פרשתבינא דפומבדיתא, קאי ליה לאדא דיילא עד פלגיה.
פרשתבינא - שם האיש:
וכולי עלמא קאי לפרשתבינא דפומבדיתא, עד חרציה.
שאלו לפני רבי: המפלת שפיר מלא בשר - מהו?
אמר להם: לא שמעתי.
אמר לפניו ר' ישמעאל בר' יוסי, כך אמר אבא: "מלא דם - טמאה נדה. מלא בשר - טמאה לידה".
א"ל: אילמלי דבר חדש אמרת לנו משום אביך - שמענוך.
עכשיו, מדהא קמייתא כיחידאה קאמר, כסומכוס שאמר משום ר"מ.
כסומכוס - בריש פירקין: דם שבתוך החתיכה מטמא משום נדה - ויחידאה היא:
הא נמי, שמא כרבי יהושע אמרה.
כר' יהושע אמרה - דמשום עור שפיר לחודיה מטמא [משום לידה. ויחידאה היא. דדילמא אפילו במלא בשר פליגי, כיון דאינו מרוקם מעולם לא היה ולד. ואע"ג דפליג רבי יהושע בשפיר לחודיה, במלא דם מודה דלאו ולד הוא, דדם מוכיח עליו]:
ואין הלכה כר' יהושע.
דתניא: "המפלת שפיר שאינו מרוקם:
ר' יהושע אומר, ולד.
וחכ"א, אינו ולד.
אמר ר"ש בן לקיש משום ר' אושעיא, מחלוקת בעכור,
בעכור - מה שבתוכו עכור, דאיכא למימר ולד היה ונימוח:
אבל בצלול - דברי הכל אינו ולד.
בצלול - שהוא מלא מים צלולין:
ור' יהושע בן לוי אמר: בצלול מחלוקת.
איבעיא להו, בצלול מחלוקת, אבל בעכור דברי הכל ולד.
או דלמא בין בזה ובין בזה מחלוקת?
תיקו.
מיתיבי: "את זו דרש ר' יהושע בן חנניא: (בראשית ג, כא) 'ויעש ה אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם' - מלמד, שאין הקב"ה עושה עור לאדם אלא א"כ נוצר".
אלמא בעור תליא מילתא: לא שנא עכור ול"ש צלול.
אי אמרת בשלמא בצלול מחלוקת - היינו דאיצטריך קרא.
היינו דאיצטריך קרא - לרבי יהושע, דמשום עור לחודיה הוי ולד:
אלא אי אמרת בעכור מחלוקת, למה לי קרא? סברא בעלמא הוא?
אלא אי אמרת - טעמא דרבי יהושע משום דעכור הוא, ואיכא למימר נימוח, ולאו משום עור, קרא ל"ל?:
אלא שמע מינה בצלול מחלוקת.
אלא לאו בצלול מחלוקת - ותיובתא דר"ל:
שמע מינה.
וכן אמר ר"נ אמר רבה בר אבוה: מחלוקת בעכור אבל בצלול - דברי הכל אינו ולד.
איתיביה רבא לר"נ: "אלא אמרו:
אלא אמרו - רישא בבכורות פרק הלוקח בהמה מן העובד כוכבים (דף יט, ב) לענין לפטור את שבא אחריו מתורת בכור:
סימן ולד בבהמה דקה - טינוף.
טינוף - לאחר שקבלה מן הזכר ונוצר הולד, נימוח וזב הימנו, ויוצא והולך. ואותו טינוף פוטרתה מן הבכורה:
בגסה, שליא.
באשה, שפיר ושליא".
שפיר ושליא - או שפיר או שליא:
ואילו שפיר בבהמה, לא פטר?
אי אמרת בשלמא בצלול מחלוקת - משום הכי אשה דרבי בה קרא פטר בה שפיר. בבהמה דלא רבי קרא, לא פטר בה שפיר.
אלא אי אמרת בעכור מחלוקת. מכדי, סברא הוא - מאי שנא אשה ומאי שנא בהמה?
מי סברת רבי יהושע מפשט פשיט ליה?!
רבי יהושע ספוקי מספקא ליה.
