דף כד,ב
ושמואל מתרץ לטעמיה.
ושמואל מתרץ לטעמיה - רישא וסיפא בשיצא לאויר העולם:
בן ארבעה לדקה, בן שמנה לגסה, הימנו ולמטה, אסור.
במה דברים אמורים, בשלא כלו לו חדשיו.
אבל כלו לו חדשיו, מותר.
יצא מי שיש לו ב' גבין וב' שדראות, דאע"ג דכלו לו חדשיו.
דאע"ג דכלו לו חדשיו - נפל הוא, דלא חיי ונבלה הואי:
אם יצא לאויר העולם, אסור.
במעי אמו, שרי.
תני תנא קמיה דרב, "המפלת בריית גוף שאינו חתוך, ובריית ראש שאינו חתוך.
שאינו חתוך - כולו שלם כעין דף, ואין בו חיתוך אברים וצורה, אלא חלק כעין עיגול:
יכול תהא אמו טמאה לידה?
ת"ל, (ויקרא יב) 'אשה כי תזריע וילדה זכר' וגו' 'וביום השמיני ימול' וגו'.
וטמאה שבעת ימים וביום השמיני ימול - משמע מי שהוא ראוי לחיות שמנה ימים, אמו טמאה לידה, ומי שאינו ראוי לחיות שמנה לברית לא:
מי שראוי לברית שמנה.
יצאו אלו שאינן ראויין לברית שמנה".
א"ל רב, וסיים בה הכי.
א"ל רב - לתנא, סיים בה נמי הכי ואימא, "יצאו אלו, מי שיש לו שני גבין" וכו':
"ושיש לו שני גבין ושני שדראות".
רבי ירמיה בר אבא סבר למעבד עובדא כוותיה דשמואל.
כוותיה דשמואל - בשני גבין, דולד הוא, וקאמר טמאה אפילו בלידה יבישתא, דולד הוא:
אמר ליה רב הונא מאי דעתיך, לחומרא?
חומרא דאתי לידי קולא הוא.
דקיהבת לה דמי טוהר.
עביד מיהא כותיה דרב.
דקיימא לן הלכתא כרב באיסורי, בין לקולא בין לחומרא.
אמר רבא, הרי אמרו אשה יולדת לתשעה, ויולדת לשבעה.
הרי אמרו אשה יולדת לט' ויולדת לז' - ואנא נמי אמינא, כי היכי דבהמה לט', כדאמרי' לעיל בן ח' לגסה נפל, הכא נמי יולדת לז' נפל.
או לאו נפל הוא ומותר:
בהמה גסה, יולדת לתשעה.
יולדת לשבעה או לא ילדה?
אמר רב נחמן בר יצחק, ת"ש.
"הימנו ולמטה, אסור".
הימנו ולמטה - בברייתא דלעיל תניא:
מאי לאו אגסה?
מאי לאו אגסה - נמי קאי.
דקתני "בן ח' לגסה, והימנו ולמטה", כגון בר ז', אסור:
לא.
אדקה.
אדקה - בן ד' לדקה, והימנו ולמטה, כגון בר תלתא, אסור:
האי מאי?
אי אמרת בשלמא אגסה, אצטריך.
סלקא דעתך אמינא, הואיל ובאשה חיי, בבהמה נמי חיי.
קמ"ל דלא חיי.
אלא אי אמרת אדקה איתמר, פשיטא?
אלא אי אמרת אדקה פשיטא - הואיל ובר תלתא הוא לא חיי:
בת תלתא ירחי מי קא חיי?!
אצטריך.
סד"א, כל בציר תרי ירחי חיי.
כל בציר תרי ירחי - מכדרכו, חיי.
כי היכי דבאשה, ובבהמה גסה, בר ז' חיי.
דהוי תרי ירחי בציר מכי אורחיה.
הכי נמי בר תלתא לדקה חיי, אע"ג דבר ד' לא חיי:
קמ"ל.
קמ"ל - דלא חיי:
אמר רב יהודה אמר שמואל, המפלת דמות לילית, אמו טמאה לידה.
דמות לילית - שידה שד יש לו פרצוף אדם, ויש לו כנפים:
ולד הוא, אלא שיש לו כנפים.
תניא נמי הכי.
"א"ר יוסי מעשה בסימוני באחת שהפילה דמות לילית.
ובא מעשה לפני חכמים, ואמרו. "ולד הוא, אלא שיש לו כנפים".
המפלת דמות נחש.
הורה חנינא בן אחיו של רבי יהושע, אמו טמאה לידה.
הלך ר' יוסף וספר דברים לפני ר"ג.
