבה.
מביאה קרבן ואינו נאכל.
רבי יהושע אומר, מביאה קרבן ונאכל.
לפי שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם".
ת"ר, "המפלת חתיכה.
סומכוס אומר משום רבי מאיר.
וכן היה רבי שמעון בן מנסיא אומר כדבריו.
קורעה.
אם יש דם בתוכה, טמאה.
ואם לאו, טהורה".
כרבנן, ועדיפא מדרבנן.
ועדיפא - חמירא:
כרבנן, דאמרי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם.
ועדיפא מדרבנן, דאינהו סברי עמה אין, בתוכה לא.
וסומכוס סבר, אפילו בתוכה.
ותניא אידך.
"המפלת חתיכה.
ר' אחא אומר, קורעה.
אם תוכה מאדים, טמאה.
אם תוכה מאדים - הבשר מאדים, ואפי' אין שם דם ממש:
ואם לאו, טהורה".
כסומכוס, ועדיפא מסומכוס.
כסומכוס - דאמר תוכה כעמה.
ועדיפא מדסומכוס, דאיהו בעי דם ממש:
ותניא אידך.
"המפלת חתיכה.
רבי בנימין אומר, קורעה.
אם יש בה עצם, אמו טמאה לידה".
טמאה לידה - ויש לה ימי טוהר, ותשב לזכר ולנקבה. ימי טומאה דנקבה, וימי טוהר דזכר:
אמר רב חסדא, ובחתיכה לבנה.
לבנה - דהוא מין בשר:
וכן כי אתא זוגא דמן חדייב,
זוגא דמן חדייב - שני תלמידי חכמים מאותו מקום:
אתא ואייתי מתניתא בידיה.
"המפלת חתיכה לבנה, קורעה.
אם יש בה עצם, אמו טמאה לידה".
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, המפלת חתיכה, קורעה.
אם יש בה דם אגור,
אגור - דם הרבה:
טמאה.
ואם לאו, טהורה".
כסומכוס,
כסומכוס - דאמר דם שבתוכו מטמא אותה משום נדה:
וקילא מכולהו.
וקילא מכולהון - מדסומכוס, דלא בעי אגור. ומדר' אחא דאמר אפילו אין תוכה אלא מאדים:
בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא, הרואה דם בשפופרת מהו?
בשפופרת - הכניסה קנה חלול באותו מקום ונמצא בתוכו דם:
(ויקרא טו) "בבשרה" אמר רחמנא, ולא בשפופרת.
בבשרה - "דם יהיה זובה בבשרה", שיצא דרך כותלי בית הרחם, ואין מפסיק.
והאי קרא בנדה כתיב.
ופרשה שניה נאמרה בזבה, (ויקרא טו) "ואשה כי יזוב זוב דמה" וגו':
או דלמא, האי "בבשרה" מיבעי ליה, שמטמאה מבפנים כבחוץ.
שמטמאה בפנים כבחוץ - מאחר שיצא מן המקור לפרוזדור והעמידו כותליה מיד היא מטמאה.
משא"כ בזב ובעל קרי דאין מטמאין עד שתצא טומאתן לחוץ:
אמר ליה, "בבשרה" אמר רחמנא, ולא בשפופרת.
דאי "בבשרה" מבעי ליה שמטמאה מבפנים כבחוץ, א"כ נימא קרא [בבשר] מאי בבשרה?
שמע מינה, תרתי.
והא"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, "המפלת חתיכה קורעה, אם יש בה דם אגור טמאה, ואם לאו טהורה"?
אם יש בה דם אגור כו' - ומאי שנא משפופרת:
הכי השתא?
התם, דרכה של אשה לראות דם בחתיכה.
דרכה של אשה לראות דם בחתיכה - הלכך "בבשרה" קרינא ביה, דמין במינו לא חייץ:
הכא, אין דרכה של אשה לראות דם בשפופרת.
לימא שפופרת תנאי היא?
דתניא, "המפלת חתיכה, אף על פי שמלאה דם.
אם יש עמה דם, טמאה.
ואם לאו, טהורה.
רבי אליעזר אומר, 'בבשרה' ולא בשפיר ולא בחתיכה".
שפיר - עור הולד קודם שנבראו בתוכו גידים ועצמות ובשר:
ר' אליעזר היינו תנא קמא?
אימא, 'שרבי אליעזר אומר, בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה'.
וחכמים אומרים, אין זה דם נדה אלא דם חתיכה".
תנא קמא נמי טהורי מטהר?
אלא, דפלי פלויי, איכא בינייהו.
דפלי פלויי - שיש בה שורות שורות ביקועים מבחוץ והדם שם:
תנא קמא סבר, "בבשרה", ולא בשפיר ולא בחתיכה.
דת"ק - לא מטהר לה אלא מגזרת הכתוב סבר, האי דם טהור הוא, ומשום חציצה היא טהורה, ומשום גזרת הכתוב.
וה"ה לשפופרת, כיון דטעמא משום חציצה הוא:
והוא הדין לשפופרת.
והני מילי היכא דשיעא,
וה"מ דשיעא - חתיכה והדם בתוכה לא נגע:
אבל פלי פלויי
אבל היכא דפלי פלויי - והדם שם ונוגע ברחם:
טמאה.
טמאה - דקרינן "בבשרה".
והיינו דקאמרי, "אם יש עמה דם", דפלי פלויי, טמאה.
ואם לאו, טהורה.
ורבנן בתראי לא דייקי לישנא דקרא, והאי דמטהרי משום דלאו דם נדה הוא.
הלכך לא שנא בתוכה כי שיעא, ולא שנא פלי פלויי דנגע ברחם, טהורה.
אבל שפופרת, דם נדה היא טמאה.
דלא דרשינן "בבשרה" אלא לטמאה בפנים כבחוץ:
מאי טעמיה?
"בבשרה" קרינא ביה.
ואתו רבנן למימר, אף על גב דפלי פלויי, אין זה דם נדה אלא דם חתיכה.
הא דם נדה ודאי, טמא, ואפילו בשפופרת נמי.
אמר אביי, בשפופרת כולי עלמא לא פליגי דטהורה,
כולי עלמא לא פליגי (דטהורה - דאין דרך הרואה בכך):