ספוקי מספקא ליה - בעכור גופיה אי ולד הוא אם לאו:
ואזיל הכא לחומרא והכא לחומרא.
הכא לחומרא והכא לחומרא - גבי בכורת בהמה אמר דלאו ולד הוא ולא פטר את הבא אחריו. דאי אמרת פטר, קא גזיז ועביד ביה עבודה, ודילמא לאו ולד הוא ההוא קמא, וקאתי לידי תקלה. וגבי טומאת ולד אזיל לחומרא, דקאמר ולד הוא, וטמאה שבועיים. וימי טוהר לא ס"ל דניתיב לה. וגבי בכור אדם דקולא היא, דקאמר פטר את הבא אחריו, ולא איכפת לן? דאין קדושה בבכור אדם, אלא ממון כהן ה' סלעים. וספק ממונא לקולא, דכהן הוי מוציא מחברו עליו הראיה:
גבי אשה דממונא הוא - ספק ממונא לקולא.
גבי בהמה דאיסורא הוא, דאיכא לגבי גיזה ועבודה - ספק איסורא לחומרא.
ה"נ גבי אשה - ספק טומאה לחומרא.
ומי מספקא ליה?!
והא קרא קאמר?
מדרבנן. וקרא אסמכתא בעלמא הוא.
א"ל רב חנינא בר שלמיא לרב: הא רבי,
הא רבי - דאמר לעיל לא שמעתי:
הא ר' ישמעאל בר' יוסי,
והא רבי ישמעאל - דאמר מלא בשר טמאה לידה:
והא רבי אושעיא,
והא רבי אושעיא - דאמר בעכור מחלוקת:
והא רבי יהושע בן לוי.
והא רבי יהושע בן לוי - דאמר בצלול מחלוקת:
מר כמאן ס"ל?
א"ל: אני אומר אחד זה ואחד זה אינה חוששת.
אחד זה ואחד זה - אחד עכור ואחד צלול:
ושמואל אמר, אחד זה ואחד זה חוששת.
חוששת - ויושבת ימי טומאה, ואין לה ימי טוהר. דספק ולד הוא, ולא ודאי:
ואזדא שמואל לטעמיה.
דכי אתא רב דימי אמר: מעולם לא דכו שפיר
לא דכו שפיר - לא טיהרו את המפלת שפיר משבועים. ואפי' בלידה יבישתא:
בנהרדעא,
נהרדעא - אתריה דשמואל:
לבר מההוא שפירא דאתא לקמיה דשמואל דמנח עליה חוט השערה מהאי גיסא וחזיא מהאי גיסא.
אמר: אם איתא דולד הואי, לא הוה זיג כולי האי:
זיג - צלול:
ואם היה מרוקם וכו': תנו רבנן: "איזהו שפיר מרוקם?
אבא שאול אומר: תחלת ברייתו מראשו.
ושתי עיניו, כשתי טיפין של זבוב.
טיפין של זבוב - עיני זבוב:
תני רבי חייא: 'מרוחקין זה מזה'.
שני חוטמין - כשתי טיפים של זבוב.
תני רבי חייא: 'ומקורבין זה לזה'.
ופיו מתוח כחוט השערה.
ופיו מתוח כחוט השערה - סדק קטן, ונראה כאילו חוט השערה מתוח שם:
וגויתו כעדשה.
גויתו - גיד אבר הזכר. והא דתנן, "תשב לזכר ולנקבה", אלמא מספקא לן אם זכר אם נקבה? כשאין ניכר בו האבר מיירי:
ואם היתה נקבה, נדונה כשעורה לארכה.
כשעורה - היא סדוקה לארכה:
וחתוך ידים ורגלים אין לו.
וחיתוך ידים ורגלים - עדיין אין נראין, כדאמרינן תחלת ברייתו מראשו:
ועליו מפורש בקבלה.
(איוב י, יב) 'הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני.
כחלב - זהו שכבת זרע, שהוא ניתך וקלוש מתחלה, בשעת יציאתו כחלב. ואח"כ נעשה קפוי:
עור ובשר תלבישני.
ועצמות וגידים תסוככני.
חיים וחסד עשית עמדי.
ופקודתך שמרה רוחי'.
ואין בודקין אותו במים.
שהמים עזין