שלח לו רבי יהושע הנהג בן אחיך ובא.
הנהג בן אחיך ובא - כלומר הבא בן אחיך ובא עמו:
בהליכתן יצתה כלת חנינא לקראתו.
ה"ג - בהליכתן יצתה כלת חנינא לקראת רבי יהושע:
אמרה לו רבי, המפלת כמין נחש מהו?
אמר לה, אמו טהורה.
אמרה לו, והלא משמך אמרה לי חמותי אמו טמאה?
ואמר לה, מאיזה טעם?
הואיל וגלגל עינו עגול כשל אדם.
מתוך דבריה נזכר רבי יהושע.
שלח לו לרבן גמליאל, "מפי הורה חנינא".
אמר אביי, ש"מ, צורבא מרבנן דאמר מילתא, לימא בה טעמא, דכי מדכרו ליה מדכר:
משנה
המפלת שפיר מלא מים.
מלא דם.
מלא גנונים.
מלא גנונים - גוונים:
אינה חוששת לולד.
ואם היה מרוקם.
תשב לזכר ולנקבה.
המפלת סנדל או שליא.
המפלת סנדל - אין סנדל בלא ולד אחר.
ובשביל סנדל תשב לזכר ולנקבה.
דספק זכר ספק נקבה הוא.
ואם הולד אחר נקבה, אין הסנדל לא מעלה ולא מוריד, ולא תשב אלא לנקבה ימי טומאה וימי טהרה.
שאפי' הוא זכר הואיל ונקבה בהדיה לא בצירי ימי טומאתה וימי טהרה דנקבה.
שהרי של זכר מובלעין בתוך של נקבה.
וכי אצטריך "תשב לזכר ולנקבה" כגון שהולד השני זכר, דיהבינן לה חומרת טומאה דנקבה בשביל הסנדל, וימי טוהר לזכר לחומרא:
תשב לזכר ולנקבה:
גמרא
בשלמא דם ומים לא כלום היא.
אלא גנונים ניחוש שמא ולד הוה, ונימוח?
שמא ולד היה ונימוח - כיון דלאו דם הוא ולאו מים נינהו, איכא למיחש לולד:
אמר אביי, כמה יין חי שתת אמו של זה, שנמוח עוברה בתוך מעיה?!
כמה יין חי כו' - לשון גוזמא:
רבא אמר, "מלא" תנן.
ה"ג רבא אמר - מלא תנן:
ואם איתא דאתמוחי אתמח, מחסר חסר.
רב אדא בר אהבה אמר, "גוונים" תנן.
ואם איתא דאתמוחי אתמח, כולה בחד גוונא הוי קאי.
תניא.
"אבא שאול אומר, קובר מתים הייתי, והייתי מסתכל בעצמות של מתים.
השותה יין חי, עצמותיו שרופין.
מזוג, עצמותיו סכויין.
סכויין - שחורין. שמעתי.
ל"א, סכויין בלא מוח ומשיחה, אלא יבשה:
מזוג - יותר מדאי:
כראוי, עצמותיו משוחין.
וכל מי ששתייתו מרובה מאכילתו, עצמותיו שרופין.
אכילתו מרובה משתייתו, עצמותיו סכויין.
כראוי, עצמותיו משוחין".
תניא.
"אבא שאול אומר, ואיתימא רבי יוחנן, קובר מתים הייתי.
פעם אחת רצתי אחר צבי, ונכנסתי בקולית של מת.
קולית - עצם הירך:
ורצתי אחריו שלש פרסאות.
וצבי לא הגעתי, וקולית לא כלתה.
כשחזרתי לאחורי אמרו לי, של עוג מלך הבשן היתה".
תניא.
"אבא שאול אומר, קובר מתים הייתי, פעם אחת נפתחה מערה תחתי, ועמדתי בגלגל עינו של מת עד חוטמי.
כשחזרתי לאחורי אמרו, עין של אבשלום היתה.
ושמא תאמר אבא שאול ננס הוה.
אבא שאול ארוך בדורו הוה, ורבי טרפון מגיע לכתפו.
ור' טרפון ארוך בדורו הוה, ור"מ מגיע לכתפו.
רבי מאיר ארוך בדורו הוה, ורבי מגיע לכתפו.
רבי ארוך בדורו הוה, ורבי חייא מגיע לכתפו.
ורבי חייא ארוך בדורו הוה, ורב מגיע לכתפו.
רב ארוך בדורו הוה, ורב יהודה מגיע לכתפו.
ורב יהודה ארוך בדורו הוה, ואדא דיילא מגיע לכתפו.
דיילא - שמש דרבנן, ואדא שמו: